newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

התאבדויות ושברון לב: צעירים בעזה מתים עוד בטרם הספיקו לחיות

הרשתות הפלסטיניות מבכות את מותם של שני אמנים צעירים מעזה, סופר וקריקטוריסט, אשר יצגו בעבודתם את קולו של הדור הכלוא ברצועה תחת סגר בתנאים שהדעת מתקשה לסבול

מאת:

כותבת אורחת: קמר טאהא

בשבוע שעבר פשטה בין צעירים רבים בעזה ובאזורים אחרים ידיעה טראגית: הסופר הצעיר מוהנד יונס מעזה התאבד, והוא בן 22 בלבד. יונס, בוגר לימודי רוקחות, כתב סיפורים קצרים שעל כמה מהם זכה בפרסים, ולאחרונה אף היה מועמד לפרס ספרותי מטעם קרן עבד אלמוחסן אלקטן. הוא ניסה כמה פעמים לצאת אל מחוץ לגבולות הרצועה כדי לקדם את קריירת הכתיבה שלו ולהגשים את חלומו. בטקסטים רבים שכתב התייחס יונס למצב העגום בעזה, מצב שתיאר ככזה שאי אפשר לסבול ואי אפשר לשרוד בו, תחושות שכנראה משותפות לצעירים רבים ברצועה.

לפי דף הפייסבוק של פרויקט "אנחנו לא מספרים" שמפעילים צעירים מרצועת עזה כדי לספר את סיפורם, יונס מצטרף לגל התאבדויות של צעירים ברצועה. כששיעור האבטלה בקרב צעירים מתחת גיל 30 מתקרב ל-60 אחוז; כשהאפשרויות ליציאה ללימודים, להתפתחות אישית ובוודאי לסתם לחופשה הולכות ומצטמצמות, כמעט אפסיות; כשהיעדר חשמל מקשה על פעולות יומיות פשוטות, כשכל כמה שנים יש מתקפה, הרס והרג רב ואופק של תקווה והזדמנויות נראה רחוק וצר מתמיד, תוצאות טרגיות הן כמעט בלתי נמנעות.

> על קרפדות, פשיזם, ופרטי הזוועה שם נמצא אלוהים

מוות משברון לב

הידיעה על מותו של יונס הצטרפה לחדשות טראגיות אחרות מאותו שבוע: הקריקטוריסט מועאד אל-חאג', בן 30, נמצא מת בביתו שבעזה. הוא מת ככל הנראה מדום לב. אל-חאג', שהתייתם מהוריו בגיל צעיר, היה ידוע מאוד בקרב צעירים פלסטינים משכילים בזכות האיורים החדים ורבי ההבעה שלו, בהם תיאר בקווים פשוטים את קשיי חייו, ובכלל, את המצב הקשה בעזה, בעיקר בקרב צעירים. מותו הוביל לדיונים ערים ברשתות החברתיות ורבים ייחסו את מותו של האיש הצעיר לשברון לב בשל תנאי החיים שנכפו עליו.

אזכיר שרוב גדול של תושבי עזה צעירים מאוד, 42 אחוז מהתושבים הם ילדים מתחת גיל 15. זה דור עם חלומות ושאיפות, כשרונות ויכולות, שמדיניות ישראלית חסרת היגיון ובלתי צודקת וסגר מתמשך מצידה כופה עליו חיים מצומצמים בין גדרות ומחסומים. לא הכרתי את מוהנד ומועאד, אולם ראיתי לנכון לשתף את מסר התקווה והשאפתנות ששניהם ניסו לבטא דרך האמנות שלהם. יש עוד רבים כמותם: סופרים וציירות, מוזיקאיות ורקדנים, ספורטאיות, קריקטוריסטים, יזמים ומשוררים.

חופש תנועה הוא זכות בסיסית שנתונה לכל אדם, ותנאי יסוד עבור כל הצעירים בדרך להגשמת שאיפותיהם. יש לאפשר להם לצאת אל מחוץ לתחומי הרצועה ולשוב אליה, לאפשר לאחרים להיכנס ולפגוש בהם ובכלל להסיר את הסגר. יש לאפשר להם להיפגש עם צעירים מוכשרים כמותם, בכל חלק מהאדמה הפלסטינית ובמקומות אחרים בעולם. מפגשים כאלה, אפשרויות כאלה להתפתחות וצמיחה ישאו תקווה לא רק עבורם אלא עבור צעירות וצעירים באזור כולו. הסרת הסגר וסיום הכיבוש הם תנאי מוקדם לכך.

ציור של מועאד אל-חאג': "חייך… אולי כך תביך את המלחמה".

קמר טאהא תחקירנית במחלקת המידע של ארגון גישה, הפועל למען חופש תנועה של פלסטינים, במיוחד אל ומתוך רצועת עזה. עמדותיה לא בהכרח מייצגות את דעות הארגון.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf