newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עודה העלה את מחירם של השחקנים הערבים במגרש הפוליטי

הצהרתו של איימן עודה כי הוא מוכן לשקול הצטרפות לקואליציית מרכז-שמאל גרמה למערכת הבחירות להראות סימני חיים. גם אם המשחק עם אדוני המדינה הציונית עלול לגבות מחיר מהרשימה המשותפת, הוא לפחות חושף את הפרצוף האמיתי של מי שמתיימר להחליף את שלטון הימין

מאת:

אני לא יודעת אם איימן עודה הוא פרמדיק חרוץ ולחוץ שתקע זריקת אדרנלין בליבה של מערכת בחירות שאיבדה את הכרתה, או שהוא אולי רופא מומחה לפוליטיקה ישראלית, שמתכנן טיפול ארוך טווח בגופה של חולה בת 72 הסובלת ממחלות כרוניות כמו גזענות, ציונות, ופיצול אישיות יהודית ודמוקרטית. בכל מקרה, החולה הראתה פתאום סימני חיים.

ראיון אחד של ח"כ איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, עם עיתונאי בכיר בעיתון מרכזי לקראת סוף השבוע עורר את השיח הפוליטי – והכניס את הרשימה המשותפת לזירה הכי נשכנית של הגושים הפוליטיים היהודיים. כמעט התאבדות, הייתי אומרת! אבל הדיון שהתעורר היה מרתק בעיני מהרבה בחינות.

עודה זכה לרגעים של תהילה תקשורתית בעקבות הצהרה שהוא שוקל הצטרפות לממשלת מרכז שמאל, בתנאים מאוד ברורים ופשוטים. התנאי הראשון שהציב הוא סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית. המסר הזה נשלח פעם אפילו מפיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנאום בר אילן, לא? שלא לדבר על מפלגת העבודה.

אבל במדינת ישראל המשיחית של היום אין מה שנקרא "סיום הכיבוש" או שלום חס וחלילה. יש שימור, סיפוח, התנחלות, סגר, גדר וניהול יעיל של הכיבוש – והכל במסגרת "עסקת המאה". אין מפלגה בישראל כיום שמדברת בפה מלא על פינוי התנחלויות, אפילו לא על הקפאתן. עצם הצבת תנאי כזה על ידי עודה היתה אמורה להוריד את הרעיון מהשולחן.

בעיני זה הרפתקני עד חתרני שיו"ר הרשימה המשותפת, שלא הוזמן בכלל למעגל מקבלי ההחלטות, מניח משהו על שולחן המשא ומתן – ולא רק מארגן מחאה נגד הכיבוש ברחוב, עם שלטים בערבית ובעברית ומגפון.

"בסוף אנשים יבינו את מה שאני מנסה לעשות. אני מאמין שתוך שנתיים שלוש זה יתפוס ואנשים יבינו. אני חוצב בסלע, אני יודע". איימן עודה ויוני שלום בנצרת. 5 במרץ 2019. (אורן זיו / אקטיבסטילס)

איימן עודה ויוני שלום בנצרת (אורן זיו / אקטיבסטילס)

סלחו לילד שהשתולל לבד

עודה אמר שאם תקום קואליציה כזאת, האזרחים הערבים לא יהיו סוג ב'. למעשה, כמו שבל"ד מציעה, לא מדובר במדינת כל אזרחיה, שבה רוצים כולנו? והנה חלק מ"אזרחיה" שעודה מייצג כיום רוצים גם למשול במדינה. מה כל כך מופרך ומזעזע בזה?

לצערי זה מופרך, וגם פעילי בל"ד היו חותמים על זה. זאת, מכיוון שמדינת היהודים לא מוכנה לשתף בממשל אזרחים שאינם יהודים, ועדיף גם שיהיו מזן מסוים של יהודים. זו הריבונות היהודית הטהורה, שכל מנגנוני המדינה נועדו לשמר אותה ושבשבילם היא נבנתה.

בל"ד תתנגד בפומבי לכל ממשלת גנרלים כובשת, מיהרו במפלגה לכתוב בגילוי הדעת – והתנערו בכל לשון מיו"ר הרשימה שהם חלק ממנה. אך בגלישה מהירה ברשת בקרב תומכי בל"ד ניתן היה לראות כי התגובות מצד האגף הלוחמני של הרשימה המשותפת היו צפויות כל כך, ומספרן היה צנוע.

התנועה האסלאמית והתנועה הערבית לשינוי, לא שללו את ההצהרה מכל הכיוונים. מצד אחד אמרו שם שאינם פוסלים גוש חוסם או הצטרפות. מנגד, טענו כי התנאים לא הבשילו לכך, והדגישו שזה לא דיון רלוונטי כרגע ואין טעם לעורר דברים מתים.

לקח לרשימה המשותפת 48 שעות שלמות כדי להגיב למהלומה בצורה קבוצתית ומשותפת באמת. בתגובתם הודו שההצהרות של איימן עודה חשפו את העמדות של המפלגות כחול לבן והליכוד כלפי הציבור הערבי, והתחרות בין שתי המפלגות כיום היא מי מדיר את הערבים ומרחיק אותם יותר מהזירה – הליכוד שרוצה לפסול את הרשימה המשותפת, לעומת כחול לבן שלא מוכנה לשתף עמה פעולה.

בתגובת המשותפת נאמר עוד כי "אנחנו לא נהסס לנצל כל הזדמנות פרלמנטרית כדי לקדם את האינטרסים של בני עמנו בבוא העת", וכי עמדת הרשימה המשותפת לגבי דרישותיה ממפלגות השלטון תיקבע לפי תוצאות הבחירות בעתיד הקרוב והם יקבעו אותה "ביחד" – כלומר הפעם סלחנו לילד שהחליט להשתולל לבד, מעכשיו אנחנו ביחד.

מיגור האלימות הוא תנאי לקואליציה?

עוד תנאי – והרבה יותר ריאלי – שהציב עודה בראיון היה ביטול חוק הלאום. זה לא מה שביקשנו בככר רבין בשנה שעברה? האם המחנה הדמוקרטי מוכן לחתום על תנאי כזה? תנו לנו להבין, הרי בדמוקרטיה האזרחים אמורים להיות שווים ללא הבדל דת גזע ומין. מה אומר אהוד ברק מהמחנה הדמוקרטי, שהתנצל לאחרונה על רצח 13 האזרחים הערבים באוקטובר 2000? משאירים או משנים את חוק הלאום? ומה עם כחול לבן? עד שיו"ר המפלגה, בני גנץ ושותפיו גבי אשכנזי ויאיר לפיד יקבלו החלטה בעניין זה ייקח עוד קדנציה לפחות, ואז אולי הם יתפשרו ויכניסו לחוק אלמנט של "שוויון" בגלל האחים הדרוזים לפחות, לא?

חברי הכנסת איימן עודה, עאידה תומא-סלימאן, מוסי רז, מיכל רוזין ודב חנין בהפגנה נגד חוק הלאום (אורן זיו/אקטיבסטילס)

בתנאים הבאים ירד עודה לפירוט דרישות שלא צריך לשבת בקואליציה בשבילן. אחת מהן היא הדרישה לביטול חוק קמיניץ, בינוי ופיתוח במקום הריסות בתים. מי לא מסכים להרס של 50 אלף בתים? במדינה שלא בנתה עיר ערבית אחת וייסדה 700 התנחלויות בכל מקום? ליהודים בלבד כמובן.

הדרישה ל"מיגור האלימות והפשיעה" לא אמורה להיות לדעתי תנאי לשום קואליציה או גוש חוסם. במדינה מתוקנת, ביטחון האזרחים הוא באחריות הממשלה. חבל שהתנאי פה לא היה הפסקת ייצור הנשק הישראלי והברחתו לחברה הערבית ולכל מוקד סכסוך בעולם. זה עניין מדיני-כלכלי. טיפול בפשיעה ואלימות הוא חובה, ללא קשר לשאלה על איזה כיסא יישבו חברי הכנסת הערבים.

ואסור לנו גם לדבר על זכויות יסוד כמו תמיכה ברשויות ערביות, פיתוח תוכניות מתאר ובניית בית חולים בהקשר של קואליציה ואופוזיציה. הדרישות האזרחיות, מוצדקות ככל שיהיו, אינן אמורות להחליף את התנאים הלאומיים-מדיניים. והח"כים הערבים לא צריכים לשבת בקואליציה ממשלתית כלשהי כדי לתפוס רוצחי נשים למשל.

עודה חתם את רשימת המשימות הבלתי אפשריות שלו עם הדרישה לצדק חברתי לכל האוכלוסיות המוחלשות – ערבים ויהודים! טוב, קומוניסט נשאר קומוניסט. על צדק חברתי לא מוותרים בחד"ש.

ובכל מקרה, ההיתכנות הפוליטית של ממשלת מרכז-שמאל בארץ הימין היא אפסית – ולא בגלל הימין שמושל בישראל כבר 20 שנה, אלא בגלל שאין בישראל מרכז, ובטח שאין בה שמאל של ממש.

אירוע ההשקה של המפלגה של בני גנץ. (צילומים: אורן זיו / אקטיבסטילס)

לפחות נחשף הפרצוף האמיתי של מי שמתיימר להחליף את שלטון הימין. אירוע ההשקה של המפלגה של בני גנץ (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

למשל מי שעומד בראש מפלגת כחול לבן – מפלגת ערבים נטוראל, למעט העיתונאית הדרוזית גדיר מרר – הגנרל המהולל לא מדבר על סיום הכיבוש, שהקדיש את חייו כדי לשמר אותו, ואמר כבר בעבר שלא יישב עם ערבים בממשלה. למעשה, בסרטון הראשון של כחול לבן הואשם נתניהו שסיכם עם הערבים ללכת לבחירות. "ביבי שיתף פעולה עם הערבים!" נטען בו.

המערבולת שנוצרה במערכת הבחירות הרדומה הזאת לפחות חשפה את הפרצוף האמיתי של מי שמתיימר להחליף את שלטון הימין ומבטיח שיעשה את זה לבד. אבל אני מזכירה לכם גם את יצחק (בוז'י) הרצוג, את ציפי לבני, את אבי גבאי ואת גנץ בסיבוב הראשון – כולם הבטיחו מהפך בשלטון ללא ערבים, ומצאו את עצמם באגף האופוזיציה עם אותם ערבים.

עודה מסר ל"שיחה מקומית" שהוא מרוצה מהתגובות בעקבות הראיון. לדבריו, אם 75% מהאזרחים הערבים מוכנים לשאת ולתת עם הממשלה ו-40% היו מוכנים להיות בקואליציה עם ממשלת ימין אפילו, זאת מגמה מסוכנת ותקדימית בקרב החברה הערבית (גם בסקר "שיחה מקומית" לפני הבחירות הקודמות נמצא כי 47% מהערבים מוכנים להצביע למפלגות יהודיות, ו-87% רצו שהמפלגות הערביות יישבו בממשלה).

לדברי עודה, "מצד אחד רציתי להראות לבוחרים הערבים שאנחנו יכולים לקדם את האינטרסים שלנו בפוליטיקה ולא צריך להצביע למפלגות יהודיות. מצד שני, הליכוד התחרפן בתגובות – אבל כחול לבן במבוכה עכשיו. לפחות חובת ההוכחה עליהם עכשיו, אם הם באמת רוצים להפיל את נתניהו, והציבור ישפוט ביום הבוחר".

גם אם כל המשחק הזה עם אדוני המדינה הציונית הוא משחק באש ועלול להסתיים במחיר מסוים לרשימה המשותפת, רוב התגובות לתרגיל הזה היו מתן אור ירוק למהלך שאולי לא יבשיל לשום שער במגרש הפוליטי – אך בהחלט מעביר את הכדור למפלגת כחול לבן. מה שהמהלך הזה עשה היה בעיקר להעלות את מחירם של השחקנים הערבים שיושבים על הספסל בצד, ושאדריכלי הפוליטיקה הישראלית מדמיינים אותם ביציע.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf