newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הופעת תאמר נפאר בחיפה הפכה לחגיגת ניצחון על הפשיזם

למרות האיומים בביטול והמתחים שקדמו להופעתו של נפאר בחיפה, הראפר הפלסטיני עלה לבמה וחשמל את הקהל הרב שהגיע לתמוך בו. זאת לא הפעם הראשונה שהימין מנסה לעורר פרובוקציות בחיפה, אך גם הפעם העיר האדומה שדרה מסר ברור נגד המסיתים

מאת:

כותב אורח: יואב חיפאווי

ביום שלישי, ה-18.10 נקבע ערב הפתיחה של "הפסטיבל לתיאטרון קהילתי" המתקיים זה השנה ה-11 מטעם המרכז הקהילתי נווה יוסף בחיפה. בדרך כלל פסטיבל כזה מתקשה לזכות בתשומת לב ציבורית. הפעם החליטו המארגנים להרחיב את מתכונת הפסטיבל וההופעות יתקייימו במוקדים שונים ברחבי העיר. אולם מה שהפך את האירוע לאירוע מתוקשר ארצית היתה ההחלטה להזמין את הראפר תאמר נפאר להופעה בערב הפתיחה החגיגי בגן האם.

כשבוע לפני הזמן המיועד הודיעו פעילי הליכוד בחיפה כי בכוונתם למנוע את הופעתו של נפאר ואף איימו "לפוצץ את האירוע". תא הסטודנטים של הליכוד פתח איוונט בפייסבוק תחת הכותרת "מבטלים את הופעתו המתוכננת של תאמר נפאר בחיפה", גדוש בדברי הסתה וסילופים נגד הזמר, בו נרשמו 249 "נוכחים".

ברווח שבין הבריונים ה"צעירים" בליכוד ובין הבריונות הרשמית השלטונית לא תצליחו להעביר שערה. בין שני המאיימים בפיצוץ ההופעה, שנחקרו והוזהרו ברגע האחרון על ידי המשטרה, היה גם עורך דין בשם טקאטש, דוברה של חברת הכנסת נאווה בוקר.

וכמובן, באופן בלתי נמנע, גם שרת חוסר התרבות מירי רגב לא החמיצה הזדמנות להצטרף לסותמי הפיות ופנתה במכתב לעיריית חיפה בדרישה לבטל את ההופעה.

> הרדיפה עושה לתרבות הפלסטינית רק טוב

בסופו של דבר האיומים לא הועילו. דגל ישראל בהופעתו של תאמר נפאר בחיפה (צילום: מחאסן נאסר/כל אל ערב)

בסופו של דבר האיומים לא הועילו. דגל ישראל בהופעתו של תאמר נפאר בחיפה (צילום: מחאסן נאסר/כל אל ערב)

יופיע או לא יופיע?

השמועה על הלחצים והאיומים לביטול ההופעה עברה גם בחוגי השמאל החיפאי שהחל להתארגן לנוכחות מוגברת והתארגנות למניעת פרובוקציות.

בשלב מסויים היה נראה כי עיריית חיפה נכנעת ללחץ הימין. הופיעה הודעה תמוהה מטעם העירייה כאילו "הוארכה הופעתה של הזמרת דיקלה והראפר התבקש לשנות את מועד תחילת ההופעה לשעה 22:00. בשל כך הוא יבטל, ככל הנראה, את הופעתו".

אלא שתאמר נפאר עצמו הזדרז להזים את השמועות כאילו הוא מבטל את הופעתו. ביום ראשון הוא פרסם וידאו מהחזרות להופעה בו כתב:

"לגבי הופעה שלי בגן האם חיפה ביום שלישי: בדרך הביתה אחרי חזרה עם גילי יאלו ומייסא דאו להופעה בשלישי אני פתאום שומע בתקשורת שעיריית חיפה הודיעה שאני ככל הנראה מבטל את ההופעה שלי. אז אני מבין שהעירייה תחת לחצים של שרת התרבות ולהקת הגזענים שלה, ומקווה שאני אבטל, אבל אין לי שום כוונה לתת להם להשתיק אותי ומחכה לפגוש את כולכם בשלישי בחיפה!

בינתיים מוזמנים ליהנות מוידיאו שצילמנו היום בחזרה…

חג סוכות שמח".

לבסוף, ביום שני, הודיעה העירייה כי ההופעה תתקיים כמתוכנן.

זכרונות מהכרמל

ההופעה נועדה להתקיים ב"גן האם" שבמרכז הכרמל. הפעם האחרונה שבה היה עימות בין הימין הפשיסטי לבין "הכוחות הדמוקרטיים" בכרמל היתה בזמן המלחמה בקיץ 2014. החזית הדמוקרטית לשלום ולשיוויון (חד"ש), שהחליטה לא להסתפק בהפגנות נגד המלחמה ברחוב הערבי, קבעה הפגנה למוצאי שבת ה-19 ביולי. ראש עיריית חיפה יונה יהב קרא למשטרה למנוע את ההפגנה, אך בית המשפט חייב את המשטרה להעניק לה רשיון.

בליל ההפגנה היה במקום גיוס ארצי של בריוני הימין, שתקפו את המפגינים עוד בדרכם להפגנה, וכן תקפו כל ערבי שנקלע בדרכם. רבים הוכו ברחובות הצדדיים של מרכז הכרמל, כולל סגן ראש העיר חיפה דר' סוהיל אסעד. אוטובוסים שהביאו מפגינים מחוץ לחיפה הותקפו, חלונותיהם נשברו והם נאלצו לחזור מבלי שהגיעו להפגנה. מי שכן הגיע להפגנה היה קורבן לתקיפות בלתי פוסקות, כולל זריקות אבנים.

במהלך השנתיים האחרונות היו מספר נסיונות של הימין לארגן "גיוס" נגד האוכלוסיה הערבית בחיפה. נסיונות אלו התרכזו במושבה הגרמנית, ובדרך כלל הסתיימו בקול ענות חלושה. פעם אחת התארגנו לקבל פני הפגנה של הימין, ולבסוף התברר כי המפגינים "התבאסו" מהפסד מכבי חיפה ולא הגיעו. במקרה אחר היה צריך כוח משטרתי גדול כדי לאבטח תהלוכה של צועקי "מוות לערבים" בשדרות הכרמל (בן גוריון).

אולם היתה זו הפעם הראשונה בה חזרנו כציבור לכרמל – והמתח לקראת ההופעה והעימות האפשרי היה רב.

> המסע הנצחי של הילד בנימין בארץ יצורי הפרא

אחרי הכל, חשמל את הקהל. תאמר נפאר בהופעה בחיפה (צילום: יואב חיפאווי)

אחרי הכל, חשמל את הקהל. תאמר נפאר בהופעה בחיפה (צילום: יואב חיפאווי)

הופעה חגיגית ומחשמלת

נוכחותם של פעילי הימין היתה מורגשת היטב. קל היה לזהותם לפי דגלי ישראל בהם התעטפו. עוד קודם לתחילת ההופעה הם ניסו לתקוף את חברת הכנסת חנין זועבי. אולם הקהל הגדול, 4,000 משתתפים לפי הערכת המארגנים, בערך חציו ערבים וחציו יהודים להערכתי, בא לשמוע ולתמוך.

בינתיים כולנו הרענו ללהקות שבטאו יפה את העשייה הקהילתית של מרכז נווה יוסף. היחיד שקילקל את האוירה היה נאום נמלץ, ממסדי ושחצני של נציג הנהלת המתנ"ס שהתפאר בחופש הדיבור בישראל מול ארצות האזור.

אולם ההודעה "הנה יעלה על הבמה תאמר נפאר" פשוט לא הגיעה. במקום זה, באמצע ההופעה של הזמר גילי יאלו הצטרפה אליו מייסא דאו, ואחריה הצטרף גם תאמר, ופתאום התחילו הצעקות "תאמר, תאמר" ומחיאות הכפיים וקריאות העידוד שהשתיקו את הקולות המעטים של קוראי הבוז.

האוירה המחושמלת המשיכה לאורך כל הופעתם של תאמר ומייסא. הקהל כולו עמד על הרגלים ורבים נופפו בידיהם לקצב השירים, מי במחיאות כפיים, מי בסימן "ווי" או אגרוף מונף, ומי פשוט בתנועה של ריקוד עם המוזיקה. רבים, כמובן, הניפו גם את הטלפונים, והרשת מוצפת בסרטי וידאו שיאפשרו לכם לקחת חלק בחוויה.

הקטרזיס האמנותי התחבר עם פריקת המתח כשהתברר שההופעה עוברת בשלום. הקהל אהב את תאמר ששלח שוב ושוב את אהבתו לחיפה. הראפר הכושל המכונה "הצל" בא לקלל ונמצא מברך – בוידאו שפרסם הוא אומר בעצמו: תראו כמה הרבה אנשים באו להופעה!

כאשר ירד תאמר מהבמה הוא זכה לתשואות אחרונות מהקהל, והסביר שהוא מדבר עברית וערבית כי הוא איש של חיבורים. ואל אלו שניסו להפריע הוא אמר "אני אפילו לא מצליח לשנוא אותכם". קולות הגזענות  טבעו בים התשואות והשמחה.

קטע מהופעתו של נפאר אמש בחיפה:

דיווח תמוה ב"הארץ"

בערב האירוע פרסם עיתון "הארץ" כתבה שמוקדשת ברובה הגדול לגזעני הימין, כולל ציטוטים רחבים ממה שהיה להם להגיד נגד ההופעה. הכתבה אינה מזכירה כלל את קבלת הפנים החמה לה זכה תאמר נפאר מצד רוב רובו של הקהל.

מה שתמוה עוד יותר הוא הניסוח הבא: "ח"כ חנין זועבי (הרשימה המשותפת) הגיעה גם היא למופע, והתעמתה עם כמה צופים במקום." אכן, אפשר לחשוב שחנין זעבי התנפלה על חבורת הפשיסטים… מה לגבי הניסיון של הבריונים לתקוף את גב' זועבי?

יואב חיפאווי הוא פעיל פוליטי וחברתי, חבר בתנועת אבנאא אלבלד ובחראק חיפה. הוא כותב את הבלוג חיפה החופשית (בעבריתבערבית ובאנגלית

> הטעות של להקריא את מחמוד דרוויש למירי רגב

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf