newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צפו: שוטרי מג"ב תקפו עיתונאים בגז פלפל במהלך הפגנה לא אלימה

שני עיתונאים של ערוץ ירדני פונו לבית חולים לאחר ששוטרי מג"ב ריססו להם פלפל בעיניים. בתקופה האחרונה מתרבים מקרי תקיפות עיתונאים בגדה המערבית על ידי שוטרים וחיילים. מג"ב: מדובר בכוח סביר כדי להזיז אותם מהכביש

מאת:

שני עיתונאים של רשת הטלוויזיה הירדנית "רויה" הותקפו על ידי שוטרי מג"ב בגז פלפל במהלך סיקור הפגנה ביום רביעי האחרון.

ההפגנה לזכר מוחמד אבו-ח'דיר, שאורגנה על ידי הוועדות העממיות הפלסטיניות נגד הגדר וההתנחלויות, התקיימה מחוץ להתנחלות גבע בנימין, שממנה הגיע אחד הרוצחים של אבו-ח'דיר. המפגינים חסמו את הכביש הראשי ליד ההתנחלות, ודרשו שהדין ימוצה עם רוצחי הנער. תוך דקות הגיעו למקום חיילים ושוטרי מג"ב, והתחילו לפנות את המפגינים מהכביש תוך שימוש ברימוני הלם וגז פלפל. ההפגנה הסתיימה תוך כחצי שעה, מבלי שהמפגינים הפעילו אלימות כלשהי.

במהלך פינוי המפגינים תקפו השוטרים בגז פלפל גם שני עיתונאים שעובדים עבור ערוץ הטלוויזיה הירדני "רויה". בסרטון שפרסם הערוץ מהאירוע ניתן לראות את הכתבת ניבאל פארסח מסקרת את ההפגנה, ולאחר מכן כששוטרים תופסים אותה והיא צועקת "אנחנו עיתונות!" באנגלית, ואז את הכתבת ואת הצלם שלה כשעיניהם מכוסות בצבע כתום של גז הפלפל והם סובלים מכאבים.

עוד בסרטון ניתן לראות את השוטרים דוחפים קבוצה של צלמי עיתונות נוספים, למרות שאלה בבירור עומדים בצד הכביש ולא מהווים כל איום על השוטרים או התנועה.

צפו בתיעוד האירוע של ערוץ "רויה" (הדיווח מהשטח מתחיל ב-0:43)

"השוטרים ניסו לגרום לנו לעזוב את המקום ולהפסיק לסקר", משחזרת פארסח בראיון עם שיחה מקומית. "היו עלינו וסטים שמזהים אותנו כעיתונאים, והיינו עם מצלמות ומיקרופון, וניסית להגיד להם שאנחנו עיתונאים, אבל הם כיוונו ישירות עלינו. אחרי שריססו אותנו סבלתי מכאבים נוראים, ופינו אותנו לבית חולים. רק אחרי שלוש שעות, ואחרי ששמו לנו משחה מרגיעה, יכולנו לפקוח את העיניים שוב. זה חומר כואב נורא, משהו שמרגיש כאילו אתה נשרף בחיים".

מדובר מג"ב, שי חכימי, נמסר בתגובה כי:

מדובר בסרטון ערוך ומגמתי, המציג את האירוע באור מעוות וחוטא לאמת. מדובר בהפגנה בלתי חוקית שהמשתתפים בה אף חסמו כביש מרכזי וגרמו לעומסי תנועה כבדים. הובהר להם כי ההפגנה אינה חוקית וניתן להם זמן סביר לרדת מהציר לצד הדרך. מאחר וסירבו והחלו להתעמת עם השוטרים פונו המפגינים תוך שימוש בכוח סביר על מנת לפתוח את הציר לתנועה.

בתגובתו התעלם הדובר מכך שהשאלה המקורית ששלחתי לו עסקה בעיתונאים, וכשביקשתי שוב שיגיב לפגיעה בעיתונאים ענה רק "ההתייחסות היא לכולם ביניהם גם העיתונאים". בשיחת טלפון עם הדובר הוא אף אמר שבעיניו שימוש בגז פלפל לפניהם של עיתונאים הוא "כוח סביר" במטרה להזיז אותם מהכביש.

שווה להתעכב על התגובה הזאת של הדובר. ראשית כל, על כך שמבחינת מג"ב אין כל הבדל בין מפגינים לבין עיתונאים שעושים את עבודתם ומסקרים את ההפגנה. ברור הרי שאם מפגינים חוסמים כביש – עיתונאים (ובעיקר צלמים) חייבים להיות על הכביש איתם ולתעד. אין כאן כל טענה שהעיתונאים יזמו את החסימה, או התעקשו לחסום את הכביש גם אחרי שהמפגינים פונו ממנו, ואף על פי כן – חכימי מצדיק את תקיפתם.

יתרה מזאת, השימוש בגז פלפל הוא אירוע חריג ביותר ביחס של המשטרה לעיתונאים (לפחות בתוך הקו הירוק). אני לא מכיר אף מקרה שבו אף עיתונאי שסיקר הפגנה או עימותים בתל אביב, למשל, רוסס בגז פלפל אישית, בכוונת מכוון נגדו, ולא כנזק אגבי, גם לא בהפגנות שבהן חסמו את איילון. ועדיין, מבחינת מג"ב מדובר ב"כוח סביר". כל זאת, חשוב להזכיר, באירוע שהוא במובהק – גם לפי עדויות המשתתפים, גם לפי הסרטון וגם לפי דובר מג"ב – לא אלים ולא מסוכן לשוטרים.

בחודשים האחרונים נרשמו כמה וכמה מקרים שבהם חיילים פגעו בעיתונאים בגדה המערבית. לפני כשלושה שבועות כתבתי כאן על סרטון אחר שמתעד חיילים דוחפים וזורקים רימוני הלם על עיתונאים. חודש לפני כן ירו חיילים כדור גומי בצלם עיתונות, שנפגע בעינו. לפני חודשיים פרסמנו כאן תיעוד של חיילים שתוקפים וזורקים אבנים על צלם ישראלי וצלם פלסטיני. באופן חריג, שני קצינים נשפטו לריתוק ולמחבוש בעקבות פרסום הסרטון. למקרים אלה נוספים גם כמה מקרים של מעצרי עיתונאים.

> סערת אל-מידאן: מערבים לא צריך לבקש תגובה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf