newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תחושת הפספוס: פסח הוא הזדמנות לא להחמיץ

אנחנו בורחים מהשעמום, מפחדים להחמיץ, וכולנו זקוקים להזדמנות שניה. בפסח שני יציינו ארגונים יהודים דתיים פלורליסטים את יום הסבלנות הדתית, שמבקש לתת דגש על סובלנות והכלת המיעוטים השונים שבחברה הדתית

מאת:

כותבת אורחת: שרון מייבסקי

ב"שבת הגדול", השבת לפני פסח, נהוג בדרך כלל להגיד דבר תורה העוסק בהלכות החג הקרב. בבית הכנסת בו אני מתפללת "הקהל – מניין שוויוני בקעה", בית כנסת אורתודוכסי שוויוני בירושלים, דיבר אחד המתפללים על מושג החמץ מול המצה. החמץ, הוא טען, הוא לא רק כל מה שאנו תופסים כיצר הרע, תפיסה מקובלת ונפוצה, אלא כל מה שלוקח חלק בחיינו מידי יום ביומו. הבצק שמחמיץ וממנו אנו מכינים את לחם יומנו, אחד המרכיבים השכיחים בתזונת לא מעט בני אדם על פני כדור הארץ הזה (להוציא חובבות וחובבי פליאו), טומן בחובו את הטוב ואת הרע. זאת התמונה המורכבת של מציאות חיינו היומיומית. האהבה, השנאה, היצירה, השעמום, הבריאות והחולי. חיים. בפסח, למשך שבעת ימי החג, אנחנו נדרשים להרכיב את תזונתנו מדבר בסיסי, פשוט, דו ממדי, משעמם, פרווה, הכי לא מורכב שיש, כמעט חסר טעם: מצה.

הוא המשיך בפרשנות על חמץ ומצה ואני הפלגתי במחשבותיי אל הסבים והסבתות שלי. מקור המשפחות שלי, משני הצדדים, הוא פולין. הסבים והסבתות עלו לארץ ממש בראשית שנות ה-30 מעיירות שונות בפולין. עבורם, פסח היה שבוע של קיום תזונתי בסיסי. בהעדר קמח, לחם, קטניות, ועוד מגוון מוצרים אסורים, הם נותרו עם ירקות, ביצים, תפוחי אדמה ובשר. האתגר היה להאכיל משפחה גדולה בתקציב לא גדול ותחת מגבלות החמץ. בסופו של דבר הכל היה בסיסי, פשוט, לא מתיימר. צריך לשבוע וזהו.

ואז חזרתי אלי, אל אנשים שאני מכירה, אל הקהילה שלי, חברים, משפחה מורחבת, אנשים מהעבודה ומהמעגלים השונים של חיי. הדבר האחרון שאפשר להגיד על רובנו הוא שאנחנו מוכנים להעביר את הפסח בחוסר טעם. להיפך, אנחנו נאבקים בחוסר הטעם, במה שיש למצה להציע לנו. אנחנו בחיפוש מתמיד אחרי תחליפים ראויים, בורחים כמה שאפשר מהמשעמם, מהבסיסי, מהפשוט.

> לעולם יש חובה מוסרית לשמוע מה קורה כאן, ולנו החובה לספר

ניצול חלון ההזדמנויות בזמן, הוא הוא הדבר שימנע את ההחמצה. הכנת מצות לפסח. (גרשון אלינסון/פלאש90)

ניצול חלון ההזדמנויות בזמן, הוא הוא הדבר שימנע את ההחמצה. הכנת מצות לפסח. (גרשון אלינסון/פלאש90)

רק שלא נחמיץ

החמץ הוא הקמח אשר בא במגע עם המים ותפח. כדי לייצר את המצה יש לעמוד היטב על הזמנים ולאפות את הבצק בטרם יספיק להחמיץ. אני אוהבת את ההשאלה שנוצרה בהקשר המילה חמץ. כאשר אני לא תופסת את ההזדמנות בזמן אני מחמיצה דבר מה. בעת הכנת המצה, ניצול חלון ההזדמנויות בזמן, הוא הוא הדבר שימנע את ההחמצה. 18 דקות של עבודת לישה זהירה של קמח ומים, ללא חומרים מתפיחים, כדי שהבצק לא יחמיץ. רק שלא יחמיץ.

אם כך, חג הפסח יכול להיות תיקון טוב לכל אלו מאיתנו, כולל כותבת שורות אלו, העסוקים בחלק ניכר בחייהם בשאלת ההחמצה. אם עשיתי את פסח כהלכתו ואכלתי מצה, לפחות באופן זמני נתתי בחיי מקום למזון שלא מחמיץ אף פעם. אם לא אני, לפחות יהיה זה גופי שהפעם לא יחמיץ.

פסח שני חל בי"ד באייר. ביום זה ניתנת הזדמנות להקריב את קורבן הפסח, למי שהחמיץ את ההזדמנות הקודמת – אם בגלל מרחק מבית המקדש, אם בגלל מצב של טומאה. המקור לכך הוא בספר במדבר, עת בי"ד בניסן פנו אל משה רבינו אנשים שהיו טמאים, וביקשו הזדמנות נוספת להקריב את קורבן הפסח. הם שאלו "למה נגרע", וקיבלו אכן הזדמנות שניה.

בשנים האחרונות מציינים ארגונים יהודים דתיים פלורליסטים, בפסח שני את יום הסבלנות הדתית, יום אשר מבקש לתת דגש על סובלנות והכלת המיעוטים השונים שבחברה הדתית. זהו יום ההזדמנות השניה, זהו יום אשר מאפשר לכולנו לא להחמיץ.


חמלה / צורית יעיר

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיך רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הָרַחְמָן וְהָרַחוּם,

הַשּׁוֹכֵן בָּאָדָם שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ,

אֱלֹהֵי הַשַּׁחַר וְהַצִּפֳּרִים, אֱלֹהֵי הבְּרוּאִים כֻּלָּם,

כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מבְּעֵרֵת חָמֵץ מִבֵּיתִי וּמֵרְשׁוּתִי

כָּךְ אַבָעֶר אֶת כָּל הַחְמָצוֹתַי

שֶׁהֶחְמַצְתִּי בְּשָׁנָה זוֹ וּבְשָׁנִים אֲחֵרוֹת

בְּתוֹךְ נָהָר הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הָרָחָב הַזּוֹרֵם

שֶׁהַכֹּל בּוֹ זָמִין וּמָהִיר וּמֵרוֹבֶּה,

תַּן בִּי הַשְׁלָמָה וְהַנֵּס מַמְּנִי את הַצַּעַר

עַל כָּל הַמְּפֻסְפָס הַלֹּא מְמֻמָּשׁ

הָאֲהָבוֹת, הֶהָרִים, פָּנִים שֶׁלֹּא הֵסַבְתִּי בָּם מַבָּט.

הַחִבּוּק, הַלַּחַן, הַבֶּכִי

שֶׁעָשַׂאנִי בַּהוֹוֶה, דַּוְקָא מדּוֹר זֶּה,

שֶׁדְּלָתוֹת בּוֹ פְּתוּחוֹת מִלְּהָכִיל,

וְהָרוּחַ הִסְתַּבְּכָה בָּרְשָׁתוֹת.

עַכְשָׁו לְפוֹרֵר, לִזְרוֹת ולְהַטִּיל לְיָם

אֶת כָּל הַהַחְמָצוֹת כֻּלָּם, לְבָטְלַם

לְהוי כעָפְרָא דְאָרַעא, מָה שֶׁהֶחְמַצְתִּי בָּעֵר

שֶׁלֹּא אֶצְטַעֵר, שֶׁלֹּא אֲוַתֵּר,

שֶׁלֹּא אדבר בֵּחַסֶר, אֶשְׁתַּחְרֵר

מֵהַסִּבּוֹת וְהַגּוֹרְמִים, הַתֵּרוּצִים הַנִּשְׁנִים,

מִמַּחְשָׁבוֹת נֶאֱבָקוֹת לֹא נָחוֹת וְהַדִּמְיוֹן

יְהִי רָצוֹן, אֶתֵּן בְּלִבִּי חֲכָמָה עתיקה, עֲמֻקָּה וְשָׁקְטָה,

חָכְמַת הַשִּׁבֳּלִים, וְהַזֵּיתִים וְהַיַּיִן,

חָכַמְתָּ הַלֵּב המתבונן הַפּוֹעֵם וְנִפְעַם עֲדַיִן,

הַמֻּתָּשׁ מִלְּדרש, עוֹד מַיִם וְשָׁמַיִם,

שֶאָבִיאֶנִי לְמָחוֹז חֶפְצִי לחַיִּים ולשלום,

בּתְּנוּעָה שֶׁלֹּא מְמַהֶרֶת לְשׁוּם מָקוֹם,

שֶׁאַכִּיר אֶת הַבֹּקֶר וְהַיּוֹם

הַחוֹצֶה וּפְנִימָה

לְאַט לְאַט,

לִנְשֹׁוֹם

שרון מייבסקי, יוצרת ותסריטאית, עורכת טקסים בארגון "הוויה- טקס ישראלי".

> איפה שיש מאבק, יש עוד תקווה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf