newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו, שכחת שיש פה עוד עם

בביקורו בכפר טמרה פנה ראש הממשלה לתלמידים ונאם להם על "העם היהודי" ו"הציבור הערבי". הסירוב להכיר בכך שחיים פה שני עמים הוא אחד היסודות המסוכנים בעמדתו של נתניהו

מאת:

כותב אורח: איתן קלינסקי

ביום הראשון לפתיחת שנת הלימודים כיבד את דרדקי בית הספר בכפר הערבי טמרה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. לכאורה, ראוי ראש הממשלה לכל המחמאות, כשהוא מחליט להתפנות מכל עיסוקיו ומקדיש מזמנו לשוחח עם תלמידים בכפר ערבי דווקא ביום הראשון לפתיחת שנת הלימודים, ובמיוחד כשהוא מבקש מהם ללמוד רק "את האמת".

כשאני מסתכל על האירוע הזה אני מוכן לעבור לסדר היום על גבהי הקול הצעקני שהרעידו את כתלי האולם, כשפנה ראש הממשלה לתלמידים ולמוריהם, או ליתר דיוק נזף בהם באותה התכנסות חגיגית. אני מוכן לעבור לסדר היום על כך שאת דפוסי השיחה המנומסת והרגועה, שחייבים להיות מעוגנים במגע של בעלי סמכות עם תלמידים בבית הספר, החליט נתניהו להמיר באוקטבות צרחניות רוויות תוכחה בקהל מקבלי פניו, תלמידים ומורים כאחד.

אבל אני כן מבקש להתרכז במהות הדברים, שדרש בנימין נתניהו באותה התכנסות. לפי תפישת ראש הממשלה יש כאן בארץ "עם יהודי" ומולו יש "ציבור ערבי". מצער, שבצעקנות בוטה החליט נתניהו להעביר לקהל שומעיו שמבחינתו בארץ ארבעה מכל חמישה אזרחים הם חלק מ"עם", ואילו כל אזרח חמישי, שאינו יהודי, הוא רק חלק מ"ציבור".

> המלים הריקות של ספרי הלימוד הופכות לאופרת פרינג'

בנימין נתניהו בכפר טמרה ביום פתיחת הלימודים (פלאש90)

בנימין נתניהו בכפר טמרה ביום פתיחת הלימודים (פלאש90)

האסון שלנו הוא שאת מדיניות ראש הממשלה מנווטת כבר שנים רבות אותה הבחנה אומללה, שיש כאן רק עם יהודי וכל היתר הם רק בבחינת "ציבור", שאין לו מאוויים לאומיים משלו, אין לו נכסי תרבות עשירה בשירה ובספרות. אנחנו העם והם הציבור.

ואותי מלווה עד היום תמונה של מפגש במערכת העיתון הקומוניסטי, "קול העם", בין המשורר אלכסנדר פן, עורך הדף הספרותי של העיתון, ובין נער בן 14, מחמוד דרוויש, שבא למערכת העיתון בליווי המחנך שלו בבית הספר בכפר יאסיף, נימר מורכוס. היה זה בשנת 1955, פן התפנה מכל עיסוקיו ובקולו המרעיד הקריא בעל פה למחמוד דרוויש משירו של ביאליק: "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְךָ לָדַעַת אֶת הַמַּעֲיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמּוּמָתִים עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ לִסְבּוֹל חַיֵּי סְחִי וּמָאוֹס בְּלִי קֵץ בְּלִי גְּבוּל בְּלִי אַחֲרִית, סוּר אֶל בֵּית הַמִּדְרָש הַיָּשָׁן וְהַנּוֹשָׁן …".

"יקירי הצעיר", המשיך פן. "אנחנו שני עמים, שנועדנו לחיות כאן יחד. חובה עלינו להיות קשובים האחד למאווייו של האחר, עלינו ללמוד להכיל האחד את עברו, כאבו וסבלו של האחר". מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1963, השמיע המורה נימר מורכוס את אותן מלים, ששמע מאלכסנדר פן בפני ועידת הסתדרות המורים באולם "אוהל שם" בתל אביב.

בנימין נתניהו, יש כאן בארץ שני עמים. אין מקום להפרדה בין "העם היהודי" ו"הציבור הערבי". לעם צריך להתייחס כאל עם, להכיר במאווייו, עברו, כאבו וסבלו.

איתן קלינסקי הוא מורה לתנ"ך בגמלאות

> תחקיר בצלם: פלסטיני שנהרג על ידי חייל בסילוואד נורה בגבו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf