התעמולה משחקת במספרי ההרוגים בעזה, והתקשורת נופלת בפח

בימים האחרונים מתפרסמות בעיתונים חשובים בעולם תהיות על שיעור החפים מפשע שצה"ל הרג בעזה בחודש וחצי האחרונים. לגבי הנתונים עצמם אין כמעט ויכוח משמעותי: במבצע "צוק איתן" צה"ל הרג בעזה כ-1,943 בני אדם, מתוכם 415 ילדים, 243 נשים, ו-90 קשישים. רובם נהרגו בהפצצות, אם מדוייקות בידי חיל האוויר ואם סטיסטיות בפגזים ותחמושת לא מדוייקת. מעטים נורו בנשק קל בקרבות מטווח קרוב.

הפלסטינים, האו"ם וארגוני זכויות אדם, טוענים כי בין 72 אחוז ל-86 אחוז מההרוגים הם חפים מפשע, והם מגבים את טענותיהם ברשימות שמיות של ההרוגים בעזה. צה"ל לעומתם טוען כי רק כ-50 אחוז מההרוגים הם חפים מפשע, אך מסוגל לספק פרטים רק לגבי 328 לוחמים, ואינו מספק אפילו רשימה מספרית של הרוגים בקרבות ספציפיים.

כך שאין ספק ששיעור החפים מפשע מבין ההרוגים הוא גבוה מאוד – גבוה יחסית ל"עופרת יצוקה", שם הרג החפים מפשע נע בין 40 אחוז לטענת צה"ל עד ל-60 אחוז לטענת ארגוני זכויות אדם, וגבוה יחסית לעימותים דומים בעולם, למעט הרג האזרחים המאסיבי בצצ'ניה בידי הצבא הרוסי. בזמן שאנו ניצבים בפתחה של ועדת חקירה נוספת לבדיקת חשדות לפשעי מלחמה בעזה, אין פלא שקבוצות ימין מנסות להטיל ספק במספרים הללו.

> סדר בתעמולה: השקרים על עזה שהופרכו וממשיכים להסתובב

"בגיל גיוס"

אחד הניסיונות הללו הוא של האנליסט סטיבן סטוצקי מארגון "CAMERA", ארגון שעוסק בתעמולה פרו-ישראלית ונאבק במה שהוא מגדיר כהטיות אנטי-ישראליות בתקשורת העולמית. למרות שהטיעון של סטוצקי, שיוסבר בפסקאות הבאות, הוא חסר הוכחות ושטחי להחריד – הוא פורסם ב"ניו יורק טיימס", ב-BBC ומשם הגיע גם לאתרים מרכזיים בישראל כמו Ynet ו-וואלה.

הטיעון בבסיסו  הוא כי שיעור הגברים בגילאי הגיוס (20-29) שנהרגו בתקיפות צה"ל זוכה לייצוג-יתר בין ההרוגים. הם מהווים 34 אחוז מההרוגים, אך רק 9 אחוזים מאוכלוסיה. זאת לעומת תת-ייצוג של נשים, שמהוות כ-13 אחוז מההרוגים, וילדים, שמהווים כ-25 אחוז מההרוגים למרות שחצי מהאוכלוסיית עזה הם ילדים עד גיל 18. לכאורה, טוען סטוצקי, אם ההפצצות היו שרירותיות לגמרי, שיעורה של כל קבוצה בין ההרוגים היה דומה פחות או יותר לשיעורה באוכלוסייה הכללית.

לא ניתן להפריך טענה זו פורמלית מכיוון שהיא לא מגובה בהוכחות, כמו רשימות שמות הרוגים והצבעה על הלוחמים שבהם, לכן אסתפק בלהראות כי אינה סבירה מתמטית, ובוודאי שאינה מצביעה על מוסריות תקיפות צה"ל.

ראשית, שיעור המינימום של בלתי מעורבים שהאו"ם מצביע עליו בקרב ההרוגים הוא 72 אחוזים, מה שנותן לנו 1,399 אזרחים הרוגים ו-544 לוחמים. אם נוסיף ל-544 הלוחמים הללו, שנהרגו על פי האו"ם, עוד 140 גברים על פי הדמוגרפיה המדווחת ברצועה, כלומר 9 אחוז מתוך 1,399 ההרוגים הנותרים, נקבל כי 684 מההרוגים היו צריכים להיות גברים. במלים אחרות 35 אחוז. כלומר, לפי נתוני האו"ם אין כלל ייצוג יתר לגברים צעירים בין ההרוגים שהוא מחשיב לחפים מפשע: 35 אחוז בחישוב הנוכחי לעומת 34 במציאות. למעשה לפי הטיעון הזה, שה"טיימס" ו-Ynet מעלים, נקבל כי בין החפים מפשע צה"ל עשה מאמץ מיוחד לטבוח דווקא בילדים ונשים. איזה תקשורת עולמית אנטישמית, איזה תקשורת מקומית שמאלנית.

במאמר מוסגר, לפי נתוני הצבא כאמור נטען כי חיילים הרגו כ-900 לוחמים, בעוד שרק 874 מכלל ההרוגים בעזה היו גברים בין גילאי 14 ו-99. הערכה זו של הצבא היא מאוד לא סבירה ובעיתונות בוחרים להתעלם באופן גורף מכך. לא רק שאין מספיק גברים בהרוגים, זה גם אומר שכל החפים מפשע, כולם, היו רק נשים וילדים. אלא אם כן הצבא טוען כי הרג יותר מ-1,943 בני האדם המדווחים, למרות שהוא לא סיפק כל הוכחה לכך.

שנית, ידוע שבאופן מסורתי בעימותים מזויינים שיעור הגברים ההרוגים בקרב החפים מפשע הוא גדול יותר, כפי שמוסבר במאמר "חלוקה מגדרית של הרוגים בסכסוכים מזויינים" (אנגלית). בקוסובו למשל מספר זה גבוה פי 8.9 ממספר הנשים. "אבל תראה מה קורה בסוריה!" הימין תמיד אומר. אז הפעם הקשבתי ובדקתי גם שם. לפי קבוצות המקושרות למורדים ונחשבות אמינות, שיעור הילדים ההרוגים הינו כ-10 אחוזים ושיעור הנשים כשבעה אחוזים, פחות משיעור ההרג בקבוצות אלה בעזה בידי צה"ל. אני מניח שאף אחד לא מייחס לצבא אסד אבחנה רבה בבחירת קורבנותיו, אך אשמח להתמודד עם טענה זו אם תועלה.

לאור זאת הרבה יותר סביר שאומדני ארגוני זכויות האדם הפלסטינים, היחידים שבאמת בדקו את השמות ופרסמו תיקונים עם הזמן, שמדברים על כ-80 אחוז אזרחים הרוגים – הם הנכונים.

> הקשיבו: כך נשמעים החיים בעזה

גברים מתים אחרת

אפשור למצוא הסברים לפערים האלה בין אחוזי הגברים ההרוגים בעזה לבין יתר הקבוצות באוכלוסייה, אך די ברור שהתנהגותם של גברים צעירים שונה מזו של ילדים ונשים, בטח בעת הפצצות מסיביות. נשים וילדים נטו יותר למצוא מקלט בבתי הספר של אונר"א, שהיו מלאים עד אפס מקום. על שיעורן הגבוה של קבוצות אלה במקלטים יעיד שיעורן הרב בהרוגים בשלוש ההפצצות שצה"ל ביצע בבתי הספר.

לעומת זאת גופות רבות של גברים הוצאו מהריסות בניינים, לאחר שאותם גברים חיפשו בהם מקלט בחדרי מדרגות וכדומה (וקראו לדוגמא את העדות הזאת על עשרות גברים שחיפשו מקלט יחד). גברים גם נטו לעזוב מוקדם יותר את מקומות המסתור ולחזור לבדוק האם קרוביהם שרדו ולבדוק את מצב בתיהם, וכך היו חשופים לפגיעות כמו שאפשר להתרשם בתחקיר של ערוץ ה-4 בריטי החושף ירי צלף בסלים א־שמאלי, מקרה שנבדק לגביו אם מדובר בפשע מלחמה.

ייתכן גם כי אופי התקיפות של צה"ל טיווח בעיקר גברים. בסרטון התעמולה שהפיץ הצבא רואים טייס שמבטל תקיפה אחת לאחר שנצפו ילדים באזור. אמנם כלל לא ברור כמה הוא מעיד על המדיניות הכללית נוכח מספרם של הילדים בין ההרוגים, ותקרית הרג הילדים בחוף עזה, אך יותר מזה – סביר להניח כי ביטול דומה לא היה קורה אם החפים מפשע ליד הבניין היו גברים.

לבסוף, אם טיעון דומה לזה שהועלה בתקשורת לגבי ההרוגים בעזה היה מיושם לגבי ההרוגים בישראל, בהינתן שכל שלושת ההרוגים האזרחים מרקטות חמאס הם גברים בגיל הגיוס לצבא המילואים ולכן ניתן "להפליל" אותם, בלשון הצה"לית, היינו מוצאים כי חמאס תקף עם אבחנה מלאה בין אזרחים ללוחמים, בוודאי ברמת גבוהה מזו של צה"ל. זאת אפילו אם נתעלם מכך שחמאס הרג בעיקר חיילים.

עוד אפשר יהיה לטעון, בהתאם להיגיון הצבאי שהצדיק חיסול משפחות שלמות, שבכל בניין ישראלי שלעברו נורתה רקטה סביר להניח שהיו גבר או אשה בגיל מתאים לגיוס, וסביר להניח כי גם באמת היו בצה"ל בחלק מחייהם. כך, לפי טיעון ה"טיימס", אפשר לומר כי כל שאר דיירי הבניין פשוט שמשו לאותו גבר או לאותה אישה מגן אנושי.

אז אחרי שפסלנו את הניתוח הסטטיסטי של סטוצקי והתקשורת אפשר לעבור לשאלה החשובה באמת: האם צה"ל ביצע פשעי מלחמה בעזה? על זה אכתוב בפוסט הבא.