newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צפו: קליפ חדש נגד גיוס ערבים לצבא ולשירות לאומי

"יש לך פצצות תאורה, אבל עדיין אין תאורה ברחוב שלך". כך שרים הזמרים תאמר נפאר וג'ואן ספדי לצעירים ערבים שאותם מנסה המדינה לגייס. היוצרים: אנחנו מוחים נגד ישראליציה של הפלסטינים ונגד הפרדה בינם לבין עצמם

מאת:

עמותת "בלדנא" (עמותת הצעירים הפלסטינים), ביחד עם מרכז "חמלה" (حملة، מרכז המדיה החברתית הפלסטיני) משחררים הערב (חמישי) שיר ווידאו קליפ חדשים של המוזיקאים תאמר נפאר וג׳ואן ספדי, בו הם מבקשים למחות נגד גיוסם של צעירים פלסטינים אזרחי המדינה לשירות הצבאי.

בפזמון החוזר שרים היוצרים "לקחו לנו את האדמה, לקחו לנו את הזהות, הלבישו אותנו בנעליים ובמדי צבא". באחת השורות פונה נפאר לצעיר הפלסטיני שחושב להתגייס ואומר לו "יש לך פצצות תאורה, אבל עדיין אין תאורה ברחוב שלך".

"אנחנו נאבקים לא רק נגד ישראליזציה", מקדים ואומר ג׳ואן ספדי, שעבד על השיר עם נפאר, חבר הרכב ההיפ הופ הפלסטיני "דאם". "אנחנו נלחמים גם בהפרדה העדתית שהממסד הישראלי מפעיל נגדנו. בשנה-שנתיים אחרונות זה בולט יותר ויותר".

צפו בקליפ, וראו תרגום לאנגלית של המלים כאן:

ספדי, הזכור לקהל הישראלי משירו האחרון "קשה להיות ערבי", מתכוון לפעילי הגיוס כדוגמת האב גבריאל נדאף, הנתמכים על ידי הממסד ומשתמשים בטקטיקות של הפרדה כדי לדחוף יותר ויותר צעירים, במקרה הזה נוצרים, אל זרועות הצבא הישראלי. "כשכתבנו את השיר, תאמר ואני, שמנו דגש על שני הנושאים – ישראליזציה והפרדה, אך ניסינו לעשות זאת בדרך אירונית. לדוגמא, ביקשנו להצביע על כך שבתמורה להפשטתנו מאדמותינו וזכויותינו, זכינו ל׳תגמול׳ בדמות נעליים ומדים צבאיים".

לשאלה למי הוא מכוון את טענותיו בשיר, עונה ספדי כי "אנו פונים ישירות למה שנקרא ׳ערביי ישראל׳ (הכוונה היא לאזרחים הפלסטינים של המדינה. ר.י), אותם פלסטינים המוכנים להיות ׳ישראלים׳ גם ובעיקר במחיר של התנערות מזהותם ההיסטורית והלאומית והתיצבות לצד הכובש".

נדים נאשף, מקים ומנהל עמותת בלדנא העומדת מאחורי הפרויקט ביחד עם המרכז למדיה חברתית פלסטינית ״חמלה״, סיפר לשיחה מקומית כי השיר מכוון בעיקר, אך לא רק, נגד שירות צבאי של פלסטינים "וגם נגד השירות האזרחי. אנחנו לא מפרידים בין השניים ורואים את שניהם קשורים".

"שניהם מגיעים מאותו מקום", נאשף מנמק. "העובדה כי המדינה מנסה להתנות זכות בסוג של חובה מסוימת היא פסולה. אי אפשר לבוא ולומר ׳קודם תשרתו ואז תקבלו׳, כאשר ידוע שדרוזים שמשרתים לא מקבלים כלום ואילו חרדים שלא משרתים מקבלים המון, למשל. אנחנו נגד ההתניה, ומודעים לעובדה כי מדובר בשאיפה ממסדית הרבה יותר גדולה מכך".

על אותה שאיפה ממסדית נאשף מרחיב ואומר כי "להערכתנו, המדינה משקיעה בין 40 ל-50 מיליון ש"ח בשנה בגיוס ערבים לצבא. יש סוכנים שמסתובבים עם רכבים צמודים וטלפונים ומנסים לשכנע צעירים להתגיס. אם המדינה באמת הייתה מעוניינת בשוויון, כפי שהיא טוענת באופן שקרי חדשות לבקרים, היא הייתה משקיעה את אותם סכומים בתשיות לציבור הצעירים הערבים – מרכזים קהילתיים, מועדוניות נוער וכו׳. את המדינה מעניין רק להפריד בינינו, והשירות הצבאי והאזרחי הם אמצעי מבחינתה".

להערכת נאשף, נתוני הגיוס לצבא עדיין נמוכים. "המספרים שהמדינה מפרסמת בעייתים כי הצבא לא אמין. אנחנו יודעים על כנראה 150 מתגייסים נוצרים בשנה, מכמה שנתונים. אצל הבדווים זה מגיע לאלף, ואילו אצל הדרוזים המדינה טוענת ל-80 אחוזי גיוס, אך תנועת ׳אורפוד׳ (תנועת צעירים דרוזים הפעילים נגד גיוס החובה החל על הדרוזים. ר.י) שמאוד פעילה בשנים האחרונות אומרת שמורגשת עליה מרשימה במספר הסרבנים הדרוזים. בשירות האזרחי יש אולי 4,000 צעירים. המספרים לא מפחידים עדיין, אבל אנחנו נאבקים באמצעים מאוד דלים, ובאמצעות השיר והווידאו של תאמר וג׳ואן, באמצעים גם יצירתיים, נגד מנגנון תעמולה גדול ומשומן".

ג׳ואן ספדי מבקש להתיחס לנקודה זו. "השיר קליט ופופי, כי אנחנו מדברים עם בני נוער. כולנו תקווה שהמסרים שלנו יעברו".

הקליפ בוים ע״י אילי רזק, וצולם ע״י סוהיל נפאר. אגב, עבדכם הנאמן, כותב שורות אלו, משחק את דמות המדען הישראלי בווידאו. מה לא עושים בשביל צעירי המולדת.

> צפו: ערבי שר לפעילי להב"ה – "ערבופובים מזרחים הם בעצמם ערבים"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf