newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך מצפצפת הממשלה על הציבור כל הדרך אל הגז

מתווה הגז יגיע השבוע לכנסת לאחר שלא עבר שום שינוי בעקבות השימוע הציבורי. מאז גילוי הגז ובמיוחד בחודשים האחרונים פעלו כל הממשלות יחד עם חברות הגז במחשכים ונגד האינטרס הציבורי. ככה זה נראה, אז והיום

מאת:

כותב אורח: אורי בן-דב

היום, השאלה היא כבר לא רק מה כתוב במסגרת מתווה הגז שבנה צוות קנדל. השאלה היא לא אם את חושבת שזו הדרך הנכונה לנהל את תגליות הגז הישראלי, ואפילו לא אם אתה ימין או שמאל.

השאלה המרכזית שעולה מכל חצי השנה האחרונה היא אחרת: למה ממשלת ישראל פועלת כמו גנבת בלילה, ונמנעת בהתמדה ובנחישות מלהציג בפני הציבור הישראלי את מה שקורה עם הגז הישראלי, משאב טבע שאין ספק שהוא בבעלותו של הציבור עצמו?

או, במילים אחרות: אם הכל כל כך בסדר ולטובת הציבור, מה יש להם להסתיר? ואם יש להם מה להסתיר, האם מישהו יכול להאמין שהכל פה בסדר ולטובת הציבור?

האמריקאים לחצו

לפני שננסה לענות על השאלות האלו, תזכורת מהעבר:

ב-1999 התגלו מאגרי הגז המשמעותיים הראשונים מול חופי דרום הארץ ("ים תטיס"). בעקבות הגילוי, בין השנים 2001-2002, ניסו פקידי האוצר להסדיר את נושא המיסוי על תגליות כאלה. החוק הקיים בנושא נחקק ב-1952 ("חוק הנפט") והוא לא היה מותאם לסוג גילויים כאלה, בעיקר מבחינת המיסוי הנמוך באופן קיצוני.

הנסיון הזה להסדרה נתקל בהתנגדות נחרצת של חברות הגז, שטענו שהן רק בתחילת החיפושים ולכן צריך לחכות ולראות מה בכלל יתגלה במים הכלכליים של ישראל. זכורה אמרתו המפורסמת של יו"ר דלק קידוחים, גדעון תדמור: "התרנגולת עוד לא הטילה ביצי זהב ואתם כבר שוחטים אותה".

בסופו של דבר, על אף שממשלת שרון קבלה החלטה להעלות את המיסוי באופן משמעותי ושאפילו הוכנה הצעת חוק, העסק מוסמס. שנים אחר כך יגלה השר יובל שטייניץ שזה קרה בעיקר בגלל לחץ, לא לגיטימי לדעתו, של ממשל בוש.

אחרי שהתגלו מאגרי הגז האדירים "תמר" ו"לוויתן" (2009-2010) עלתה שוב דרישה ציבורית להסדיר את משק הגז. עכשיו התחכמו חברות הגז בטיעון הפוך. "אסור לשנות את הכללים באמצע", טענו מי שהתנגדו לשינוי הכללים בהתחלה. גם כאן ההתייחסות של השר שטייניץ מעניינת: הוא טוען שהחברות עודכנו מראש שבמקרה של גילויי גז משמעותיים יהיה שינוי במיסוי. כך שלטענת השינוי בכללים אין בסיס.

> מורה נבוכים: מה הסיפור של שוד הגז הגדול?

יובל שטייניץ (יותם רונן / אקטיבסטילס)

החברות ידעו שיהיה שינוי במיסוי. יובל שטייניץ (יותם רונן / אקטיבסטילס)

מתווה הגז נולד

מאז מונו שתי ועדות לקביעת כללים במשק הגז: ועדת שישנסקי שקבעה מס חדש על רווחי היתר, וועדת צמח, שב-2012-2013 קבעה את מדיניות היצוא של הגז הישראלי.

בשום שלב, לא אחרי גילויי הגז הראשונים בתחילת העשור ולא אחרי גילויי הגז העצומים של סוף העשור, לא מצאה ממשלת ישראל לנכון לשבת ולדון על מדיניות רצינית, מסודרת והגיונית למשק הגז הישראלי. במילותיו של מבקר המדינה בדו"ח שהתפרסם שבוע שעבר: "התנהלות הממשלה על זרועותיה בתחום הגז הטבעי הייתה לקויה ובלתי מגובשת, ומסיבות שונות – שלחלקן תרמה התנהלות הממשלה – נוצר מונופול בתחום זה".

בסופו של דבר, בדצמבר 2014 הכריז עו"ד דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, על הסדר כובל (קרטל) במאגרי תמר ולוויתן, הנובע מהבעלות הצולבת של נובל אנרג'י ודלק קידוחים בשני המאגרים. ראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר לעקוף את הרגולטור בכך שמינה ועדת פקידים (צוות קנדל), לתפור במהירות מדיניות חדשה במשק הגז הישראלי.

מכאן שהמתווה נולד מראש בחטא, והאמת שאפילו בחטא כפול או משולש:

1. באוזלת ידן של ממשלות ישראל, בדרג הפקידותי, הרגולטורי והמינסטראילי, לגבש מדיניות מסודרת ורצינית לניהול משאב הטבע האדיר הזה.

2. בנסיון פסול של ראש ממשלה לעקוף רגולטור ולפגוע אנושות בעצמאותו, כשזה פועל במסגרת סמכויותיו (ואכן, גילה התפטר כתוצאה ממהלכי נתניהו).

3. בתפירת מדיניות בזריזות ובמהירות על ידי צוות פקידים מצומצם.

פגישות סודיות

אבל אם עד לשלב הזה אנחנו עדים להתנהלות שהיא רק רשלנית ובעייתית, מרגע גיבוש צוות קנדל ההתנהלות כולה הופכת להיות שערורייתית. ראשית – אנחנו מגלים בדיעבד שצוות קנדל לא ניהל פרוטוקולים בישיבות שלו, בניגוד גמור לכללי המנהל התקין והשאיפה לשקיפות. אגב – כשאנשיו נדרשו על ידי חברי כנסת לחשוף את תוכן הדיונים הם הכחישו בהתחלה שמדובר בכלל בצוות, ואז העבירו את רשימת הפגישות ללא פירוט התוכן שלהן. מבחינתם, אזרחי ישראל לא זכאים לדעת על מה דברו הפקידים מהאוצר, מרשות הגז וממשרד האנרגיה עם נציגי המונופול. הכל נשאר מאחורי דלתות נעולות.

שנית – הצוות נפגש כמעט אך ורק עם נציגי חברות הגז. הוא נמנע לחלוטין מפגישות עם ארגונים סביבתיים, חברתיים או מומחים שמכירים את התחום אבל חושבים אחרת מאנשי המונופול, ושחשוב יותר – אין להם אינטרס כלכלי כביר בתוצאות הדיונים.

וכך ישבו להם פקידים עם אנשי חברות הגז וגיבשו בשקט בשקט וללא תיעוד את מתווה הגז חדש, וכמו שאפשר לצפות מתהליך חד צדדי וחשאי כזה – מדובר במתווה שמשרת לחלוטין את האינטרסים של חברות גז. ככזה, הוא פוגע קשות באינטרסים של מדינת ישראל במשק הגז, תוך כדי ביטול מעט ההחלטות שכן הצליחה ממשלת נתניהו הקודמת לקבל – המלצות ועדת צמח.

צוות קנדל ביטל, למשל, את החובה לפתח את לוויתן לפני שיתאפשר ייצוא מתמר (מה שבעצם יביא לזה שלוויתן לא יפותח כלל בשנים הקרובות), שינה את אופן חישוב הגז שמותר יהיה לייצא (מה שמסכן באופן ממשי את אספקת הגז לישראל בעוד מספר שנים), ופטר את המונפול מהחובה להניח צינור נוסף מתמר לישראל (מה שישאיר מאות מפעלים, בייחוד הקטנים יותר ואלו שבפריפריה, ללא חיבור לתשתית הגז שהם כל כך זקוקים לה).

לא פחות גרוע: המדינה שומרת על המונופול כשהיא מאפשרת לנובל אנרג'י להמשיך ולהחזיק בתמר ובלוויתן במקביל, והמתווה שומר את המחיר המופקע של הגז למכירה בישראל כפי שהוא.

אולי הדבר החמור מכל הוא ויתור על זכותה הריבונית של מדינת ישראל, אם באמצעות הממשלה ואם באמצעות הכנסת, להתערב במשק הגז בעשר השנים הבאות ויותר. הכל בשביל המונופול.

אם כן, מה שבאמת קרה בצוות קנדל הוא שפקידי הממשלה נכנעו באופן מוחלט לדירשות חברות הגז, שזיהו בהקמת הצוות הזדמנות פז לעצב בעצמן את מדיניות הגז הישראלית, באופן שישאיר רווחי עתק בכיסן, על חשבוון הציבור הישראלי. פקידי הממשלה, שאמורים לשמור על האינטרסים שלנו, עשו הכל, אבל הכל, בשביל המונופול, כשהם מתחבאים מעין הציבור והתקשורת.

> הקשר המפתיע בין תשובה והגז שלנו למאבק באיראן

מפגין עוטה מסכה של יצחק תשובה במהלך מחאת הגז בתל אביב. 27 ביוני 2015. כ-4000 איש חסמו כבישים רבים לשעות ארוכות וכמה מפגינים נעצרו על ידי המשטרה. (יותם רונן/ אקטיבסטילס)

מתווה הגז וביצי הזהב. מפגין עוטה מסכה של יצחק תשובה במהלך מחאת הגז בתל אביב. (יותם רונן/ אקטיבסטילס)

שימוע המיקרופונים

וכך אנחנו מגיעים לשבוע האחרון: במקביל לפרסום הדו"ח הקשה של מבקר המדינה, ישב צוות קנדל לשמוע את התנגדויות הציבור למתווה. חשוב להבין: השימוע התקיים רק בניסיון לצאת לידי חובה, ולהמנע מהפלת מתווה הגז על פרוצדרות בבג"ץ.

איך זה נראה כשצוות ממשלתי מנסה רק לצאת ידי חובתו? לציבור ניתנו 21 יום בלבד להגיש התנגדויות למתווה שגובש במשך שישה חודשים, ושיכריע באופן גורלי סוגיה כלכלית-מדינית קריטית. עתירה לבג"ץ שהוגשה בנושא נדחה. מגישי ההתנגדויות הוזמנו להופיע לפני אנשי הצוות. ההזמנה הגיע יום לפני המועד, לא במקרה אחד: בשעות הלילה המאוחרות. לכל גוף שהוזמן להופיע לפני אנשי הצוות הוקצבו 20 דקות. השימוע התבצע ללא קהל, ורק שודר בשידור חי באתר משרד האנרגיה.

מה שקרה באופן מעשי היה בזיון מתמשך. ראשית – חלק לא מבוטל מהזמן שהוקדש לשמיעת ההתנגדויות של הציבור הועבר, בלי להתבייש, לרשות נציגי חברות הגז. אחרי חצי שנה של מפגשים אינטמיים וסודיים עם הצוות, מישהו חשב שזה נכון לתת להם להופיע שוב, על חשבון הציבור שהושתק והודר לאורך כל התקופה הזו.

כשעלו נציגי ארגונים חברתיים וסביבתיים לדבר, הם נתקלו ביחס מזלזל ומכוער של אנשי הצוות, שהם, יש להזכיר, פקידים בכירים שמקבלים את המשכורת שלהם מהקופה הציבורית. אנשי עמותת "צלול" הגיעו לדיון עם רשג"דית בצופים, שבאה לדבר בשם הדורות הבאים שההחלטה תשפיע עליהם – ונחקרה על ידי אנשי הצוות האם היא באמת רשג"דית, כנראה בניסיון לתפוס את אנשי העמותה משקרים. אלעד הוכמן, סטודנט מהארגון הסביבתי "מגמה ירוקה", הואשם על ידי יוג'ין קנדל עצמו שהוא ממומן על ידי גורמים זרים ונטען שיש ספק בפטריוטיות שלו.

השיא הגיע כאשר פעילי המאבק יוסי דורפמן ואור-לי ברלב באו לדבר על הבעיתיות של המתווה, על חוסר השקיפות ועל ההסתרה מהציבור. יוסי כונה "שקרן" אחרי שפרט את מפגשיהם של אנשי הצוות עם אנשי חברות הגז (והזהיר את אנשי הצוות שתוגש תלונה במשטרה אם יתברר שאחד מהם עובר לעבוד בחברות הגז) ואור-לי הופסקה באמצע. בהוראת קנדל הושתק השידור החי, ואז הופסק. את האופן המביך שבו התנהגו חברי הצוות אחרי שהשידור הופסק אפשר לראות פה:

אחרי כל זה, האם יש מה להתפלא שלא הוכנס שום תיקון כלל במתווה הגז בעקבות השימוע הציבורי?

יוצאים לרחובות, שוב ושוב

עכשיו, כשאנחנו מסתכלים אחורה על כל ההתנהלות של חצי השנה האחרונה, אין מנוס מלשאול שוב: למה ממשלת ישראל פועלת כמו גנבת בלילה? אם יש להם מה להסתיר (למשל את העובדה שהם פשוט נתנו לחברות הגז את כל מה שהחברות דרשו), האם באמת מישהו יכול להאמין שהכל פה לטובת הציבור?

כל מה שאנחנו במאבק הגז עושים עכשיו זה להגיד שאת הטירוף האנטי דמוקרטי הזה צריך לעצור. שהחלטה כזו לא מקבלים במחשכים, לא על ידי פקידים ולא על ידי השתקת הציבור ונציגיו. לא ככה מקבלים החלטות בסדר גודל כזה במדינה דמוקרטית.

השאלה היא לא רק שאלה כלכלית – היא שאלה אזרחית: האם ניתן לממשלה לפעול ככה בנכסי ציבור, או שנעצור אותה עכשיו, ונפתח בדיון ציבורי אמיתי, עם נתוני אמת ופתיחות אמיתית? זה באמת בידיים שלנו.

ולמה הלחץ? שום דבר לא באמת בוער, חוץ מהלחץ האדיר של נתניהו לסגור את מתווה הגז הזה, שפוגע כל כך באינטרסים הכלכליים והמדיניים של מדינת ישראל ואזרחיה. נתניהו רוצה לסגור הכל השבוע בהצבעה בכנסת, והדרך שלנו לעצור את זה היא להראות לחברי הכנסת ולמקבלי ההחלטות שאיפה שהם מתחבאים בחושך – אנחנו מדליקים את האור, איפה שהדלת סגורה – אנחנו מתעקשים לפתוח אותה. את זה אנחנו עושים ברחובות, בלחץ על חברי הכנסת, בלימוד הנושא בחוגי הבית, ובהפגנות הגדולות היום (ראשון) בערב.

אנחנו ממשיכים במאבק החשוב הזה. בואו איתנו. .

אורי בן-דב הוא קולנוען, מורה ליוגה, וממובילי מאבק הגז.

> חמש סיבות טובות לתמוך בנתניהו לגבי מתווה הגז

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf