newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתי הימין שכח שבנאצים צריך להלחם?

מול מופעי השנאה והעליונות הלבנה בארה"ב, דווקא בישראל הפכה ההתנגדות לאנטישמיות לנושא לוויכוח בין ימין ושמאל. חמש הערות על האלט רייט שמבלבל את הימין הישראלי

מאת:

1.

ריצ'ארד ספנסר, ממנהיגי תנועת האלט רייט, התראיין לדני קושמרו בערוץ 2, על רקע מפגני השנאה של תומכי העליונות הלבנה, קבוצות KKK ונאצים בארה"ב. בראיון המבעית למול קושמרו המהנהן, מתח ספנסר קו ישיר בין העליונות הלבנה האמריקאית לבי העליונות הציונית בישראל:

כאנשים שמבינים את הזהות שלכם, שיש לכם רגש של לאומיות ורגש של עם, מההיסטוריה והניסיון של העם היהודי, אתם צריכים לכבד אדם כמוני שמחזיק ברגש דומה לגבי האדם הלבן. אתם יכולים לקרוא לי "ציוני לבן" במובן הזה שאכפת לי מאנשיי. אני מעוניין שתהיה לנו מולדת בטוחה המיועדת לנו בדיוק כמו שאתם מעוניינים במולדת בטוחה בישראל.

תומך עליונות לבנה שמשווה את עצמו לציונים. אין צורך להוסיף על זה מילה.

2.

בראיון ספנסר עושה הבחנה ברורה בין היהודים בישראל, לבין יהודים בארה"ב. בין השורות נראה שהפתרון הרצוי מבחינתו הוא שהיהודים בארה"ב ובעולם כולו יארזו את עצמם ויעברו לישראל הרחוקה. המראיין, קושמרו, ששואל כיצד אמורים להרגיש יהודים ישראלים, איך אמור להרגיש הוא כיהודי למול האמירות האלו, אפילו לא חושב לשאול מה המשמעות של האמירות הרהוטות ומקפיאות הדם הללו ליהודים בארה"ב, שלא לדבר על קבוצות מיעוט אחרות, אלו שחשופות לגזענות ולשנאה האלימה.

קושמרו מדגים פה סנטימנט ישראלי ידוע – טובת ישראל עדיפה על פני טובת היהודים בעולם. מאחורי התפיסה הזאת חבויה תמיד ההצעה הנלהבת לעשות עליה ולתרום למאמץ של העליונות הדמוגרפית היהודית בארץ ישראל.

> בדבר אחד נתניהו דווקא צודק

3.

בסבבים קודמים של מערכת היחסים המסובכת בין ישראל ליהודי התפוצות קראו נתניהו וליברמן ליהודי צרפת להגיע לישראל אחרי שני פיגועים בצרפת וסביב ועידת פריז. אבל ישראל לא יכולה להציע ליהודי התפוצות יותר בטחון אישי ממה שיש להם במדינות בהן הם חיים. הדבר היחיד שהיא יכולה להציע להם זה את הפריבילגיה להפוך לעליונים בעצמם. להפוך מקבוצת מיעוט נרדפת לקבוצת רוב עליונה. והנה היקום קורס לתוך עצמו.

4.

בעוד בארה"ב ברור לכל מי שהוא לא נאצי או חבר KKK שתומך בעליונות לבנה, שנאו-נאצים זה רע, ושלגילויי נאציזם ושנאה גזענית כמו שנראית כרגע בארה"ב צריך לגלות אפס סובלנות, דווקא בישראל, המקדשת את זכר השואה, הנושא הפך לוויכוח בין ימין לשמאל. בארה"ב הגינויים למצעד הלפידים ולאלימות הרצחנית מגיעים מדמוקרטים ומרפובליקנים כאחד, ואפילו הנשיא טראמפ מנסה בדרכו הילדותית להתנער מההשוואה שעשה בין "שני הצדדים". בישראל איכשהו המוסר והלקח ההיסטורי מתבלבלים אצל אגף ימני מסוים, שמוכן להתעלם ממועל היד אם הוא כולל בתוכו גם שנאה מובנית לערבים ושמאלנים.

ואכן, גם מהסטטוס שפרסם יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, עולה כי אם יאלץ לבחור בין נאצים לשמאלנים, נתניהו ג'וניור יעדיף את הראשונים.

> אפקט שוברים שתיקה של פרשת ילדי תימן

מפגן שנאה של תומכי עליונות לבנה בשרלוטסוויל וירג'יניה (צילום: רודני דנינג/פליקר CC BY-NC-ND 2.0)

מפגן שנאה של תומכי עליונות לבנה בשרלוטסוויל וירג'יניה (צילום: רודני דנינג/פליקר CC BY-NC-ND 2.0)

5. 

בין כל השנאה, הלפידים, צלבי הקרס והגלימות הלבנות, בין הרצח של מפגינת השמאל לדיונים על הציוצים של טראמפ בנושא, חשוב לזכור שאנשים רבים, פעילי שמאל ואנטי פשיזם, בחרו לעמוד בגופם מול מצעד של עליונות לבנה ונאצים בשרלוטסוויל. ביחד הם בחרו להתנגד כדי לא לאפשר למופע השנאה לעבור כאירוע נורמלי.

כי עם פאשיסטים לא מדברים. כי מול שנאה גזענית לא מנהלים מו"מ, לא מחבקים ולא מקרבים – שמים לה קו אדום. עוצרים אותה. בין אם קוראים למי שדובר אותה ספנסר ובין אם קוראים לו גופשטיין.

באוקטובר 1936, לאחר שההסתה בלונדון נגד יהודים גברה, והם הואשמו בהפצת מחלות, ניסו מנהיגי הימין בעיר – אז לא קראו להם "אלט רייט", אלא פשוט "פאשיסטים" – להוביל מצעד של חולצות שחורות לשכונה בה חי ריכוז גדול של מהגרים יהודים. הם נתקלו בהתנגדות של מאות אלפי יהודים ותומכים סוציאליסטים, פועלים איריים, פעילי שמאל, וחברי איגודים מקצועיים שחיכו להם על בריקדות, מנעו ביחד את צעדת השנאה וסילקו אותם מהשכונה. את השיעור בסולידריות נגד גזענות, פשיזם ושנאת זרים שניתן באותו היום ב"קרב ברחוב כייבל" כולנו צריכים ללמוד.

> לע"מ מאיימת לשלול תעודה מעיתונאי בגלל שהוא פטריוט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf