newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המסע הנצחי של הילד בנימין בארץ יצורי הפרא

ביום שאחרי שלטונו של נתניהו נשאל את עצמינו איך הסכמנו להיות ניצבים במחזה האימה שהוא כתב וביים פה במשך שנים. עד אז, הוא ימשיך לרכוב על הפחדים הקמאיים ביותר שלנו

מאת:

איפה אתם רואים מפלצות? שאל חוקר המשטרה הבריטי

איפה לא? ענה הילד בנימין 

(מתוך "האוטוביוגרפיה של שרלוק הולמס”, שפגש את נתניהו בלונדון של סוף המאה ה 19 והתפעל כל כולו).

**

זה לא מסע קצר או נעדר קשיים, אבל כשאדם מגיע למצב של שחרור מהיאדה יאדה שנוהגת הקבוצה שלו לספר, הוא יכול להפיק את מירב האפקט הבידורי וההנאה הקומית מהשיחה התרבותית שמתנהלת סביבו.

הוא יכול לזהות, למשל, את הדינמיקה של הילד המאותגר בנימין, שעובד תמיד באותה שיטה, אותה צמצמתי למחזה קצר, לנוחיות קוראי:

בנימין: תראו מפלצת!

קהל: לאאאאא! דיי! פחדדד!

בנימין: צפו בי הורג את המפלצת!

קהל: די! אתה מדהים! אתה עוצמתי!

אנשים נורמליים: לא הייתה מפלצת.

בנימין: בוגדים.

קהל: יא איזה בוגדים. להרוג אותם. הם המפלצת.

וחוזר חלילה.

עכשיו, למה אנשים מתפתים להשתתף בצורה פעילה במחזה של הילד המאותגר בנימין? משתי סיבות:

כי פחד קמאי ממפלצות נטוע עמוק בתודעה האנושית, ומעט אנשים מסוגלים לראות מעליו.

כי יהודים הוכשרו על ידי המורשת התרבותית שלהם להיות מטומטמי חושים מרוב התנשאות ופחד.

צירף של שתי הסיבות האלה – הכשרה ציוויליזציונית לפחד ממפלצות ומורשת תרבותית מטפשת עושים את היהודים בישראל פגיעים מאוד לפרופוגנדה של הפחדה.

הילד המאותגר בנימין מבין את זה.

זה קצת מתחת לכבודם של בני אדם סבירים ונורמליים להתייחס לשטויות המוחלטות והבלתי ראויות למאכל אדם שיוצאות מהמקלדת של לשכת ראש הממשלה וזרועותיה, אבל נקודה אחת בכל זאת.

ביבי

שורש הסכסוך איננו הכיבוש וההתנחלויות”. במשפט הזה מסתכם השקר שמסכם את כל חייו הפוליטיים של בנימין נתניהו. מכיוון שישראלים בעלי מצפון אינם טוענים שהכיבוש רע בגלל שהוא לא מאפשר את פתרון הסכסוך, אלא כי הוא רע לכשעצמו. אין לזה שום קשר לפתרון הסכסוך.

אדם ששודד זקנות צריך להפסיק לשדוד זקנות גם אם הדבר לא יביא לפתרון הסכסוך.

אדם שמתעלל בילדים צריך להפסיק להתעלל בילדים גם אם הדבר לא יביא שלום עולמי.

נתניהו יודע שהוא לא יכול להצדיק את הכיבוש לכשעצמו. אז הוא יוצר קשר כוזב בינו לבין "פתרון הסכסוך”, או "שורש הסכסוך”. אבל הקשר הזה שקרי, והשקר הזה, הגלוי לכל אדם בר דעת, מגלם קריירה פוליטית של 30 שנה של אדם שנוהגים לתאר כמוכשר במיוחד. לא התרשמתי.

אבל יש שקר נוסף במשפט "ההתנחלויות והכיבוש אינן שורש הסכסוך”, שאינו מיועד לקהל ישראלי, אלא לקהל בינלאומי. והשקר הנוסף הוא שנתניהו מעוניין בפתרון הסכסוך. ואם השקר הראשון פשוט אווילי ומשעמם, בשקר השני יש כיעור אנושי יוצא דופן.

כי בנימין נתניהו משקר כשהוא אומר שהוא מעוניין בפתרון הסכסוך. הוא משקר את השקר הזה כל חייו. בנימין נתניהו לא מעוניין בשום פתרון לשום סכסוך, כי פתרון לסכסוך יפרוק ממנו את הנשק הכי חזק שלו: היכולת לשלוט באמצעות הפחדה מפני מפלצות.

בנימין נתניהו לא רוצה פתרון ולא רוצה נורמליזציה כי פתרון ונורמליזציה הולכים נגד ההיגיון הבסיסי שמפעיל אותו. בעולם שאין בו מפלצות, גם אם יש בו בעיות, לנתניהו אין מה למכור. מפלצות מדומיינות וגבורה מפוברקת הן הסחורה היחידה שלו.

> "מפציר בכם לעשות מעשה": דברי מנכ"ל בצלם במועצת הביטחון

איפה הוא רואה מפלצות? איפה לא. ראש הממשלה בנימין נתניהו (אמיל סלמאן/פלאש90)

איפה הוא רואה מפלצות? איפה לא. ראש הממשלה בנימין נתניהו (אמיל סלמאן/פלאש90)

אתמול בערב הוא צייר את מנכ"ל בצלם כמפלצת עבור הקהל במחזה שלו. בנקודה הזו חובה על מי שמסתייגים מהמחזה למלא את חובתם המצפונית כלפי האמנות הרעה הזו: לצעוק בוז, להניף אצבע משולשת ואם בא להם להיות חתרנים במיוחד גם לחשוף את אחוריהם בפני הילד המאותגר עם האצבע על השלטר.

אנחנו לא מתרשמים מהשטויות של נתניהו. הכיבוש הוא עובדה קיימת ועוול נורא שחייב להיפסק. גם הכיבוש וגם היחסים המעורערים בתוך החברה הישראלית יהיו כאן ביום שאחרי הילד המאותגר היושב בראש. אולי אז יזדמנו לנו ישראלים אחראיים ובוגרים שיפסיקו לעבוד בלהפחיד אותנו ולהציל אותנו מהסרטים של עצמם.

> היסטריה מיותרת: החלטת אונסק"ו לא שוללת את קשר היהדות להר הבית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf