מרצניקים, נראה שלא הבנתם את המאבק לייצוג מזרחי

כותבות אורחות: ליהי יונה ורעות כהן

לאחר שהתפרסמו תוצאות הבחירות במרצ, פיד הפייסבוק שלנו התמלא בסטטוסים של חברים אשכנזים שהכריזו שהמאבק המזרחי ניצח במרצ. היו כאלה שאף הגדילו ושאלו אותנו – אחרי שהבענו בעבר ביקורת כלפיי המחסור בייצוג מזרחי במרצ – אם עכשיו, אחרי שנבחר מזרחי במיקום השישי והריאלי, אנו מתכוונות להצביע נכון. גם אליזבט צורקוב כתבה בשיחה מקומית שהרשימה במרצ משקפת את נצחונו של המאבק המזרחי וקבעה:

תוצאות הבחירות במרצ מעידות על הצלחת המאבקים הפמיניסטים והמזרחים לפחות בכל הנוגע לשמאל הישראלי, שקשוב יותר לעולם האקטיביזם והאקדמיה. מאבקים אלו גרמו לרבים להבין את הצורך בייצוג ופעילות עם ולא רק בפעילות למען אוכלוסיות המודרות ממעגלי הכוח דוגמת נשים, מזרחים ופלסטינים-ישראלים.

הפוסט של צורקוב, כמו גם טיעוניהם של אחרים בדבר נצחון המאבק המזרחי במרצ, מוכיחים שדרישותיהם של פעילים מזרחים לא רק שלא הובנו כראוי, אלא שכעת נעשה בדרישותיהם שימוש ציני שעלול להוביל להשתקת הביקורת המזרחית כלפי מרצ (ומפלגות אחרות). לכן, חשוב לנו להבהיר למה הכוונה בדרישה לייצוג מזרחי.

לעבור כמזרחים

למרבה הפליאה, המאבק המזרחי לייצוג הוא לא מאבק למען ייצוג על-ידי אנשים בעלי "מטען גנטי מזרחי", אלא שהוא מאבק פוליטי השואף להוביל לשינוי במציאות. הטוענים לנצחון המאבק המזרחי במרצ מנפנפים במוסי רז (במקום הריאלי, אך גבולי, לפי הסקרים דהיום), אבי דבוש ואורי זכי (שניהם לא הוצבו במקומות ריאלים) ובכך מאמצים את הגישה השטחית של ייצוג על-ידי אנשים בעלי "מטען גנטי מזרחי". אין לנו שום טענה כלפי אף אחד מהם במישור האישי, ואת העשייה של רובם אנו אף מעריכות מאד – אבל מבין השלושה, רק אחד מהם – אבי דבוש – עובר כמזרחי והוא לא מוצב במקום ריאלי.

> למאבק המזרחי אין מה לחפש במפלגות ציוניות

המונח "עובר כ…" מתייחס לקיטלוג של אדם כחלק מקבוצה מסוימת בעיני החברה, כאשר על-פי רוב הקיטלוג הזה מתבצע לפי סטריאוטיפים וסטיגמות. בחברה הישראלית אדם יזוהה כמזרחי לפי גוון עור, שם משפחה, מבטא, מקום מגורים, סגנון לבוש ועוד. מחקרים מוכיחים שבחברה הישראלית, ככל שלאדם יש יותר "מאפיינים מזרחיים" הסיכוי שלו לקבל יחס שלילי מהסביבה גדל. אם את או אתה עובר/ת כמזרחי/ת – יש לכך מחיר. באותו האופן, לעבור כמזרחי ולקבל יחס חיצוני כמזרחי או מזרחית עוזר גם לגבש לאדם חווית חיים מסוימת, שאפשר לכנות אותה חוויית חיים מזרחית. במובן הזה, יש חשיבות לייצוג של מזרחים בעמדות כוח גם כדי לשנות סטריאוטיפים וגם כדי לייצר תחושת מסוגלות בקרב מזרחים בתוך חברה שרמסה להם את הפריוולגיה להרגיש מסוגלים.

על מוסי רז שתינו בכלל לא ידענו שהוא מזרחי עד שהסבו את תשומת ליבנו לכך. שמו לא מעיד על כך ואף מבחינת החזות החיצונית הוא יכול לעבור כאשכנזי. גם בפן הסובייקטיבי, של איך שהוא מציג ותופס את עצמו, המזרחיות נעדרת ולא נמצאת. בראיון הוא סיפר פעם שנולד בשם משה מזרחי, אולם עוד כילד הוריו שינו את שם משפחתו לרז. אמר ולא הרחיב מדוע. האם היה זה כדי להשתלב בחברה הישראלית ולמחוק את המזרחיות או להמנע מהפלייה כמו אחת הסיבות המרכזיות לכך שמזרחים רבים שינו את שמם? על פניו, לפחות, נדמה כאילו המזרחיות של רז היא בגדר נון-אישיו או חמור מכך – בארון.

דבוש, לעומת זאת, לא רק שהחצין את מוצאו לאורך כל הקמפיין אלא שהרקע שלו, שם משפחתו וחזותו בהחלט מעידים על מוצאו.

להיות חלק מהמאבקים המזרחיים

פן שני וחשוב במאבק למען ייצוג מזרחי הוא האם הטוען לייצוג מדבר את השיח המזרחי ובמקרה של בחירות לכנסת, מעיד כי הוא יאבק את המאבק המזרחי. כאמור המאבק על ייצוג הוא מאבק פוליטי. אנו דורשים ייצוג בעמדות כוח לא רק כדי להזדהות עם המייצג או המייצגת, אלא גם כי אנחנו רוצות שהיא או הוא יילחמו את המאבקים שלנו ועל המשאבים שלנו. שישנו את המציאות בשטח.

> רשימת מרצ לכנסת משקפת את השפעת המאבק המזרחי והפמיניסטי

לאורך השנים היו ועדיין יש הרבה וויכוחים בין פעילים מזרחים בנוגע לעיצוב השיח ותוכנו, אולם אפשר לומר, בגדול, שיש כמה מאבקים שלפחות לגבי חלקם מוסכם שהם מייצגים את המאבק המזרחי: המאבק על צדק חלוקתי, המאבק המעמדי-כלכלי, מאבק הפריפריה-מרכז, המאבק נגד מחיקת ההיסטוריה והתרבות המזרחית, המאבק על הכרה בהפלייה ובדיכוי שהתרחשו בעבר ומתרחשים עוד היום וזוהי רק רשימה חלקית.

להבדיל מדבוש שפועל שנים, מדבר וגם כתב במצעו על חלק מהמאבקים האלה, מוסי רז מוכר בעיקר כפעיל שלום שנאבק נגד הכיבוש וכפעיל איכות סביבה. מאבקים ראויים כשלעצמם, אולם הם לא בליבת המאבק המזרחי ולא מייצגים אותו.

הנקודה השנייה, בנוגע לבחירה של אדם להיאבק מאבקים המזוהים עם המאבק המזרחי משליכה גם על הנקודה הראשונה, כי יש לה את היכולת "לצבוע" מזרחים שלא בהכרח עוברים כמזרחים ולגרום לנו לזהות אותם ככאלה.

האידיאל של ייצוג הוא כמובן למצוא מועמד (או יותר טוב – מועמדת) שעונה על שני המרכיבים האלו של ייצוג – חזות ומעשים. אילו דבוש, למשל, היה נבחר במקום ריאלי, או אז היה ניתן לומר שהמאבק המזרחי משתקף ברשימה של מרצ ושבבחירתו יש פוטנציאל לדבר לקהלים חדשים שמרצ הזניחה עם השנים או לא הייתה רלוונטית עבורם. למען האמת, גם אם היה מתברג במקום ריאלי ברשימה של מרצ מישהו או מישהו שהיו עונים רק על אחד המרכיבים האלו, ייתכן שהיה בזה כדי להגיד שהמאבק המזרחי מצא ביטוי ברשימה. אבל, כאמור, נכון להיום, אף אחד מהם לא מתקיים.

לומר שהמאבק המזרחי לייצוג משתקף ברשימת הנבחרים והנבחרות של מרצ לכנסת זה כמו לומר שהמאבק הלהטב"י לייצוג משתקף במפלגה אחת, לא משנה מה שמה, דרך מועמד אחד, לא משנה מה שמו, שיש הטוענים עליו שהוא הומו בארון. אז בבקשה, אנחנו מתחננות, אל תעשו שימוש ציני במאבק המזרחי כדי לשבח את מרצ. זה כשלעצמו רק מרחיק אותנו ומזרחים ומזרחיות אחרים.

> הדרך למהפך שמאלי עוברת בבריתות פוליטיות חדשות

ליהי יונה היא משפטנית ופעילה חברתית. רעות כהן היא עורכת דין המתמחה בזכויות אדם ופעילה חברתית. השתיים הן מייסדות הבלוג הפמיניסטי "ראומה -בלוג עם תודעה".