newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מצע החינוך של המפלגות: מי מנצחת במדד האבסורד?

איזו מפלגה רואה בילדים משאב של המדינה? מי מבטיח לעשות את מה שהוא לא הצליח לקיים? ומי רוצה להשאיר את החינוך המופרט מחוץ לבתי הספר? זה מה שאפשר ללמוד על תפיסת העולם החינוכית של המפלגות שטרחו לכתוב מצע

מאת:

לקראת הבחירות הקרובות, בחנתי את מצעי החינוך של 14 מפלגות, הנמצאות על סף אחוז החסימה ומעלה. לשש מהן אין כלל מצע (או שטרם פורסם): הליכוד, איחוד מפלגות הימין, יהדות התורה, ש"ס, בל"ד-רע"מ וגשר. להן צריך להוסיף את כולנו, שמסתפקת באזכור הישגי המפלגה בקדנציה הנוכחית: חוק פיקוח המזון בצהרונים ותקן לסייעת שניה בגנים.

שבע מפלגות פרסמו מצע בתחום החינוך. מצעי החינוך של כחול לבן, הימין החדש וישראל ביתנו, משקפים אידאולוגיה ימנית, לאומית וכלכלית. המצע של זהות הוא רדיקלי-ימני בכיוון הפרטה, והמצעים של מרצ, חד"ש והעבודה, משקפים אידאולוגיה חברתית שוויונית. בכל הנוגע להבטחות, נפתלי בנט שובר שיאים של חוצפה, כאשר הוא מבטיח לעשות את כל מה שבחר שלא לעשות בקדנציה הנוכחית. נתחיל בהשקפת העולם החינוכית של המפלגות:

השמרנים: הילדים כמשאב של המדינה

המצע השמרני ביותר הוא זה של מפלגת הימין החדש. לדעתם, "מערכת החינוך צריכה להעניק לבוגריה ערכים", שהם: "ערכי ציונות", "ערכים יהודיים", "מורשת ישראל" וגם "מורשת האומה". גם על פי מצע ישראל ביתנו, החינוך נועד לשרת את המדינה: "כשהחינוך יהפוך למנוע צמיחה" הם כותבים, "נוכל להיות סמוכים ובטוחים כי לצבא, לאקדמיה, לעולם התרבות ולשוק העבודה יגיעו אזרחם טובים יותר, מחונכים ומשכילים יותר".

עוד בקבוצה זאת נמצאת מפלגת כחול לבן, שלתפיסתה תפקיד החינוך לשרת את הכלכלה. שם שואפים לטפח כל אדם למלוא הפוטנציאל שלו, משום ש"הנכס העיקרי של ישראל הוא ההון האנושי שלה". הילדים הם משאב בעל ערך, וכדי להגדיל את ערכם (כלומר, להרוויח יותר כסף): "על מערכת החינוך להכין את התלמידים להשתלבות בשוק עבודה משתנה ובסביבה תחרותית כלכלית". בדומה לימין החדש, גם כחול לבן רואה את מערכת החינוך כגורם מעצב של זהות הדור הצעיר. המפלגה מבקשת לחנך את הילדים "ברוח המסורת" ולהציב את "הנחלת הערכים" בראש סדר העדיפויות.

בניגוד לקמפיין של נתניהו, מצע החינוך של כחול לבן משקף עמדה שמרנית וימנית. הרביעיה של גנץ (נועם רבקין פנטון / פלאש90)

בניגוד לקמפיין של נתניהו, מצע החינוך של כחול לבן משקף עמדה שמרנית וימנית. הרביעיה של גנץ (נועם רבקין פנטון / פלאש90)

על תפיסה זאת של החינוך, ראויים דבריו של ס. יזהר (על חינוך ועל חינוך לערכים, 1982): "על מה בנוי החינוך לערכים? על ההנחה שייתכן שיהיה מישהו מבחוץ ממונה על מה שמתרחש בפנימו של אדם זולתו, ושרצונו של זה יכול להיות מחייב את רצונו של זה; ועל ידי לחץ נכון יוכל אדם אחד להביא אדם אחר לידי כך שהדבר המבוקש ממנו גם יתקיים בו. האם יש שחר לציפייה זו? האם היא מתממשת בפועל באדם, בלי לעוות את טיבו ואת טבעו?"

מחפשי השינוי: בין הפרטה מלאה לשוויון

מבין המפלגות שאינן שמרניות, יש למפלגת זהות את מצע החינוך הרדיקלי ביותר, שניתן לסכמו במילה אחת: הפרטה! הם מציעים לצייד את ההורים בשובר שווה ערך ל-3,000 שקלים לכל ילד בכל חודש, שבעזרתו ירכשו ההורים שירותי חינוך מכל מוסד שמתאים להם (להורים). למרות הכישלון המר של שיטת השוברים בכל מקום שבו היא נוסתה (ראו כאן, וכאן), בזהות עדיין בטוחים ש"בתי הספר יתחרו על שוברי ההורים" ולכן יציעו חינוך טוב יותר.

המפלגות מרצ, חד"ש והעבודה מדגישות את ערך השוויון. על דעת מרצ, מערכת החינוך היא "המשאב החשוב ביותר לכינונה של חברה שוויונית ומצליחה". חד"ש מציעה "תכנית למערכת חינוך שוויונית", ומפלגת העבודה מתחייבת "לצמצם מהיסוד את אי השוויון במערכת".

על פי המצע של מרצ, טובת הילד אינה סותרת את טובת החברה. מועמדי מרצ בליל הפריימריז (צילום: אורן זיו/ אקטיבסטילס)

על פי המצע של מרצ, טובת הילד אינה סותרת את טובת החברה. מועמדי מרצ בליל הפריימריז (צילום: אורן זיו/ אקטיבסטילס)

למפלגת מרצ היה בבחירות 2015 מצע חינוך ייחודי, שעדיין מופיע באתר המפלגה ברשת, אולם לא מופיע באתר הבחירות הנוכחיות של המפלגה. מצע החינוך הקודם נפתח בהצהרה הומניסטית ייחודית, שלא קיימת אצל אף מפלגה אחרת: "מערכת החינוך היא דרך להעצים את יכולת האזרחים להיות שותפים פעילים בעיצוב דמות החברה, ואת יכולתם לבקר את הקיים ולתרום לתיקון דרכיה ולשגשוגה". על פי הצהרה זאת, החינוך נועד לשרת קודם כל את האזרחים, ולא את החברה. חינוך מאַפשר ולא חינוך מעצב.

רבים תופסים את החינוך בשירות היחיד ("הילד במרכז"), כדבר העלול לפגוע בלכידות החברתית. זאת תפיסה שגויה. פרופ' ראובן כהנא, שחקר את מסגרות החינוך הבלתי פורמלי, מצא כי דווקא מסגרות אלה, המאפשרות יותר חופש, גמישות ובחירה, מתאפיינות במחויבות גבוהה יותר של הצעירים למטרות הארגון, ללמידה ולחבריהם (הקוד הבלתי פורמלי, 2007). המתח והחיכוך בין היחיד לחברה מתעצמים דווקא במערכות הפורמליות הנוקשות. מכיוון שכולם נדרשים ללמוד את אותם דברים, ולהיבחן באותו סרגל, נוצרת תחרות שבה ההצלחה של האחד היא בהכרח ההפסד של האחר, וזה הדבר הפוגע, שמצמצם את הסולידריות החברתית.

מדד האבסורד וההבטחות

במצעי החינוך של חלק מהמפלגות יש רשימה של הבטחות למהלכים שהן תבצענה, אם וכאשר נבחר בהן. הרשימה האבסורדית ביותר מופיעה במצע מפלגת הימין החדש. נפתלי בנט, שר החינוך הנוכחי, מבטיח לנו שהוא יגדיל את שכר המורים, יעניק יותר סמכויות למנהלים, ירחיב את האפליה המתקנת בתקציב בתי הספר, יקדם חינוך חינם לגיל הרך ויעניק להורים חופש לייסד בתי ספר חדשים ייחודיים. האמת שזה מביך. ההבטחות האלה נשמעות מפי מי שהיו בידיו כל הסמכויות והמשאבים לעשות את כל הדברים היפים האלה בארבע השנים האחרונות, והוא לא קידם אפילו לא אחת מן ההבטחות.

את המקום השני במדד האבסורד תופסת מפלגת כחול לבן. במצע שלה מוזכרות שלוש הבטחות, שמפלגת יש עתיד נכשלה ליישם כאשר שי פירון היה שר החינוך מטעמה: הארכת שנת הלימודים על חשבון חופשת הקיץ, החלת לימודי ליבה על המגזר החרדי וצמצום הבחינות והמדידות.

האיש שמבטיח לעשות את כל מה שלא ניסה לעשות כשר חינוך. בנט, "הימין החדש" (הדס פרוש/פלאש90)

האיש שמבטיח לעשות את כל מה שלא ניסה לעשות כשר חינוך. בנט, "הימין החדש" (הדס פרוש/פלאש90)

במצע מפלגת העבודה, כמו גם בזה של ישראל ביתנו, הבטחה אחת בלבד זהה: מפלגת העבודה תיקח "אחריות מלאה על החינוך לגיל הרך […] חינוך איכותי מגיל אפס", וישראל ביתנו מבטיחה "חוק חינוך חינם מגיל שלושה חודשים".

חד"ש יטפלו בכמה נושאים, שכולם נוגעים לחיזוק השוויון החברתי: חינוך חינם, העדפה מתקנת בתקציבי בתי הספר, העלאת שכר למורים, מפעל הזנה, שיפור הטיפול בפנימיות, חיזוק החינוך הבלתי פורמלי, צמצום מספר התלמידים בכיתות ו"בלימת תהליכי המסחור", שכנראה מתייחס להיבטים שונים של הפרטה וכניסת חברות מסחריות לבתי הספר.

רשימה דומה, אם כי יותר מפורטת, מציעים גם במרצ. ההבטחות הייחודיות במצע מרצ נוגעות למאבק בהפרטה: "לא יתאפשר גיוס כספים ממקורות שאינם המדינה, עליה מוטלת האחריות הבלעדית לתקצוב מלא של בתי הספר", וכן "הפסקת פעילותן של עמותות, גופים עסקיים וארגוני מיקור חוץ, המעסיקים מורים בתנאים מחפירים".

לסיכום, אפשר למצוא הבדלים בין המפלגות בכל הקשור לתפיסת תפקיד החינוך. אמנם מרבית המפלגות אינן מציגות משנה חינוכית סדורה, המיוסדת על השקפת עולם, אולם בין אלה שכן ניתן לזהות שהמפלגות כחול לבן, הימין החדש וישראל ביתנו משקפות במצע החינוך שלהן השקפת עולם ימנית, לאומית וכלכלית. מנגד, מרצ, חד"ש ובמידה מועטה גם העבודה, משקפות בחינוך השקפת עולם הומניסטית וחברתית.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf