newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שובת הרעב איבד את הכרתו: רק שחרור ממעצר מנהלי יציל את חייו

מוחמד עלאן, ששובת רעב כבר 57 ימים, איבד את הכרתו במהלך הלילה. הוא מונשם בבית החולים ברזילי. עלאן נלחם נגד מעצרו המנהלי ללא משפט. הפתרון היחיד הוא שחרורו, לא הזנה בכפייה

מאת:

העציר המנהלי שובת הרעב מוחמד עלאן איבד את הכרתו במהלך הלילה. על פי הדיווח מצבו הרפואי של עלאן, ששובת רעב כמעט 60 ימים, התדרדר והוא מטופל ומונשם כרגע על ידי הצוות הרפואי.

זו הפעם הראשונה שמבוצע בעלאן הליך רפואי מכל סוג שהוא מאז החל לשבות רעב. על פי הדיווחים בכלי התקשורת הפלסטינים, בבתי הסוהר בהם כלואים אסירים פלסטינים פוליטיים הועלתה הכוננות ואסירים נקראו לשהות בתאיהם.

מוחמד עלאן, אשר שובת רעב כבר 57 ימים במחאה על מעצרו המנהלי הממושך, הועבר בתחילת השבוע לבית החולים ברזילי לאחר שהצוות הרפואי בסורוקה התנגד לטפל בו בניגוד לרצונו המפורש, ואף לערוך לו בדיקות. הוא שובת במשך כל הימים הללו שביתת רעב מלאה, כשהוא שותה מעט מים בלבד ומסרב לקבל מלחים וויטמינים.

בימים האחרונים הביע עלאן את התנגדותו לכל טיפול רפואי בצורה ברורה ולא משתמעת לשתי פנים. כשהוא צלול לחלוטין, הנחה עלאן את הרופאים לא לטפל בו, ולא להחיות אותו גם במידה ומצבו יתדרדר והוא יאבד את הכרתו. אגב, גם הזנה בכפייה מהווה סכנה לחייו של עלאן: ארבעה אסירים מתו בישראל בעבר כתוצאה מהנזקים של הזנה בכפייה, וההסתדרות הרפואית העולמית רואה בפעולה זו צורה של עינויים.

מרופאים לזכויות אדם נמסר הבוקר: "ברגע שאיבד עלאן את הכרתו מורה האתיקה הרפואית כי על הרופא המטפל לפעול בהתאם להבנתו את רצון המטופל ולשיקול דעתו. אנו מקווים ומאמינים כי רופאי ברזילי נהגו בהתאם וכיבדו את רצונו של עלאן. מצב זה אליו הגענו לא היה הכרח המציאות. ניתן היה לקיים דיאלוג ולהגיע להסכמה שהייתה מונעת התדרדרות זו. זה הזמן בו הדרג הפוליטי צריך לקבל החלטה לשחרר את עלאן ממעצרו המנהלי ולאפשר לרופאיו להתרכז במאבק על חייו".

> מרד הרופאים: מסרבים לטפל בכפייה בעציר שובת הרעב

אמו של עלאן ומפגינים מול בית החולים סורוקה דורשים את שחרורו ומוחים נגד הכוונה להזינו בכפיה (צילום: אבי בלכרמן)

אמו של מוחמד עלאן ומפגינים מול בית החולים סורוקה דורשים את שחרורו ומוחים נגד הכוונה להזינו בכפיה (צילום: אבי בלכרמן)

הדרך היחידה להציל את חייו של עלאן היא לנהוג לפי עקרונות הצדק והחוק, ולשחררו ממעצר מנהלי. אם למדינה יש ראיות על כך שהוא פושע או מסוכן, היא צריכה להציגן בבית המשפט. מאחר והמדינה בוחרת שלא לעשות זאת, אין אלא להבין מכך שאין לה ראיות כאלה. בדיוק כמו במקרים קודמים. אף על פי כן, ההצעה האבסורדית היחידה שהציעה לו המדינה היא שימשיך לשבת במעצר מנהלי עוד למעלה משנה – ואז ישוחרר.

עלאן, עורך דין בן 33 מהכפר ענאבוס הסמוך לשכם, נעצר ב-6 לנובמבר 2014, ומאז הוא מוחזק במעצר מנהלי בלא שהואשם בדבר. לאחר שמעצרו המנהלי חודש בפעם השנייה, מבלי שניתנה לו ההזדמנות להגן על עצמו, החליט עלאן להשתמש בכלי המחאה הלא-אלים היחיד שעומד לרשותו ופתח בשביתת רעב.

במעצר מנהלי מחוזק אדם ללא הגבלת זמן מבלי שיועלו נגדו חשדות או יוגש כתב אישום. נכון לסוף חודש יוני 2015 החזיקה ישראל במעצר מינהלי 370 פלסטינים במתקנים של שירות בתי הסוהר. השימוש במעצר מינהלי אמור להיות מידתי ונדיר, אולם ישראל מגבירה את השימוש בו בשנה האחרונה. בשבועות האחרונים הוצאו צווי מעצר מנהליים גם למספר פעילי ימין קיצוני. גם אלו נעצרו ללא משפט וללא הצגת כל ראיות.

כפי שכתבנו כאן השבוע, מוחמד עלאן מוכן לסכן את חייו עד מוות כדי שיהיה לנו קל יותר לדבר על הפרקטיקה הפסולה של המעצרים המנהליים, ולא על עובי המחט או זווית הכנסת הצינורית לגרונו. מחאתו היא נגד מנגנון צדק מושחת שמחזיק אותו בכלא בלי לספר לו אפילו מדוע ובלי לומר לו מתי ישוחרר או מתי יעמוד לדין, אם בכלל.

זיכרו זאת אם עלאן ימות. זיכרו זאת כשהרופאים והשרים יתקוטטו האם היה צריך להזין אותו בכפיה או לא, ושוב ידחקו הצידה את הנושא האמיתי שעליו צריך לדון, האופן שבו ישראל עושה שימוש במעצרים מנהליים לצורך דיכוי של אוכלוסיה שלמה.

> אמו של שובת הרעב: מי שיאכיל את בני בכפייה יבצע פשע נורא"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf