newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פמיניסטיות, אל תגידו לי איך נכון להתחפש בפורים

מגוון התחפושות שמציעות החנויות לילדות ולנשים הוא מצומצם וסקסיסטי. אבל זה לא הופך את הבחירה להתלבש בחצאית קצרה או מחשוף עמוק לפחות פמיניסטית

מאת:

כותבת אורחת: ליהי רוטשילד

כגיקית שמתחפשת בכל הזדמנות הנקרית בדרכה, פורים הוא אחד המועדים החביבים עלי בשנה. אבל כמי שחצאיות קצרות וקצרות יותר מהוות חלק ניכר מהמלתחה שלה, קצה נפשי ב – Slut Shaming הפמיניסטי שהפך זה מכבר לאחד ממנהגי החג.

יש מקום לביקורת על המגוון המצומצם של תחפושות שקיים בשוק לנשים ולילדות. הן על דיכוטומית המלאך/שטן, נסיכה/זונה – שמרבית התחפושות נופלות אליה, והן על העדרן של תחפושות שאינן משדרות מיניות. אפשר גם לבקר את החלוקה המגדרית המובהקת המאפיינת לא מעט מהתחפושות, כשלילדות מציעים להיות נסיכות, כלות, אחיות, פרחים, חרקים ופיות, ולילדים מציעים להיות חיילים, שוטרים, אסטרונאוטים, נינג'ות ולוחמים. זה סקסיסטי, זה מיליטריסטי, זה מקבע את טווח הרגשות והשאיפות של ילדים וילדות ואומר להם שוב שבנות נמצאות כאן כדי להיות יפות ובנים כדי להיות חזקים.

> מאות השתתפו בצעדת השרמוטות בתל אביב ומחו נגד האשמת הקורבן

עדלאידע (ויקימדיה, אבישי טייכר, CC BY 2.5)

עדלאידע (ויקימדיה, אבישי טייכר, CC BY 2.5)

אבל כמו בכל שנה, סביב פורים, הביקורת המרכזית שאני נתקלת בה לא מערערת על המגוון הקיים, אלא על עצם הלגיטימציה של תחפושות לנשים המשדרות מיניות. בשם הפמיניזם נשים כותבות שהחצאיות הקצרות "זנותיות", "פרובוקטיביות", "חושפות את השחלות", ו"מראות את כל התחת" ומאמצות שיח מוסרני וסקס נגטיבי שמשפיל ומבזה את כל אותן נשים שבפורים או ביומיום נהנות מתלבושות מיניות.

אני תומכת לחלוטין בביקורת פמיניסטית על טווח האפשרויות המצומצם המוצע לנשים. אני רוצה שנשים המעוניינות בכך, תוכלנה לרכוש תחפושות שאינן כוללות מחשופים עמוקים וחצאיות קצרות. אבל אל תעשו את זה על חשבון אלה מאיתנו שנהנות מפרפורמנס מיני. אל תשללו את הזכות שלי ללבוש שמלה שמסתירה טפח וחושפת טפחיים. בשביל שיקראו לי שרמוטה בגלל שהחצאית שלי קצרה מדי, אני לא צריכה להיכנס לשיח פמיניסטי. אני יכולה פשוט לצאת לרחוב.

> נולדתי עניה ואשאר עניה, אך על זכותי לבית לא אוותר

ליהי רוטשילד פעילה פמיניסטית פוליטית וחברתית, מאסטרנטית למגדר באוניברסיטת בן גוריון, כותבת ומפרסמת בבלוג Radically Blonde ובבמות שונות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf