newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האקטיביסטים ניצחו את הכסף הגדול של הבנקאים

פעילי ״באים לבנקאים״ הגיעו להסדר עם פרקליטות מחוז ת״א, כשבניגוד לאישומים החמורים במקור, רוב הפעילים יזוכו מכל אשמה וחלקם יודה באישומים מינוריים בלבד. כך התנהל הליך שכל תכליתו היה ניסיון של המדינה להשתיק מחאה מוצדקת

מאת:

באופן לא שגרתי ומאוד יחסי, חודש מאי הינו חודש מוצלח לחופש הביטוי והמחאה. כמה פעילים זוכו מאישומים חמורים החודש: לפני שבועיים זוכתה המשוררת דארין טאטור מהסתה, האישום העיקרי שבגינו הורשעה. הבוקר (ג׳), בוטלו לגמרי האישומים נגד ארבעה נאשמים (מתוך שבעה) בתיק משפט הבנקאים. שאר הנאשמים יודו באישומים מינוריים בלבד.

פרקליטות מחוז תל-אביב הודיעה היום לבית המשפט כי הוסכם על הסדר עם פעילי "באים לבנקאים". כאמור, בנוסף לפעילים שבוטלו נגדם האישומים, שאר הנאשמים: ברק כהן, איליה מרשק ומשה מנקין, יודו באישום מינורי של פגיעה בפרטיות. בנוסף, כהן יודה בנפרד בהטרדה במקרה אחד. האישומים החמורים בגין סחיטה באיומים, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור וקשירת קשר לביצוע פשע, נמחקו לגמרי.

חלק מנאשמי משפט הבנקאים (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

קו ישיר עובר בין התיק של טאטור, שריצתה במצטבר חמישה חודשי מאסר ועוד שנתיים וחצי של מעצר בית, לבין התיק של ״באים לבנקאים״. פעילים פוליטיים משלמים מחיר כבד ברגע שהמערכת מחליטה לפעול נגדם בכל הכוח – גם אם לבסוף הם מזוכים או האישומים נגדם מבוטלים.

הסדר הטיעון שפורסם הבוקר, מוכיח את מה שטענו הפעילים מהרגע הראשון: ההליך נגדם הוגש והתנהל כדי להשתיק את המחאה נגד הבנקים. האישומים נופחו כאילו הפעילים היו ארגון פשע שנוהג באלימות, למרות שהיה מדובר במחאה אזרחית לא אלימה, גם אם מכעיסה ופרובוקטיבית בחלק מהמקרים. ״הניסיון המופרע להטביע בנו, פעילים פוליטיים, חותמת של קושרי קשר לפשע – נכשל בגדול״, אמר הבוקר ברק כהן.

בכתב האישום המקורי נכתב כי קבוצת הפעילים "קשרה קשר להוציא לפועל תכנית עבריינית להלך אימים על מנכ"לית בנק לאומי". אך בכתב האישום המתוקן הניסוח שונה, ולא הייתה התייחסות לחבורה כארגון פשע, והפעילות שלהם מתוארת על ידי המילה ״מאבק״. ״בנסיבות אלו, הפעיל נאשם 1 (ברק כהן. א.ז.) דף באינטרנט ברשת החברתית ׳פייסבוק׳ וכן אתר ברשת האינטרנט בשם ׳באים לבנקאים׳, על מנת שאלו ישמשו כפלטפורמה ליצירת קשר עם פעילים אפשריים לצורך הוצאת המאבק אל הפועל״, נכתב בכתב האישום המתוקן.

גם לאחר ההסדר, שהוא ללא ספק ניצחון של הפעילים, אי אפשר להתעלם מהמחיר הכבד שמשלמים אזרחים שמוצאים את עצמם בתור נאשמים בגין פעולות מחאה אזרחיות. בתיק של ״באים לבנקאים״ התנהלו עשרות דיונים, לפעמים בתדירות של פעם או כמה פעמים בשבוע – כשכל הנאשמים חויבו להיות בכל דיון, גם אם אלה עסקו בנאשמים אחרים בכלל. הפגיעה בשגרת החיים והפסד ימי עבודה היא חמורה, ולא כל אחד יכול לשלם מחיר כזה. למזלם של הפעילים שהואשמו בתיק, שישה עורכי דין ייצגו אותם, מבלי שהם נאלצים לשלם שקל אחד, וסיפקו הגנה משפטית מעולה.

הנאשמים בתיק בחרו לנצל את המשפט שהתנהל נגדם כדי לנסות לחשוף את המערכת הבנקאית והדרכים בהן היא פועלת נגד האזרח הפשוט. חקירותיהם הארוכות של מנכ״לית בנק לאומי, שנפרסה על פני יומיים שלמים, וגם של גורמים בכירים אחרים בבנק כמו ה״מומחה לטרור״ טיראן פרטוק, סיפקו אינספור דוגמאות לדרכים בהם הבנקים פעלו כדי להשתיק את המחאה נגדם. העובדה שברק כהן ייצג את עצמו וחקר את העדים הוציאה אותם לא פעם מאזור הנוחות לו הם בדרך כלל רגילים. ההופעות בבית המשפט של מי שלא רגילים לענות על שאלות ללא אפשרות לסרב או להתחבא מאחורי יח״צנים, סיפקה הצצה מרתקת לדרך שבה בעלי הכוח רואים את העולם שמסביבם.

בצירוף מקרים מעניין, ההסכם גובש זמן קצר לפני שציון קינן, מנכ״ל בנק הפועלים לשעבר, היה אמור להעיד במשפט. הנאשמים תכננו לו חקירה נגדית לא קלה. ההסדר שהתגבש, יחסוך לקינן, שבוודאי נחשף לסיקור התקשורתי הנרחב של הופעתה של רוסק עמינח, את המבוכה בבית המשפט.

לא רצתה להעיד. מנכ"לית בנק לאומי ,רקפת רוסק עמינח, לידה מאבטח צמוד, ביום השלישי לחקירתה הנגדית ב"משפט הבנקאים" (צילום: מוטי קמחי/Ynet/פול)

במהלך עדותה, רוסח-עמינח ציינה פעם אחר פעם שהיא לא רצתה להגיע למעמד הזה, ושלא רצתה להגיע למצב שהיא צריכה להעיד ולהיחקר על ידי כהן וחבריו, אך גורמים שונים שכנעו אותה שזאת הדרך היחידה להפסיק את המחאה נגדה ונגד הבנק. "משפט הבנקאים אין פה, הבנקאים לא נאשמים, ואני לא הפושעת פה", אמרה רוסק-עמינח במהלך עדותה.

"הבנקאים הם אלה שעמדו למשפט", ענה לה כהן. "יש חזית שלטונית של המשטרה, הפרקליטות ואיגוד הבנקים הפועלים בניסיון להשתיק לא רק את הנאשמים אלא מאות שותפות ושותפים". יש לקוות, שבעתיד אנשי ציבור ובכירים במשק ייזהרו בהגשת תלונות, כשמדובר במחאה אזרחית מולם.

ברק כהן התעקש לאורך ההליך שהפעילות נגד דנה, בתה של רקפת רוסק עמינח, היתה לגיטימית ואף הכרחית לאור העובדה שהבנקים מעקלים ציוד של ילדים להורים שחייבים כספים לבנק.

אין ספק שזאת היתה ״הנקודה החלשה״ בתיק, רוב האישומים שנותרו על כנם עוסקים בפעילות הקשורה לבתה של רוסק עמינח: החלוקה של הפלייר ״דנה לא אשמה שאמא שלה פושעת״ מול בית המשפחה והפגנה מול בית הספר שבו היא לומדת. שתי הפעולות הללו משכו תשומת לב רבה למצבם של ילדים של חייבים אך גם גררו ביקורת רבה. "בלי הסיפור של הילדה אין נגדם כלום", אמר אחד העיתונאים בסוף עדותה של רוסק עמינח.

למרות זאת, ברור שהאיחוד של מספר פעולות מחאה לתיק אחד, כולל אירועים שלא היו קשורים ישירות למחאה מול הבנקים, הוא שאפשר למדינה לנהל את התיק ולצייר את הפעילים כארגון פשע. דוגמה לכך היא צירופו של אחד הנאשמים, אמנון פורת, לתיק. פורת לא היה חלק מקבוצת ״באים לבנקאים״, אלא מחה לבדו לאחר שנגרם לו עוול מצד הבנק. הוא מצא את עצמו נאשם ביחד עם ששת הפעילים, ונאלץ להגיע לעשרות דיונים שבהם בכלל לא דנו באישום נגדו.

ההתעקשות של הנאשמים לא להגיע להסדר בשלב מוקדם של ההליך, והמוכנות שלהם לנהל אותו במלואו – כולל אינספור דיוני הוכחות, חקירות נגדיות וזימון עדים – היוו מוטיבציה למערכת להגיע להסדר טיעון מקל מאוד.

בסופו של דבר, המדינה העדיפה להגיע להסדר ולא להמשיך בעוד עשרות דיונים ולהביא עוד עשרות עדי הגנה שהנאשמים תכננו לזמן – כולל פוליטיקאים בכירים שכהן הפגין נגדם (ומולם) בעבר. למרות ההגעה להסדר וביטול רוב האישומים, התיק שהתנהל במשך קרוב לשנתיים וחצי עלול ליצור הרתעה בעצם העובדה שהתקיים כלפי פעילים שיצאו למחאה אזרחית. לא כל פעיל או פעילה יכולים להתמודד עם אישומים בסדר גודל כזה. מצד שני, למרות הנסיון של המדינה להשתיק את המחאה, ״משפט הבנקאים״ השיג את התוצאה ההפוכה. ההסדר המקל שהושג והאישומים המינורים שנותרו, מוכיחים שבמקרה הזה גם המדינה הבינה את זה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf