newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כל עוד הצבא חוקר את עצמו, גם מח"ט שתועד יורה למוות בנער לא יועמד לדין

הצבא מוכיח שוב ושוב כי מנגנון החקירה שלו משמש כאמצעי טיוח: על פי הפרקליטות הצבאית, למרות שינויי הגירסאות ולמרות הסרטון המתעד את האירוע, הירי של מח"ט בנימין בגבו של נער פלסטיני כשזה כבר נמלט ולא סיכן אף אחד לא מצדיק את העמדתו לדין

מאת:

צה"ל סגר את תיק החקירה של מח"ט בנימין אל"מ ישראל שומר שירה למוות במוחמד אל-כסבה בן ה-17 ביולי 2015. אל"מ שומר לא יועמד לדין זאת למרות שאפשר לומר בוודאות שמדובר פה בהריגה מכוונת של נער כאשר לא נשקפה כלל סכנת חיים למפקד החטיבה בזמן שירה בגבו.

החלטה זו מצטרפת לעוד מאות מקרי הרג דומים אשר האחראים להם לא נותנים את הדין בשל מנגנון החקירה הצה"לי אשר פעם אחר פעם מוכיח כי אינו מסוגל לחקור את עצמו ומשמש כאמצעי טיוח ותו לא.

מי שצריך סיבה לכך שארגוני זכויות אדם אינם יכולים לפנות לצה"ל במקרים כאלה ולצפות לחקירה מקצועית ללא משוא פנים מספיק לו להתבונן בחקירתו של אלוף משנה ישראל שומר וזו תהיה בידו.

המח"ט שוגה מקצועית שלוש פעמים

תחילה טענו שומר כמו גם גורמים צבאיים כי אל-כסבה יידה אבן לעבר רכבו של האל"מ וזה השיב אש. שרי הממשלה מיהרו לעמוד לצידו, "אבן הורגת" כתבה השרה רגב, וכך גם שרת המשפטים שקד. אך לאחר זמן קצר נחשף על ידי ארגון "בצלם" סרטון מתחנת הדלק הסמוכה למקום שתיעד את האירוע ובו נראה כי הגרסה איננה נכונה והירי בוצע לאחר מרדף אחר הנער ולא כהתגוננות מפני יידוי אבנים.

או אז עודכנה הגרסה הרשמית ושומר וטען כי חש בסכנת חיים מכיוון ש"הנער הסתובב והחזיק משהו". אך בשטח לא נמצא דבר. יתרה מכך אחת היריות של שומר פגעה בגבו של אל-כסבה כלומר נורתה כאשר הנער לא יכל בכל מקרה לסכן אותו.

הגרסה שהפצ"ר מספק עתה לסגירת התיק היא ששומר ניסה לעצור את הנער ותוך כדי כך לירות בהתאם לנוהל מעצר חשוד ברגליו, אך מכיוון שעשה זאת תוך כדי ריצה הוא "פיספס", שגיאה מקצועית. זאת בבירור גרסה שלא עומדת במבחן המציאות. שומר ירה שלוש פעמים באל-כסבה, פעם אחת בגבו, פעם בראשו, ופעם בכתפו. הסבירות ששומר כשל בירי כזה מטווח 20 מטרים שלוש פעמים היא אפסית. זו כמעט גרסה מעליבה כאשר מדובר במפקד חטיבה, מה שנכון גם לגבי סכנת החיים שמפקד כזה אמור להרגיש בהיותו חמוש היטב כשהוא עומד מול נער שאיננו חמוש. בנוסף, כל אחת מהיריות הללו הייתה מספיקה במסגרת הנוהל כדי לעצור את החשוד. העובדה שאל"מ שומר המשיך לירות מעלה חשד גדול כי כלל לא התכוון לבצע מעצר.

לפי עדים במקום שומר חזר לרכב מיד לאחר הירי והמשיך לנסוע, אפשר להתרשם מכך גם בסרטון. הוא לא הזעיק עזרה, בוודאי שלא הגיש טיפול לנער, למרות שידע שזה לכל הפחות פצוע קשה. לא רק שמדובר בהפקרה פלילית ומכוערת: אם אכן ניסה לעצור את הנער, למה לא דאג לטיפול ונשאר בשטח?

אי אפשר אלא להסיק כי מח"ט בנימין משקר וכי צה"ל טייח את מה שעלול להצטייר בסבירות גבוהה כהוצאה להורג. ההבדל בין שומר לבין החייל היורה בחברון הוא שכאן מדובר במפקד בכיר שלא ניתן לומר עליו שלא מילא פקודות, וכמובן גם שאין תיעוד מלא של רגע ההריגה, שחשיפתו היתה יכולה להביא ללחץ בינלאומי להעמדה לדין.

הגינויים שנשמעו מכיוון הצמרת הבטחונית כלפי אותו אוהד לה-פמיליה מהירי בחברון הם מופע של צביעות. האבסורד גדול עוד יותר כאשר לא רק שאל"מ שומר אינו יושב בבית הסוהר אלא ממשיך לפקד על חטיבה שאמורה בעיקרון לשמור על ביטחונם של מאות אלפי פלסטינים בגזרתה.

> המלחמה שמנהלת ישראל נגד התקשורת הפלסטינית הרחק מעין הציבור

החייל היורה מחברון בדיון הארכת מעצר (AFP/POOL)

החייל היורה מחברון בדיון הארכת מעצר (AFP/POOL)

כשל מערכתי

זה כמובן לא מפתיע שהחקירה נגד שומר נסגרה ללא העמדה לדין. רק לאחרונה נסגרה חקירה נוספת על הריגתם הכפולה של בני הדודים מוחמד קאדוס בן ה-16 ואוסייד קאדוס, בן 20. אחד בירי בראשו ואחד בבטנו. דובר צה"ל טען כי הם נורו מכדורי גומי, אך על פי צילומי הרנטגן מדובר היה בתחמושת חיה. בעקבות האירוע, פיקוד מרכז שילם מס שפתיים ואמר שהם "יכלו להימנע". אחרי חמש שנים החקירה נסגרה.

כך מסתיימות להן בממוצע 97 אחוזים מהחקירות של צה"ל. גם מקרים חמורים מעין אלו, גם כאשר מדובר בהוצאות להורג למעשה ללא התגרות כמו שאפשר להתרשם בסדרת התחקירים "רישיון להרוג". חייל צה"ל מעולם לא הועמד לדין באשמת רצח פלסטיני.

הרי מדובר בכשל אינהרטי במערכות החקירה של צה"ל: כאשר אלו אמורות לחקור את עצמן אך מצוידות בחוקרים חסרי ניסיון שאמורים לחקור קצינים בדרגות גבוהות משלהם, אלוף משנה במקרה הזה; כאשר הצלחת חקירה בעצם היא הפסד למערכת; כאשר הציבור איננו מעוניין בכך, לראיה הפגנות בעד החייל מחברון, חלקן בקריאות "מוות לשמאלנים"; וכאשר בצד השני אין בעצם משקל נגד.

צה"ל מונע חשיפת התיעוד

באופן פרודקסלי משהו אפשר להתבונן בחקירות המעטות שכן מגיעות לכתבי אישום בכדי להבין את הכישלון במערכת זו. השבוע אמורים להתחיל שני משפטים מהסוג הזה.

המקרה הראשון הוא של בן דרי, חייל מג"ב שעומד לדין באשמת הריגתו של הנער נאדים נווארה ב-17 במאי 2014. מסכת השקרים ששר הביטחון ודובר צה"ל הפיצו נתקלה הפעם בסרטון שהראה כי מדובר ברצח של נער ללא סיבה. למרות השקרים שהופצו בתקשורת הישראלית ולמרות המומחים למיניהם לא היה אפשר שלא להבין במה מדובר.

אך הסברה המקובלת כאילו הצילום ופרסומו הם הסיבה להעמדה לדין איננה מדויקת. לפני שבועיים צה"ל סגר את התיק הריגתו של הנער מוחמד אבו ט'אהר בן ה-16 בשל מחסור בראיות. אבו ט'אהר נהרג בדיוק באותו מקום בו נהרג נווארה זמן קצר אחר-כך. יש צילום של רגע הריגתו. יש חשוד ודאי לביצוע ההריגה. איך ייתכן שלא נמצאו ראיות? האם בכלל נעשה מאמץ לגרום ליורה להודות?

הסיבה לכך היא שמצ"ח לא טורחים לחפש. אצל נווארה חל צירוף מקרים יוצא דופן בו הקליע נמצא בילקוט בית הספר שלו לאחר שנעצר בספר ונמצא כשהוא במצב כמעט שלם. אביו של הנער מצא אותו ורק לאחר צילומו העבירו אותו לרשויות החקירה הישראליות. אצל אבו ט'אהר צירוף מקרים זה לא התרחש.

> הירי בחברון: מה למד"א ולחובש שצעק "הכלב חי, שמישהו יעשה משהו"?

הלווית נדים סיאם נווארה, רמאללה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

הלוויתו של נדים נווארה, רמאללה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

בן דרי אמור היה לעמוד לדין באשמת רצח מתוכנן. הוא החליף בכוונה את כדורי הגומי בכדורים חיים והרכיב תוספת לקנה כדי להסתיר זאת. בנוסף יש סבירות גבוהה שהוא היה צריך לעמוד לדין גם באשמת רציחתו של אבו ט'אהר וגם בניסיון רצח של נער נוסף שנפצע אנוש באותה תקרית. ההאשמה הפחותה שבפניה הוא עומד, שגם היא חד פעמית כמעט, תוביל סביר להניח לעסקת טעון מקלה.

המשפט השני שיחל השבוע הוא של שני חיילי שריון בגדוד 71 בחטיבה 188 אשר הרגו בינואר 2013 את הנער סמיר עוואד. הם הרגו אותו כאשר הנער נרדף ונורה פעם אחר פעם עד שאחד הכדורים פגע בנער הפצוע גם כך בעורפו והרג אותו. למרות שהנער בבירור לא היווה סכנה לכוח, האישום נגד החיילים הוא "מעשה פזיז ורשלני". האיסור על שימוש פזיז ורשלני תוקן ב-2005 כדי למנוע ירי בחתונות.

לטענת הפרקליטות חקירת מצ"ח לא הצליחה לאבחן מי משני החיילים הרודפים הוא היורה הקטלני, שפגע בעורפו של עוואד, כי שניהם ירו. בפרט כשלה החקירה גם במקרה זה במציאת הקליעים, כך שלא ניתן להתאימם לכלי הנשק. קיים תיעוד של מעשי ההרג אך צה"ל מסרב לחשוף אותו.

האירועים המתועדים הם מקרים בודדים וחריגים להחריד לעומת מאות אחרים אשר אינם מתועדים, אך גם בהם כשלי החקירה מוודאים כי האישומים יהיו מופחתים עד לאבסורדיים ממש.

ברור שהחקירות הללו לעולם לא יובילו למשפט צדק. אין זה אפשרי במציאות של כיבוש, וביקורת עליהם כמעט מיותרת לאדם אשר מעוניין להפסיק את המצב בכללותו. שהרי במקרה הטוב ביותר הכיבוש רק יהפוך למעט "נאור" יותר, או במילותיו המפורסמות של ישעיהו ליבוביץ' "מי שמשלים עם הכיבוש, משלים, מדעת או שלא מדעת, עם הרצח!". אין דרך אחרת.

גם אלו מבין הישראלים הסבורים שזה ממש סבבה שחיילי צה"ל יהרגו פלסטינים ולא יישאו בתוצאות צריכים להבין כי זילות זו בחייהם של הפלסטינים תורמת תרומה מכרעת לכך שבמידה רבה אלו מעדיפים את מותם על חייהם. וכך הם עצמם מזינים את מעגל האלימות.

> רשמית: מח"ש סגרה את התיק נגד השוטר שירה למוות בצעיר מרהט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf