newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הצעירה שנמלטה מסעודיה חשפה את הדו פרצופיות של המערב

אחרי שנים של עיניים עצומות לנוכח האינטרסים הכלכליים, נזכרו במערב להעביר ביקורת על הפרת זכויות האדם, האלימות ודיכוי הנשים בסעודיה. שוב מקרה טראגי של אשה משמש כדי לשמן את המאבק בין הגברים שמובילים את המעצמות

מאת:

צעירה סעודית אחת בשם רהף אל-קנון העסיקה לאחרונה את הרשתות החברתיות. מהאו"ם ועד תאילנד, דרך קנדה, אירופה ובעולם הערבי – כולם דנו בשאלה מה קורה לנשות סעודיה שחיות תחת האפוטרופסות הגברית, הפטריארכיה, בצל כפייה דתית ושמרנות קיצונית בשם האיסלאם.

כזכור, רהף ברחה ממשפחתה וניסתה לקבל מקלט מדיני בתאילנד בטענה שנשקפת סכנה לחייה. שם הפקיעו את הדרכון שלה בשדה התעופה ולא נתנו לה להיכנס. למזלה, רשויות ההגירה לא החרימו את הטלפון הנייד שלה והיא ציצה בטוויטר על המתרחש. הרשת געשה ורעשה והתרגשה מהצעירה שברחה על נפשה באומץ רב ממטחנת הדיכוי המגדרי האכזרית של סעודיה, וקראה לשחרר את רהף ושאר הנשים בממלכה. ציוצים תחת ההאשטאג "תסירו את האפוטרופסות, אחרת כולנו נברח" (כמו רהף) זכו לאלפי שיתופים, והדיון על מצבן של נשות הממלכה צף וסחף גל של תגובות בעולם הערבי והמערבי.

פעילי רשת התגייסו, הקמפיין הצליח, רהף קיבלה את הדרכון חזרה, וגם אשרת כניסה לקנדה שם חיכתה לה שרת החוץ הקנדית בשדה התעופה שזכתה לצילום שהנציח אותה בתור הגואלת של הרגע.

חשבון הטוויטר של הצעירה ההמומה נסגר וכמה ימים אחרי הנחיתה המתוקשרת בקנדה יצאה רהף בקריאה הפשוטה: "אני רוצה לחיות בחופשיות, ללמוד לעבוד לנסוע ולבחור עם מי ומתי אתחתן. זכויות אלו הופקעו ממני בסעודיה וכאן בקנדה הוחזרו לי".

צריך לזכור גם כי בין קנדה לסעודיה ישנה יריבות קשה ומתפתחת. המדיניות של קנדה, שנותנת מקלט גם לפליטי "דעה" או "מגדר" מטרידה את הרודן בן סלמאן שמנסה ליפייף את פניה המכוערות של הממלכה. מהפכת "המודרניזציה" שהוא מבקש להוביל נמצאת בצרות. הצעדים המתוקשרים של חלוקת רשיונות הנהיגה לנשים והכניסה ההמונית שלהן לאצטדיון הכדורגל הגדול בריאד לא ממש מחפים על הפשע המתועב והאכזרי של רצח העיתונאי ג׳מאל חאשוקג'י ולא מסיח את הדעת מפשעי הממשל הזה בתימן, וממאות פעילי זכויות אדם, נשים וגברים, שעדיין נמצאים מתמודדים עם מעצרים חשוכים ואכזריים, נטולי זכויות אדם בסיסיות, בעקבות ציוץ או סטטוס שפרסמו בפייסבוק.

ניצול ציני

הסיפור הזה העלה בי רגשות מעורבים וקשים, כמישהי שלצערה מכירה סיפורים של נשים שמגיעות לנקודה שבה הן נאלצות לברוח על נפשן, ממשפחה או מקהילה. יש מקרים דומים גם אצלנו, ואני יודעת עד כמה בוודאי קשה וכואבת עקירה של חיים שלמים ואומללים של צעירה שמרגישה את האיום הממשי מעבר לדלת בכל שניה.

מצד אחד, ברור לי שאישה שמרגישה מאוימת, חנוקה ומפוחדת תמצא את עצמה נאבקת על חירותה בכל אמצעי שקיים, והכל לגיטימי מבחינתי. הרשתות החברתיות פתחו חלון הזדמנות לנשים בעולם, במיוחד אלו שחיות תחת שלטון מדכא ואלים מגדרית, וכל מקרה ששופך אור על המקום החשוך הזה שנקרא סעודיה ובעלות בריתה אני בעדו. מצד שני, התזמון של גל הביקורת הנוקבת והעיסוק של העולם במה שקורה בתוך סעודיה מעורר תהיות.

נשים בסעודיה יכולות לנהוג עכשיו, אך הן עדיין לא רשאיות לנסוע בלי מלווה זכר ותחת חסותו. נשים גם לא יכולות לעבוד בלי אישור הגבר שמנהל את חייהן. אפילו נשים שהיו במעצר לא יכולות להשתחרר בלי האישור של אותו גבר גם אם הרשויות שחררו אותן. אבל סעודיה היתה כך מאז ומתמיד. לפי הדיווחים כאלף נשים בורחות מסעודיה מדי שנה. לפעמים אלו סטודנטיות שלומדות בחו"ל שבוחרות לא לחזור הביתה או נשים שמנצלות יציאה לחופשה משפחתית כשרה למהדרין ונעלמות באירופה. יש הרבה שיטות וזה קורה כל הזמן. מוחמד בן סלמאן לא המציא את המשטר המדכא מגדרית והומנית הזה. אז למה עכשיו מדברים על זה בעולם?

המערב הרי מתעב את המדיניות של סעודיה ואת התנהלותה מאז היווסדה. זה לא סוד שמרחב הפעולה הדמוקרטי בממלכה מאד קטן. ובכל זאת עשרות שנים הקהילה הבינלאומית העלימה עין מהאלימות של המשטר כלפי האזרחים הסעודים, כלפי נשים, כלפי העובדים הזרים, היא העלימה עין ממדיניות כלכלית שמזינה בעיקר את ארבעת אלפי הנסיכים והמקורבים למשפחת המלוכה, מהפרת זכויות אדם מתמשכת וממדיניות ענישה שכוללת בין היתר כריתת איברים, ראשים ועוד אקטים ברברים. כל אלו לא מנעו מהמערב שיתופי פעולה כלכליים, סחר בנשק השקעות בסכומי עתק בתשתיות ועוד.

מה שקשה לי בסיפור האנושי הזה הוא הניצול הציני של מקרה טרגי אחד של אישה במצוקה כדי לשמן את המאבק הפוליטי-מדיני בזירה הבינלאומית, הדו פרצופיות של ממשלות העולם בכל מה שקשור למקור הנפט הגדול בעולם.

בנקודת הזמן הזו, אחרי "הפשלה המבצעית" המתוקשרת של חיסול העיתונאי הסעודי באיסטנבול, ועל רקע תמונות הילדים הרעבים בתימן והתלות הפוחתת של המערב בנפט הסעודי, פתאום מוצא העולם חלון הזדמנויות לבקר את סעודיה. פתאום כל אותם דוחות של ארגוני זכויות אדם וארגוני נשים שנזרקו לפח במשך כל השנים מקבלים במה.

עכשיו, ניתן לשער, ההיסטוריה תחזור על עצמה. רהף תהיה כנראה במקום המקלט שלה בקנדה, כאשר הנשים שנותרו בממלכה יאלצו עוד מעט להתמודד עם גל של דיכוי אכזרי, עם האשמות קשות בבגידה והפקרות מינית ובכך שהן פועלות כדי להחליש את הממסד הדתי ששומר על האומה המוסלמית איתנה. ארגוני הנשים במיוחד יספגו מהלומה. הן יואשמו במתן חומר עסיסי לאויבי המדינה כדי לתקוף את המולדת – הרי לפי הנוסחה הפטריארכלית הנשים הן תמיד האשמות, והן אלו שישלמו את מחיר מלחמת המעצמות אחת בשנייה ועל גופן מתנהלים המאבקים המדיניים. ראו מה שקרה לנשים באפגניסטן שהפכו לנשות הטאליבן, לנשות מיאנמר, לנשים היזידיות, לנשות רואנדה ובוסניה. זכרו כיצד הושתקו קולותיהן של נשות איראן שתנועת הסרת החיג'אב שלהן, שביקשה להשתחרר מדיכוי מגדרי, חברתי וכלכלי מיד תויגה כיוזמה אמריקאית נגד משטר טהראן האסלאמי.

המהפכה הפמיניסטית, והמאבק לשחרור הנשים מכל צורות הפטריארכיה, בכל מקום בעולם, לא אמורים להתנהל לפי לו"ז מדיני, המלחמות המתוכננות בין המדינות, מצבי חירום ומשברים ארעיים בין מעצמות ולפי האינטרסים שלהן. בעיניי הוא צריך להשתחרר מהכבלים האלו, לאתגר את מאזן הכוח ששולט ומחריב כל חלקה טובה, בכך שימצא חיבורים בין מאבקים ויבנה אג’נדות משותפות ואסטרטגיות פעולה למען חירות צדק, שלום, שוויון ודמוקרטיה לכל בני האדם באשר הם בכל זמן ובכל מקום וללא הפסקה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf