newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך קוברים את הדמוקרטיה: בין המל"ג לאום אל-חיראן

ביד אחת מפרקים את המוסדות שאמורים לאזן את האינטרסים הצרים של מפלגת השלטון. ביד השנייה מעמיקים את האפליה בין יהודים לערבים. שני המהלכים מרחיקים אותנו עוד יותר מהשאיפה לדמוקרטיה

מאת:

כותבים אורחים: יגאל ברונר וניב גורדון

שר החינוך, נפתלי בנט, החליף בתואנות כאלה ואחרות את ראשת המל״ג, פרופ׳ חגית מסר-ירון, במינוי מטעם. בעקבות פיטוריה פרשו עוד חמישה מחברי המל״ג, וכעת מסתמן שגם להם ימצאו מחליפים נוחים לשר.

במקביל, ביער יתיר ממתינה בקוצר רוח קבוצה של מתנחלים יהודים כדי שהכפר הבדואי אום אל-חיראן יפונה מיושביו, יהרס, ויוחלף בכפר יהודי, חירן שמו, שיקום על חורבותיו. למרות ההבדלים קיים קשר הדוק בין שני המהלכים.

המהלך הראשון הוא חלק ממתקפה ישירה על אחת מאושיות החברה האזרחית הדמוקרטית: ה"סיביל סרוונט". מדובר באיש או אשת מקצוע, ברי סמכא בתחומם, שמול עיניהם טובת הציבור כולו ולאו דווקא האינטרסים הצרים של מפלגת השלטון והקליינטים שלה.

ממשלת נתניהו נלחמת בחודשים האחרונים בחורמה בתאים האחרונים של משרתי ציבור עצמאיים כאלה. הממונה על ההגבלים העסקיים, יו"רית רשות החשמל והמדען הראשי של משרד החינוך הם רק מעט דוגמאות של מפוטרי הזמן האחרון. פרופ' חגית מסר-ירון, שסולקה כאשר פעלה לפיקוח על הבלגן החוגג בחלק ממוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ, היא דוגמה נוספת. הממשלה, כך דווח לאחרונה, חותרת למנות ישירות דירקטורים מטעמה, חברי מרכז הליכוד למשל, במקום מתוך מאגר של אנשי ונשות מקצוע, ולעזאזל הקריטריונים. לדידם, המפלגה היא מעל למדינה.

> להקים מל"ג צללים מול הנסיון לפגוע באקדמיה

בנימין נתניהו בהלוויתו של מאיר דגן (קובי גדעון, לע"מ)

נשאר רק עם פוחלץ של דמוקרטיה. בנימין נתניהו בהלוויתו של מאיר דגן (קובי גדעון, לע"מ)

המהלך השני גם הוא מתקפה על נשמת אפה של הדמוקרטיה, או ליתר דיוק על שלושת היסודות שעליהם עמדה המהפכה הצרפתית: חירות, שוויון, ואחווה. אם לחסרי הזכויות הורסים כדי שאפשר יהיה לבנות לבעלי הזכויות, אז איפה כאן העקרונות הדמוקרטיים?

כמובן שגם כאן לא מדובר במקרה בודד אלא במערכה שלמה נגד האזרחים הפלסטינים. גוזלים את אדמתם, עמותותיהם מוצאות מחוץ לחוק, ובקרוב נבחרי הציבור היהודים יוכלו לסלק את עמיתיהם הערבים מהכנסת. הממשלה מדירה את הערבים בזכויות תכנוניות, במשרות ניהול, ובכל משאב אחר. שבטיות יהודית לפני דמוקרטיה.

כך ששני המקרים, מל״ג ואום אל חיראן, הם חלק מאותה מתקפה משולבת על ליבה של הדמוקרטיה. דמיון נוסף הוא שהכל תקין, חוקי ומסודר. איכשהו תמיד תמצא הפרוצדורה שתכשיר פיטורי רגולטור כזה או אחר כאילו מדובר בעניין טכני בלבד. לא בכדי גם היועץ המשפטי הוא היום משפטן מטעם. לעולם תמצא התקנה שתכריז על הכפר הבדואי כלא חוקי ותאפשר להחליף אותו בכפר יהודי, וימצא גם השופט שיסמוך ידיו על כך.

הממשלה, בסדרה של אקטים ברוטליים, חותכת בבשר הדמוקרטיה ועוקרת את איבריה הפנימיים, אבל היא מקפידה לתפור מחדש את הגוף המחולל, שהוא פחות ופחות חי ויותר מן סוג של פוחלץ, ולהציג אותו בגאווה כ"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

תסתכלו על היער

כמובן יהיו רבים שיזדעקו שאין קשר. מה לפרופסורים הפורשים ולבדואים המגורשים בכפר לא מוכר בנגב? אחרי הכל, פרופ' משה מאור שהיה ממובילי הפרישה מהמל״ג חזר ואמר בשבועות האחרונים שפרישתו היא "לא פוליטית".

אולם, יש לזכור שפרופ' מאור, כמו רוב הפורשים האחרים, מונה בתקופה של גדעון סער כשר החינוך. הרי אותו מאור, שכיום מזדעק נגד השר הנוכחי, פעל במרץ רק לפני שנים ספורות כדי לסגור את המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, שמרציה הואשמו בחוסר נאמנות פוליטית (אחד מהם הוא מכותבי המאמר הזה). יתרה מזו, אותם פרופסורים שפרשו מהמל"ג לא התפטרו כשסער הקים את אוניברסיטה באריאל במסלול עוקף מל״ג. הם לא התפטרו כשהוא העביר מיליונים רבים לאוניברסיטה המתנחלת בלי ביקורת ובלי מכרז. הם לא התפטרו כשהמשטרה עצרה בסיטונות סטודנטים בהפגנות או ערכה חיפושים ברוטליים במעונות ברמת אביב. רק כשהחליפו אחת מהם בדוקטורית, רחמנא לצלן, הם הודיעו על התפטרותם.

וזו בדיוק הבעיה. כל עוד נראה את העצים ולא את היער, לא נצליח לשנות את השיטה. המתקפה על המל"ג כמו המתקפה על אום אל חיראן היא מתקפה ישירה על הדמוקרטיה, ושתי המתקפות הללו לא התחילו היום. למעשה, לא ברור שממשלת נתניהו-בנט-שקד-רגב-כחלון-דרעי רעה יותר מזו של נתניהו-ליברמן-סער-לפיד-לבני-ישי. ממרחק ההיסטוריה זה יראה, מן הסתם, כחלק מאותו מאמץ מתמשך לעקור את קרביה של הדמוקרטיה, ולהשאיר אותה ריקה, חלולה, ובסופו של דבר מתה. אם אנו חפצים בדמוקרטיה אמיתית ולא בפוחלץ, חייבים לראות את מה שמחבר בין המל״ג לאום אל-חיראן.

יגאל ברונר הוא פרופסור במחלקה ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית. ספרו האחרון של ניב גורדון הוא The Human Right to Dominate.

> באום אל-חיראן ייבחן העם בישראל ומדינתו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf