סמוטריץ' בסך הכל אומר בכנות את מה שחושב גם השמאל הציוני
סמוטריץ' ובנט יכולים להמשיך במשחק השוטר הטוב - השוטר הרע שלהם, אבל בסופו של דבר שניהם מאמינים שאין חיה כזו, יהודית ודמוקרטית. והם צודקים. עכשיו שמישהו יסביר את זה גם לשמאל
כותב אורח: איאד שלאבנה
ביום שבת 2.1 שידר ערוץ 2 ראיון שערכה דנה וייס עם חבר הכנסת הצעיר מהבית היהודי, בצלאל סמוטריץ'. במלים ברורות, בסבלנות, בחיוך ומבלי להתנצל, סמוטריץ' חשף את חזונו ואת חזונה של תנועת הציונות הדתית, אם לא הציונות כולה: תחילה בהתנגדותו להגדיר את רוצחי משפחת דוואבשה כטרוריסטים, דרך התנגדותו להומוסקסואליות ולתחבורה ציבורית בשבת, וכלה בציפיותיו להקמת בית המקדש השלישי. סמוטריץ' הסביר בראיון כי הוא הוא הימין הישראלי. לא הימין הקיצוני, אלא הימין במכנה המשותף הרחב ביותר שלו. בימים עברו, כאשר גזענות עוד הייתה מילה גסה בישראל, סמוטריץ' אכן היה נחשב לקיצוני, כהניסט, משיחי, ואילו היום אפשר לומר שלא רק שסמוטריץ' אינו ימין קיצוני; הוא גם לא ימין. סמוטריץ' הוא מרכז, מרכז קיצוני.
כאשר יצא נפתלי בנט בהצהרות כנגד רוצחי משפחת דוואבשה וכינה אותם טרוריסטים, נראה תחילה כאילו נתגלעה מחלוקת בין סמוטריץ' לבנט סביב גישתם כלפי האלימות שמפעילים מתנחלים כלפי פלסטינים. אולם ניכר כי יותר מאשר בנט מדבר מתוך רחשי ליבו וסמוטריץ' מאמץ את גישת ה"לא מתנצלים", משחק הימין עם התקשורת משחק של "שוטר טוב, שוטר רע". אם נצייר את בנט כמתון ואת סמוטריץ' כקיצוני, בסופו של דבר, לפי הגישה השמאלנית המתרפסת של "קיצונים משני הצדדים", ימצא עצמו הציבור הציוני תומך באמת שנמצאת ביניהם. בין הגזענות הרשמית, הנקיה, ההייטקיסטית של "מלח הארץ" מסיירת מגלן, לבין מי שמבקש להקים את בית המקדש בימינו אנו. דעה פוליטית, כפי שמאמין, ובצדק, הבית היהודי, היא עניין של יחסיות. בין מלח הארץ לימין קיצוני נמצא את שימור הכיבוש, חיזוק ההתנחלויות ונישול הפלסטינים מהמרחב הפיזי, התרבותי וההיסטורי.
אפשר לפרגן לו על הכנות. בצלאל סמוטריץ' בראיון לדנה ויס בערוץ 2
סמוטריץ' דווקא צודק
אך מלבד דבריו על רוצחי משפחת דוואבשה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שכשסמוטריץ' מדבר על מדינה יהודית, הוא כמעט ולא סוטה משום ערך עליו עונה ההגדרה. במדינה יהודית על פי סמוטריץ' אין פלסטינים, לפחות לא כשווי זכויות. אין בה נישואין אזרחיים, אין תחבורה ציבורית בשבת ואין מסעדות שאינן כשרות. אולי יהיה נכון יותר שהציבור הציוני בישראל ישאל את עצמו, במה סמוטריץ' טועה? האם זו לא המהות של מדינה יהודית? הרי סמוטריץ נאמן לרעיון הציוני של יישוב הארץ והקמת מדינה יהודית לעילא מהים עד הפרת והחידקל. מוטב יהיה אם תשאלנה את עצמן המפלגות החילוניות מה הוא החזון שלהן, שכן אם יש מישהו שנאמן למדינה יהודית, הרי זו היא הציונות הדתית. אין דבר כזה יהודית ודמוקרטית, ומי שטוען אחרת, משקר לעצמו. כשחברי הכנסת הערבים אומרים שאין דבר כזה "יהודית ודמוקרטית", עונה להם סמוטריץ' בהשקפת עולמו כי הם צודקים, מדובר בפרדוקס, ועל פי כן, כאדם מאמין, הוא בוחר במדינה יהודית.
סמוטריץ' מאתגר את השיח שממנו מנסה השמאל להימנע ומציע לציבור לבחור בין יהודית לבין דמוקרטית. כל פתרון אחר, כפי שאנחנו יודעים אחרי 67 שנים, מהווה למעשה בריחה מהמציאות. ראוי שהציבור הציוני ישאל את עצמו האם קיים היגיון בחזון כמו של יאיר לפיד – בימים שעדיין לא גילה את הכיפה – לפיו אין אלוהים אבל באותה נשימה להיות בטוחים כי הוא הבטיח ליהודים את הארץ, וכי ירושלים בלתי ניתנת לחלוקה מעצם קדושתה. לא ניתן לבקש תחבורה ציבורית בשבת ובאותה נשימה לדרוש כי יישמר רוב יהודי בארץ, אפילו במחיר של חלוקת הארץ.
חזון הרפובליקה היהודית
השמאל הציוני, אם כך, דווקא מדבר על חזון אחר שמתקיים כבר עכשיו: הרפובליקה היהודית של ישראל. בדומה לאיראן, בה דמוקרטיה מתקיימת אך תחת תנאים מאד ספציפים של מסגרת דתית: ישנן בחירות, כל אדם יכול לבחור ולהיבחר ולו בלבד שיקיים את דרישות השלטון הדתי. או כפי שאצלנו מחוייב הפוליטיקאי להיות נאמן לעקרונות של מדינה "יהודית ודמוקרטית". השמאל הציוני, בניגוד לציונות הדתית, נמצא בקונפליקט מתמיד, ויצר לעצמו את הקונספט של לאום יהודי, בו הדת יכולה להיקשר עם מהותה של המדינה ומוסדותיה, אך לא בהכרח עם תושביה. בעיני השמאל, מדינה יהודית ודמוקרטית משמעותה "מדינה דמוקרטית ליהודים ומדינה יהודית לכל השאר".
נכון שהשמאל הציוני מתנער מכפייה דתית ומנסה לקדם, לפחות ברמת ההצהרה, שוויון זכויות ומדיניות חילונית. אך לא פעם ניכר כי הוא מאמץ את עקרונות המדינה היהודית, כאשר הטיעון הטוב ביותר שהוא מצליח לגייס בעד מדינה פלסטינית הוא כי בלי מדינה פלסטינית, הרוב היהודי בישראל יהפוך למיעוט. ניכר כי השמאל הציוני בישראל מקדש את עקרונות המדינה היהודית לא פחות מסמוטריץ' וחבריו, אך סמוטריץ' לפחות מדבר באופן ישיר ומצהיר שהוא מתנער מעקרונות דמוקרטיים כאשר הם סותרים עקרונות יהודיים.
סמוטריץ' לא מבקש מדינה דמוקרטית למראית עין, אלא מבקש כי המדינה תקבל החלטה ברורה בדבר כוונותיה לעתיד. אני מעריך אותו על כנותו. יש בגישתו של סמוטריץ' הרבה פחות צביעות, לעומת אותו שמאל שמספר לעולם כיצד נחגגים מצעדי גאווה בתל אביב, אך באותה הנשימה יזעם על מי שיוציא דיבת המדינה ברבים כאשר יגלה לעולם כי בפועל אין שום חקיקה המאפשרת להומוסקסואלים חיים שיוויוניים בישראל. השמאל ישמח לספר לעולם כמה שוויון זכויות יש לערבים בישראל, כאילו שלא מדובר בעקרון אלמנטרי שלא ניתן לדיון בכלל, אך לא יגלה לעולם כי לא הוקם בישראל ולו יישוב מוסלמי אחד מקום המדינה. סמוטריץ כן, והוא אומר לציבור בישראל ובעולם כי הוא כבר הכריע לטובת אופייה העתידי של המדינה. יתרה מזאת, הוא – בניגוד לשמאל – אפילו נמצא בצד של מקבלי ההחלטות. ואילו השמאל? השמאל מדבר על דמוקרטיה ואומר לערבים שיגידו תודה שלא שלח אותם לסוריה.
איאד שלאבנה הוא בוגר תואר ראשון בניהול מאוניברסטית בן גוריון ובוגר תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת קולורדו, בולדר. עבד בשוק ההון בישראל ובמחקרי שוק בענפי הטלקום ומיזמים חברתיים בארה"ב. רץ למרחקים ארוכים, ומאמין שברחובות נמצאות שתי הפלאפליות הטובות בעולם.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
