newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההולילנד של תל אביב? תושבי כרם התימנים נגד עסקת הדולפינריום

בעסקה שרוקם חולדאי, יחזיר איש העסקים בוכמן את שטח הדולפינריום לעירייה ויקבל שטח ששווה מיליארדים כפיצוי, לבנות עליו מגדלים. תושבי הכרם והסביבה נאבקים כדי שלא ייקחו להם את השמש, את הרוח ואת המרחבים הציבוריים

מאת:

כותב אורח: ליאור קיי אבישי

זיכרון ילדות מכרם התימנים, שישי בצהרים. רגע לפני כניסת השבת החבר'ה הגדולים מהכרם ושבזי משחקים כדורגל במגרש של שמשון שליד מסגד חסן בק. אני ושי חברי הטוב, הזאטוטים, ברחנו לשחק בשדה קני הסוף שצמח על חורבות שכונת מנשייה הנטושה. היום אין מגרש כדורגל, אין מנשייה ואין שדה קני סוף להתחבא בו. היום העירייה רוצה לתת את השטח "מתנה" לטייקון שיבנה שם מגדלי יוקרה, מגדלי רפאים לעשירי העולם – לא לנו הילדים של שמשון תל אביב או הילדים ששחקו בשדות הירוקים שליד הים.

תחזירו שטח ששווה שישה מיליון דולר ותקבלו בתמורה שטח ששווה שישה מיליארד שקל, כך אפשר לסכם במשפט את "ההולילנד של תל אביב", או שמא "דולפילנד" – עסקה חלומית ששום אזרח מן השורה לא היה יכול לקבל, אלא אם הוא טייקון המחובר היטב למנעמי העירייה והשלטון. רב הנסתר על הגלוי בעסקת "תן שישה מיליון קבל שישה מיליארד", וריח רע, רע מאוד, עולה ממנה.

הדולפינריום (צילום: יואב לרמן פליקר CC BY-NC-SA 2.0)

החירבה והמפגע הסביבתי שנקרא דולפינריום (צילום: יואב לרמן פליקר CC BY-NC-SA 2.0)

על פי העסקה הנרקמת איש העסקים היהודי-גרמני יוסף בוכמן אשר חכר את שטח הדולפינריום מעיריית תל אביבי-יפו, יוותר על השטח שעליו ניצבת החירבה והמפגע הסביבתי שנקרא דולפינריום, ויקבל שטחי עירייה מוחכרים ממנהל מקרקעי ישראל אשר נמצאים בדיוק מעבר לכביש שליד הים. שטחים יקרים מפז – השטחים היקרים ביותר הזמינים לבנייה בת"א-יפו.

שישה מיליארד, זאת ההערכה הנועזת של אחד ממביני עניין בשוק הנדל"ן התל אביבי. יש לציין שמדע השמאות אינו מדע מדויק וישנן גם  הערכות סולידיות יותר לשווי הקרקע שיקבל הטייקון בוכמן. אך רוב הנוגעים בדבר מסכימים שמדובר בסכום של מיליארדי שקלים שניתנים מתנה ליזם נדל"ן על חשבוננו, הציבור.

אסביר בקיצור את עיקרי העסקה. לפני כ-25 שנים חכרה קבוצת בוכמן מעיריית תל אביב-יפו את שטח הדולפינריום על מנת לקיים בו פעילות. קבוצת החכירה לא עמדה בהבטחתה והשטח הוזנח. עיריית ת"א-יפו מבקשת להחזיר את השטח שגודלו 6,000 מ"ר לידיה, ולפי הפרסומים האחרונים, מתכננת להשאיר את מבנה הדולפינריום על טילו ותשפצו. בתמורה "תפצה" העירייה את בוכמן ותעביר לו שטח חלופי שנמצא מעבר לכביש וזכויות הבנייה שלו מגיעים לכדי 50,000 מ"ר. שטח שללא בירוקרטיה מיוחדת אושר לבנות בו כ-250 דירות מגורים יוקרתיות, מתחם מלונאות בן 28 קומות ושורה של מבנים עד בני תשע קומות לאורך החוף, כאמור בשטחים היקרים של העיר.

יש להדגיש, השטחים שהעירייה מעבירה לקבוצת בוכמן, הם שטחים ציבוריים שמנהל מקרקעי ישראל העבירה בהסכם חכירה לעירייה לתועלת הציבור, שטחים שבעבר שימשו ומשמשים לתועלת הציבור גם כיום – חלקים נרחבים מגן הכובשים, מגרש כדורגל של קבוצת שמשון תל אביב, בתים של שכונת מנשייה ועוד. במקום להחזיר אותם לתועלת הציבור מעבירה אותם העירייה לידיו של טייקון בעל קשרים ענפים בשלטון.

אנו תושבי האזור לא נהנה מפירות הבנייה. במגדלים הנבנים לא תהיה שום בנייה לתועלת תושבי העיר, לא אלו שנולדו בה ולא הצעירים שבאים ללמוד, לעבוד ולחיות בה.

אף זוג צעיר לא יוכל ליהנות מדירות ענקיות אשר יבנו במגדלים הפאר הגבוהים. עיסקת בוכמן אשר הוגשה לפני כמה שבועות לוועדה המחוזית מתעלמת מכל תשתית ציבורית לתושבי האזור: לא גני משחקים, לא בתי ספר, לא פתרון תחבורתי לבנייה האינטנסיבית לאורך הים ולא התייחסות לנזקים סביבתיים כתוצאה מהבנייה והפגיעה בחוף הים, בחול, באור השמש שברור שיצטמצם לנו התושבים כתוצאה מהמגדלים הענקיים ובבריזה שנכנסת מהים למרכז העיר.

כרם התימנים (צילום: יואב לרמן פליקר CC BY-NC-SA 2.0)

כרם התימנים (צילום: יואב לרמן פליקר CC BY-NC-SA 2.0)

אפשר גם אחרת, כמו בגן מאיר

בימים הקרובים תושבי האזור יכנסו מפגש התנגדות לתוכנית המטורפת שמאיימת עלינו. בכינוס נחתים את תושבי האזור והעיר כולה על התנגדות לתוכנית. מסמכי ההתנגדות מציגים את האופן שבו צפויה התוכנית לפגוע בחוף הים ובשכונה. לא מדובר רק בפגיעה באנשים כמוני, שנולדו וגדלו לאורך הים, אלא פגיעה עצומה מבחינה כלכלית, תשתיתית וחברתית בכל תושבי העיר. גונבים מאיתנו, הציבור, משאבים יקרים מפז.

הדברים לא מתנהלים במקרה. לחולדאי יש מדיניות ברורה: מי שמכניס ארנונה לעירייה מעדיפים לעשות איתו עסקים. לפי עיריית תל אביב תיירות מכניסה כסף, עסקים מכניסים כסף, ובוכמן מכניס כסף. התשתיות הציבוריות, וכמובן גם התושבים, לא נספרים במדיניות העירונית.

חולדאי ופקידיו שכחו דבר אחד, תל אביב הפכה להיות "תל אביב" בזכות תושביה שגדלו בה וגם בזכות הצעירים שבעמל ידיהם באים לעבוד, ללמוד ולחיות כאן. אחריהם הגיעו הפרזיטים – משקיעים מחפשי רווח כלכלי. אותם משקיעים שקונים דירות רפאים להשקעה, שלא מעניין אותם דבר הקשור לתשתיות ציבוריות. המדיניות של חולדאי תהפוך לטווח הארוך את תל אביב לעיר רפאים, כפי שהייתה בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. תמיד אפשר יהיה לעבור לגור בגבעתיים, בת ים או בברלין.

אבל אפשר גם אחרת, בואו נדמיין שהעירייה הייתה מחליטה להשקיע בגן הכובשים, הגן המרכזי של השכונה, ולהקים בו את אותן תשתיות  קהילתיות כמו שנעשה בגן מאיר. מתקני כושר וספורט, בריכה אקולוגית, מקום נעים לטייל בו בשעות הערב והלילה ליחידים ומשפחות. אפשר להחזיר את מגרש הכדורגל של ילדותי, ואולי יחד נחזיר גם את שמשון תל אביב, קבוצת הכדורגל השכונתית שלנו, לליגת העל. צריך לחלום, צריך חזון. זה הבית שלי, כאן נולדתי וכאן אנחנו רוצים להישאר.

גמר ליגה בין שמשון תל אביב והפועל כפר סבא (צילום: יוסי רוט, ויקימדיה קומונס CC BY-SA 3.0)

גמר ליגה בין שמשון תל אביב והפועל כפר סבא (צילום: יוסי רוט, ויקימדיה קומונס CC BY-SA 3.0)

אז מה אפשר לעשות? המאבק לעצירת העסקה המפוקפקת הזאת היא מלחמת דוד מול גוליית, ועל פניו המצב לא פשוט. פעמים רבות הציבור מתעייף ממילים כמו תב"ע , תמ"א ושאר מושגים מוניציפלים מתישים. הקומבינות והסרבול בוועדות התכנון והבנייה יכולה לייאש אקטיביסטים רבים ולשלוח אותם הביתה. זאת המטרה של עיריית חולדאי והטייקונים שלה. הבעיה היא שגם את הבית שלנו ייקחו בסוף.

לכן הפתרון הוא להילחם בכלים שיש לנו: הידיים שלנו, המוח שלנו. להתנגד. כל תושב או תושבת יכולים לחתום על התנגדות לתוכנית. אפשר להתנגד על ידי הגשת תצהיר לוועדה המחוזית, אפשר לתרום כספית למאבק, לארגן הפגנה, לסייע מבחינה משפטית. כל אחד יתנגד בידיים שלו ועם הרבה ידיים ננצח את גזלני המשאבים הציבוריים שלנו.

עוד פרטים על המאבק ניתן למצוא כאן.

ליאור קיי אבישי הוא עובד סוציאלי ומראשי ועד הפעולה של שכונת כרם התימנים. 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf