החייל היורה מחברון לא לבד: המורשת של חטיבת כפיר
מאז שהוקמה חטיבת כפיר ב-2005 היו חייליה ומפקדיה מעורבים בעשרות מקרים של התעללות והרג של חפים מפשע פלסטינים. מדוע החממה בה גדל אלאור אזריה לא מפסיקה להצמיח עשבים שוטים? כרוניקה של רשיון להרוג
בימים האחרונים נשפטו ארבעה חיילים בחטיבת כפיר לתקופות מחבוש. אחד כי הצית דגל פלסטיני, הוא נשלח ל-21 ימי מחבוש, אחר הוריד את האוויר בגלגלים ברכב פלסטיני, הוא נשפט ל-20 ימי מאסר. חייל נוסף השליך רימון גז לתוך מיכל מים של משפחה פלסטינית. הוא נשפט ל-30 ימי מאסר. אחר סטר לפלסטיני במהלך תשאול, כי ככה היה בא לו, גם הוא נשפט ל-30 ימי מאסר.
לפני חודשיים הוגש כתב אישום נגד ארבעה חיילי כפיר לאחר שחשמלו עציר פלסטיני ותעדו אותו כשהוא מתחנן על חייו. אחד מהם נשפט ל-7 חודשים. הנשק בחתונת הדמים של הימין בה דקרו את תמונת התינוק היה שייך לחייל מהיחידה, שהשתתף במסיבה. חייל אחר נשפט אתמול (יום ב') ל-17 ימי מחבוש לאחר שבחופשה דרך את נשקו לעבר אזרח ערבי בירושלים ללא סיבה. אתמול הוגש גם כתב אישום נגד התארגנות טרור שביצעה סדרה של מעשי חבלה, כולל ניסיון לשריפת משפחה פלסטינית. אחד מחברי החוליה הוא חייל בחטיבת כפיר.
לא במקרה אלאור אזריה, היורה מחברון, משתייך לחטיבה הזו, ולא במקרה אף אחד אחר מהנוכחים בהוצאה להורג לכאורה, שהוא ביצע לעיני המצלמות, לא התרשם כאשר אזריה ירה. הטענות של צה"ל כאילו חקירת מצ"ח נפתחה עוד לפני פרסום הסרטון וביוזמת המפקד הן מעליבות. חקירת מצ"ח אמורה להיפתח בכל מקרה של הרג פלסטיני, וממילא מצלמות המתעדות את התקרית הסתובבו בין החיילים, לכן אלו היו מודעים לכך שהירי מתועד.
"פוצצנו אותו במכות"
בשנת 2005 הקים צה"ל את חטיבת כפיר, אשר תפקידה העיקרי היה אכיפת המשטר הצבאי בגדה המערבית. תפקידה הצבאי בזמן מלחמה של חטיבה זו הוא משני לחלוטין. חמש שנים מאוחר יותר – עקב הקריסה המנטלית של חייליה – החלו בצה"ל להפנות את גדודי החטיבה לפעילות גם מחוץ לגדה המערבית. אולם בשנים הבאות היו אנשי החטיבה מעורבים בסדרה של מעשי הרג של חפים מפשע והתעללויות, כמו למשל פרשת סגן יעקב בן גיגי, שהוא וחייליו חטפו נהג מונית פלסטיני וירו באחר בדהריה; הכאת רוכל פלסטיני שכפתו והשליכו אותו בצד הכביש; שלושה אחרים התעללו בשני נערים פלסטינים והצמידו מפזר חום לפניו של אחד מהם. כאן ניתן למצוא עוד מקרים להתעללויות בחפים מפשע.
חייל בחטיבה סיפר אז: "היינו יוצאים לפטרול, ואם אפילו איזה ילד היה מסתכל עלינו במבט לא טוב – על המקום הוא היה חוטף סטירה. באחד הפטרולים מישהו זרק עלינו אבנים. תפסנו את אחד הילדים שידענו שהוא ראה את מי שזרק. פוצצנו אותו במכות עד שהוא הסכים להגיד מי זה". לאחר שהתברר שהזורק הוא ילד בן 14, המשיך החייל לספר, "הוצאנו אותו מהמיטה החוצה. הצבענו לו על בורות, הכנסנו לו קנים של רובים לפה ואמרנו לו: 'כאן אתה רוצה למות? רק תבחר מקום, איפה אתה רוצה להיקבר".
> מה היה חלקו של אלוף פיקוד מרכז בהריגת אזרח לא חמוש?
חברון, 24 במרץ 2016. צילום מסך מתוך סרטון בצלם
חייל אחר מ"כפיר" העיד על הנעשה בחברון: "זה כמו מערב פרוע והצבא הוא החוק. בדקנו מי מסוגל לעצור את הנשימה להכי הרבה זמן. איך בודקים? חונקים אותם. אתה חוסם את קנה הנשימה, לוחץ בגרוגרת. זה לא נעים. אתה מסתכל על השעון תוך כדי, בודק למי לוקח הכי הרבה זמן להתעלף". ב-2009 סיפר סרבן מהחטיבה: "הדעה הרווחת אצל הלוחמים כלפי הערבים היא שהם חיות פרא שיש להשמידן ולא בני אדם". הוא סירב להמשיך לשרת בחטיבה לאחר שחבריו התעללו קשות בעצורים פלסטינים בכפר חארס, ונשפט ל-30 יום מחבוש.
חיילים אלו, מן הסתם, רק צייתו לפקודות. אולי של המח"ט שלהם, אז אל"מ והיום תא"ל איתי ווירוב, שיקודם בקרוב לתפקיד ראש מטה זרוע היבשה, שבמשפט של אחד מקציניו שהתעלל בפלסטיני אמר: "הפעלת אלימות ואגרסיביות שתמנע הסלמת מצב וצורך להשתמש באלימות יותר גדולה, היא לא רק מותרת, היא לעתים חובה. מכה, דחיפה, גם כשהאנשים אינם מעורבים בסיטואציה מבצעית במידה שיכולה לקדם את ביצוע המשימה היא בהחלט דבר אפשרי".
אולם מסתבר שהמעורבות של חיילים מכפיר בביצוע פשעים דומים מתרחשת גם כאשר הם לא על מדים. ב-16.4.09 עת עמדו בסמוך לכביש שלושה פועלים פלסטינים וכן אנשים נוספים אשר המתינו למעסיקם אשר יקח אותם לעבודתם בשדות, עברו שם חייל חטיבת כפיר בחופשה, מיכאל גרשקובץ, וחברו. השניים עצרו והוא יצא מרכבו. הוא הוציא את נשקו האישי מתא המטען והיכה אחד מהם באמצעותו בפניו, דחף אותו לכיוון הרכב, היכה אותו בעורפו ושב והיכה אותו בפניו באמצעות הנשק, הכניס אותו לרכב ושם שב והיכה אותו בנשקו. אז משך אותו גרשקובץ מחוץ לרכב, היכה אותו בבטנו ובראשו באמצעות הנשק ובעט בו בחוזקה, והיכה אותו שוב בפניו. כתוצאה מהמכות נשברו ארבע משיניו של המותקף. אחר-כך עבר החייל להכות את אחד הפלסטינים בפניו באמצעות הנשק, את השני היכה בפניו באגרופו ואז בעט בו לאחר שברח. או אז נזכר המלווה של החייל לקרוא לו והם ברחו ביחד.
מסע האלימות שלו תועד במצלמות האבטחה של ישוב פצאל.
שקרים ווידאוטייפ
ה"חופשות" החטיבתיות מחוץ לגדה המערבית לא הספיקו. נראה שהעובדה שהמשימה היומיומית העיקרית של חיילי החטיבה היא לאכוף חוקים גזעניים, והנטל הנפשי של דיכוי מיליוני בני אדם (גם על החיילים המבצעים אותו), הפכו את החיילים למועדים במיוחד לביצוע מעשי התעללות ורצח. נדמה שצה"ל עורך שחזור של ניסוי הכלא המפורסם מסטנפורד של ד"ר זימברדו, בו נבחרו מספר סטונדטים לשמש כסוהרים ואלו הפגינו אלימות יוצאת דופן במהירות רבה כלפי חבריהם, שנבחרו לשמש כאסירים. גם כאן התוצאות לא שונות.
במאי 2013 עצרו חיילי החטיבה פלסטיני בטענה כי זרק אבנים. לאחר שנחשף תיעוד האירוע התברר כי מדובר בשקר, אך טענות הפלסטיני שהוכה היו נכונות. מצלמת האבטחה של ההתנחלות עופרה, שתיעדה את האירוע, הוסטה כאשר המפעיל הבין כי מדובר בהכאת פלסטיני אך בכל זאת ניתן להתרשם מהאירוע:
באוגוסט 2013 סמל בחטיבה תועד אוחז בגרונו של ילד בן 12 בחברון ובועט ברגליו.
במסגרת מבצע "שובו אחים" התוודה והוקלט קצין בחטיבה כשהוא אומר שהם נכנסים רגלית לכפרים פלסטינים בצורה גלויה כדי למשוך נערים פלסטינים ליידות עליהם אבנים בזמן שמיקמו קודם לכן צלפים על הגגות כדי "להוריד" אותם. בשנה שעברה הופץ תעוד של צלף מהחטיבה יורה בפלסטיני חף מפשע.
באפריל תועד קצין ביחידה מכה ומיידה אבנים לעבר צלמים אשר תעדו את יחידתו מדכאת הפגנת בכפר נבי סאלח.
ביוני תועדו כמה מחיילי כפיר מכים פלסטיני ליד ג'ילזון ומכים אותו בראשו בעזרת קנה הנשק. שלושה מהם נשלחו למאסר. באוקטובר שעבר הוגש כתב אישום נגד חמישה מהם באשמת הכאת פלסטינים עצורים. בספטמבר חייל מהחטיבה הואשם בשבירת אפו של פלסטיני כפות.
ננזפים ומתקדמים
לא רק מסכת התעללויות יש בחטיבה כי אם גם פרשות הרג רבות.
ב-14.1.2015 הרג חייל מהחטיבה את אוסאמה מוחמד עלי ג'ונדייה בן ה-18. שוטרים דלקו אחריו לאחר שחשדו שניסה לגנוב רכב סמוך לצומת גוש עציון. כאשר החייל הבחין בו הוא ירה בחזהו והרג אותו. התיק עדיין בחקירה.
ב-2.7.2013 הרגו חיילי חטיבת כפיר הרגו את מועתז א-שראונה, 19, בכפר דורא. אתר החדשות "מען" דיווח אז כי א-שראונה נדרס על ידי החיילים בכוונה, וכי אלו גם מנעו ממנו טיפול רפואי. דובר צה"ל מסר כי הוא זרק אבנים על הג'יפ ולכן קצין (שכנראה חש סכנת חיים בתוך הג'יפ הממוגן) יצא ממנו וירה בו. לטענת הקצין הוא ירה לעבר רגלו של א-שראונה, אך משום מה פגע בגבו. לאחרונה זוכה הקצין.
ב-2 בינואר 2011 הרגו חיילי חטיבת כפיר את מחמוד מוחמד דראגמה, בן 20, תושב טובאס, במחסום בקעות. דווח כי פלסטיני זועם הסתער לעבר חיילת עם שבר בקבוק זכוכית וזו בעזרת חבריה סיכלה את הפיגוע בירי בו 8 פעמים מטווח קצר. בתחקיר התברר כי מדובר בשקר. דראגמה החזיק בידיו בקבוק שתייה, והיה בדרך לעבודתו. החיילת צרחה עליו מסיבה לא ברורה, טענה שחשה סכנה לחייה ולכן ירתה בו, החיילים הנוספים ירו בו למרות שלא הבינו במה מדובר, כדי לסייע לה. אחד מהם טען שהוא שמע אותו אומר "אללה אכבר". גם במקרה הזה אף אחד מהיורים לא הועמד לדין, אך צה"ל חידד את הנהלים.
ב-9 בדצבר 2011 פתח חייל חטיבת כפיר את דלת הג'יפ האחורית של הג'יפ הצבאי בו נסע בנבי-סאלח, יישר את הרובה שלו, הניח בתוכו קניסטר גז מדמיע בקוטר 40 מ"מ בעל טווח של מעל ל-100 מטר, וירה אותו בראשו של מוסטפא תמימי, שעמד 5 מטרים ממנו. למרות ששיקר בחקירה מצ"ח סגרה את התיק בטענות כאילו החייל ניסה לכוון את נשקו ב-45 מעלות כנדרש בפקודות אך בשל שיפוע הכביש והעובדה שלבש מסכת גז יצא שהירי בוצע במקביל לקרקע. השיפוע במקום הוא בדיוק הפוך לזה שנטען במסקנות.
> רשיון להרוג: למה ירו 29 כדורים לגופם של בני הדודים קוואריק?
סאלח ומוחמד קוואריק. חייל מחטיבת כפיר ירה בהם 29 כדורים. הקלשון שבעזרתם כביכול ניסו לתקוף חיילים מעולם לא נמצא
ב-24 בינואר 2013 סא"ל שחר ספדה ונהגו יצאו מרכבם סמוך לאל ערוב שעל כביש 60. לטענתם הושלך לעברם בקבוק תבערה. אחד מהם ירה בראשה של לובנא חנש, בת 21, ממרחק של כ-100 מטרים, כשהיא יצאה מהמכללה המקומית. לחנש לא היה שום קשר לבקבוק התבערה שלכאורה הושלך לכיוונם. הצעד היחיד שננקט נגד ספדה הוא קידומו לפקד על גדוד בחטיבת כפיר. ספדה ננזף כי לא חידד את פקודות הפתיחה באש.
ב-21 במרץ 2010 הרג חייל בחטיבה את מוחמד וסלאח קוואריק, בני 19, ליד הכפר עוורתא בירי 29 כדורים. דובר צה"ל טען כי השניים הסתערו בקלשונים על חיילי חטיבת כפיר שעמדו במחסום, ואלו הרגו אותם בכדי להגן על עצמם. הסיפור התגלה כשקרי, שכן האירוע לא היה במחסום אלא בסמוך לכפר, וכלל לא היה בידי השניים קלשון. החיילים האחרים בזירה טענו כי לא ראו את 29 הכדורים נורים והתיק נסגר.
יום לפני כן, הרגו חיילי החטיבה שני נערים נוספים באותו אזור, מוחמד קאדוס בן 16 ואוסייד קאדוס, בן 20. אחד בירי בראשו ואחד בבטנו. דובר צה"ל טען כי הם נורו מכדורי גומי, אך צילומי הרנטגן חשפו שגם כאן מדובר בשקר, והתחמושת היתה חיה. בעקבות האירועים הללו, פיקוד מרכז שילם מס שפתיים ואמר על החיילים שהם "יכלו להמנע". 5 שנים אחר-כך התיק נסגר.
זוהי רשימה חלקית ביותר של הפעילות הענפה של חיילי חטיבת כפיר בשנים האחרונות. ניתן בקלות להמשיך אותה אך התמונה המצטיירת ממנה ברורה.
> כל עוד הצבא חוקר את עצמו, גם מח"ט שתועד יורה למוות בנער לא יועמד לדין
בנימין נתניהו ורעייתו עם חיילי חטיבת כפיר בגוש עציון, פורים 2016 (עמוס בן גרשום, לע"מ)
מיישמים את ערכי צה"ל
אין ברשום לעיל כדי לנקות את אלאור אזריה, היורה מחברון, ולומר כי אינו אחראי למעשיו בהיותו רק פיון במשחק הכיבוש. גם אין פה קריאה לפירוק החטיבה. הבעיה היא לא כפיר, אלא צה"ל. לא במקרה מדובר בחטיבה הגדולה ביותר בצה"ל ופניה הם כפניו.
איך יתכן שחייל כמו אזריה – שפרסם סטטוסים רצחניים וגזעניים בפייסבוק שלו נגד ערבים – נשלח חמוש למקום כמו חברון? הרי בנקל ניתן בראיון קצר להבין את דעותיו על פלסטינים. צה"ל מציב חיילים מחטיבת כפיר במקומות הרגישים ביותר, לדוגמת תל רומיידה בחברון, למרות ואליו אפילו בגלל ההבנה של דרך פעולתם. בנובמבר האחרון למשל החליט הרמטכ"ל להעביר את החטיבה לאזור. לפחות מ-2010 בצבא מודעים לקריסה המנטלית של חיילים אלו, מעשי מרד רבים נרשמו ביחידה נגד פינוי התנחלויות, דבר אשר יכול לרמוז על הרקע האידאולוגי של החיילים. בחברון עצמה חייל מהחטיבה סירב להשתתף בפעילות מכיוון ש"לא התגייסתי כדי לעצור מתנחלים".
יש פה משחק כפול של צה"ל, בו מצד אחד חיילים הנשלחים לדכא אוכלוסיה אזרחית, ואז "הפתעה" בצה"ל פעם אחר פעם כשהם "מגלים" שאותם חיילים עושים בדיוק את זה. אז נזכרים בצבא להגיב ולומר "החיילים פעלו בניגוד לערכי צה"ל". ובכן, לא. כאשר צה"ל יודע היטב את כל מה שנרשם כאן ומן הסתם עוד מעבר לכך, ומבין מצד אחד את המוטיבציה לגיוס לחטיבה ומצד שני את המחיר שלה – סימן שאלו הם ערכיו של הצבא עצמו.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
