newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה יכול להיות פוליטי בהופעה של סחרוף במקום בו מכסחים פעילי שמאל?

המתנחלים עובדים קשה כדי לחדור ללב המיינסטרים הישראלי, למשל באמצעות הופעתו המתוכננת של ברי סחרוף בהתנחלויות דרום הר חברון. כן, המקום בו פעילי תעאיוש הוכו באלימות קשה רק בסוף השבוע האחרון

מאת:

בשבוע שעבר, כששמענו, כמה חברים ואני, על הופעתו הצפויה של ברי סחרוף בהתנחלויות דרום הר חברון, החלטנו למחות נגדה. פתחנו איוונט בפייסבוק ותיארנו בו את המציאות העבריינית בשטחים הכבושים בכלל, ובאזור הזה בפרט. סיפרנו על המאחזים הבלתי חוקיים ועל התפקיד המרכזי שהמועצה האזורית ממלאת בהכשרתם; כתבנו על תקיפות אלימות שיוצאות מהתנחלויות המועצה; דיברנו על מדיניות ההפרדה הבוטה שמופעלת בשטחים, במסגרתה שתי קבוצות אתניות חיות באותו המקום אבל כפופות למערכות חוק נפרדות. קראנו לסחרוף לשאול את עצמו האם ראוי בעיניו להתארח אצל אדוני הכיבוש, והאם אינו מבין שבבחירתו להיענות להזמנת מועצת המתנחלים הוא הופך לשותף פעיל במאמץ להלבין ולנרמל מציאות פסולה.

התקשורת דיווחה על המחאה והתגובות לא איחרו לבוא. ניכר היה שלרבים, גם כאלה הרואים עצמם כחלק מ"השמאל השפוי", זה שמתנגד למפעל ההתנחלויות, היה קשה לקבל קריאה לביטולה של ההופעה. המוזיקה, מבחינתם, היא מעל הכל, בטח שמעל לפוליטיקה. בכעס שאלו אותנו למה היינו חייבים לבאס, למה גם לכאן צריך להכניס את הממד הפוליטי, הטרחני.

בשבת בצהריים תקפו מתנחלים באלימות קשה ששה פעילים של "תעאיוש". נחשו איפה? במאחז הבלתי חוקי מצפה יאיר שבדרום הר חברון. כחמישה-עשר מתנחלים הכו במשך כ-20 דקות את הפעילים שבאו לתעד את הבנייה הבלתי חוקית שמתרחשת במקום. גם אנשי תעאיוש, שברוך השם מנוסים באלימות מתנחלי דרום הר חברון, מעידים שהתקיפה האחרונה היתה אלימה וחמורה במיוחד.

"טוב, אם ברי מופיע שם כמה גרוע זה כבר יכול להיות?" פעיל שמאל מובל לאמבולנס אחרי שהותקף על ידי מתנחלים, ברי סחרוף בהופעה (צילומים: נאסר נוואג'עה/בצלם, מרים אלסטר/פלאש90)

קשה שלא לחוש בכאב בטן מפלח כששומעים את פרטי האירוע. אבל הכאב הזה רק גובר למראה תגובתו של ראש מועצת דרום הר חברון, יוחאי דמרי: "פעילי ארגון תעאיוש", הוא אומר, "בחרו להפר את שלוות השבת של תושבי מצפה יאיר, תוך שהם חודרים לבתים פרטיים, מצלמים בתוכם ומפרים צו שטח צבאי סגור במטרה לייצר פרובוקציה. כל אדם בריא שהיו מתפרצים לביתו היה פועל להגן על ביתו ובני משפחתו ולסלק את העבריינים הפולשים".

כמעט כל מילה בתגובתו של דמרי היא שקר גס. אבל לא פחות משחשוב להפריכה, כדאי לקרוא אותה בקונטקסט של תגובתו הקודמת, זו שהקדיש למחאה שלנו כנגד ההופעה. שם, מיד אחרי שקרא לנו שקרנים ואיים בתביעת דיבה, מיהר דמרי להתהדר בשורת האמנים שכבר הופיעו אצלו, ואז גם העז להוסיף: "המוזיקה נועדה לחבר ולאחד, לא להפריד". כי המטרה של דמרי היא שכולנו נשתכנע שדרום הר חברון הוא אזור ישראלי לגמרי רגיל ונורמלי, ושהמועצה האזורית שלו היא ככל המועצות. וזה נכון בערך כמו העובדה שהמתנחלים שתקפו ופצעו את הפעילים בשבת הם בסך הכול אזרחים תמימים שנאלצו להגן על עצמם מפני איומם של פולשים מסוכנים.

השקר המסוכן ביותר של דמרי ושותפיו הוא הניסיון להתנהג כאילו הכל מתנהל על מי מנוחות, עד שבאים השמאלנים. ולכן חייבים לשוב ולהזכיר: לא המחאה שלנו היא שעשתה פוליטיזציה להופעה – הפוליטיקה הייתה שם מרגע שהוזמן. החלטתו של סחרוף לקחת חלק פעיל בתוכנית הקיץ המסובסדת של המועצה ולהופיע בשטחים הכבושים היא אקט פוליטי. לטעון שמי שלכלך את כל היופי הזה עם פוליטיקה מיותרת הם המוחים, זה בערך כמו לומר שאשה שמדווחת על תקיפה מינית "מכניסה" אלימות לשיח.

מפעל ההתנחלויות ואנשיו עובדים יום יום בשימור הכיבוש והעמקתו. הם עושים זאת על ידי גזל אדמות, אלימות ונישול, אבל גם על ידי עבודת לובי מהוקצעת, מסובסדת ומכסה. ההופעה של ברי סחרוף בדרום הר חברון היא חלק מניסיון ההלבנה הזה, שנועד לשכנע את הציבור הישראלי שדרום הר חברון הוא בסך הכול עוד מקום שישראלים חיים בו, חלק בלתי נפרד מהמדינה.

הפוליטיקה הכי מסוכנת מתנהגת כאילו היא לא פוליטית. היא מונחת לידנו כל הזמן, כמובנת מאליה, ובשקט בשקט מחלחלת לתוך ההחלטות, האמונות והזהות שלנו. "השמאל השפוי" המבקש כעת שנניח לברי ולא נעמת אותו עם הבחירה שלו, מאפשר ליוחאי דמרים של העולם להמשיך להתנהג כאילו הכיבוש שקוף. להמשיך להשתיק ולהחביא אותו.

אבל לא ביוחאי דמרי אני עסוקה ולא בשותפיו בממשלה ובתקשורת, שעושים הכל כדי להסתיר את הכיבוש ולטשטש את העובדה שגם ההופעה הזו היא רק כלי לנרמולו. בחברים שלי, ילדי "חם על הירח",  אנשי "השמאל השפוי", אני עסוקה. לנו, שרוצים שיום אחד הכיבוש יסתיים ומבינים את כוחה של תרבות, אסור לשתף פעולה עם תרמית ה"טוב, אם ברי מופיע שם, כמה גרוע זה כבר יכול להיות".

כמה גרוע? תשאלו את פעילי תעאיוש.

עדי גרנות היא פעילת שמאל, עוסקת במוזיקה ועובדת ב"שוברים שתיקה".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf