במפלגת העבודה בחרו בהון במקום בעובדים

מאת |

עמיר פרץ הציע אג'נדה שמאלית של העלאות מסים, העלאת שכר המינימום והגדלה דרמטית של ההוצאה הציבורית. אבי גבאי מדבר על הורדות מסים לעסקים בינוניים ויושב על המקף בין ההון לשלטון. הבחירה האומללה של העבודה תשפיע על השמאל כולו

בבחירות הבאות לכנסת יתייצבו זה מול זה בראשות מפלגות השמאל-מרכז, מרכז וימין אנשים בעלי אג'נדות שונות (לכאורה), אבל עם מכנה משותף בולט: ארבעה מהחשובים שבהם משתייכים למאיון העליון של החברה, החוג המצומצם מאוד של מולטי-מיליונרים. בבחירות האחרונות הוערך הונו של בנימין נתניהו בכ-40 מיליון שקל, יאיר לפיד ונפתלי בנט נעים בין 10 ל-20 מיליון, והנה עכשיו ראש מפלגת העבודה החדש – אבי גבאי – עוקף בסיבוב עם הון אישי שצבר בתקופת כהונתו כמנכ"ל בזק שנאמד בכ-50 מיליון שקל.

המספרים האלה הם לא סתם קוריוז. בואו נסתכל על גבאי, מי שמוגדר הבוקר במאמר המערכת של "הארץ" בתור "תקווה לשינוי". את ההון העצום שלו בבזק עשה אבי גבאי בין היתר בתקופה שבה החברה פיטרה מאות עובדים. לפי דיווח ב"הארץ" – בין הכלים לפיטורים הייתה עסקה מפוקפקת של גבאי עם הוועד.

והכסף הזה בכיס שלו מדבר. טל שניידר מדווחת שתקציב פעילות מטה הבחירות של גבאי היה גדול בהרבה מתקציבו הדל של עמיר פרץ. עם פער של רק חמישה אחוזים בתוצאה – למספרים כאלה יש כוח.

> האנשים שמורידים את השאלטר למליוני בני אדם

אבי גבאי חוגג את בחירתו לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה (מרים אלסטר / פלאש90)

פיטר מאות עובדים, הרוויח עשרות מליונים. אבי גבאי חוגג את בחירתו לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה (מרים אלסטר / פלאש90)

שניים ממקורביו הבולטים של גבאי, כמו שמזכיר עמי וטורי, הם אבי בליליוס, מנכ"ל "סופרבוס", והרצל עוזר, מנכ"ל "הוט" שפיטר אלפי עובדים. בשתי החברות יש היסטוריה ארוכה של דיכוי התארגנויות עובדים (ב"דבר ראשון", עיתון ההסתדרות – שתמכה בפרץ, אפשר למצוא הרחבה בנושא של גבאי והעבודה המאורגנת).

הסיפור האישי של גבאי וההון הגדול לא נגמר בהיסטוריה. יו"ר "העבודה" החדש מביא את הערכים שלו כמנהל מהמגזר העסקי ישר לתוך ההתמודדות על ראשות הממשלה. הוא מתנגד להעלאות מסים על העשירים, ורוצה לצמצם מסים על עסקים בינוניים. הוא מדבר על "ייעול" של המגזר הציבורי, אג'נדה שלא פעם מסתירה תוכניות הפרטה. הגיוני, לאור העובדה שהוא נקלט בבזק אחרי ההפרטה, ותרם להפיכתה לחברה שמגלגלת מאות מליונים לבעליה (שאול אלוביץ', שהוא גם מקורבו של נתניהו, ושכיום נמצא בחקירה). זה נפלא לבעלי ההון, אבל חדשות רעות לעובדים ולכולנו.

למפלגת העבודה הייתה גם אפשרות אחרת. עמיר פרץ, שמגיע מההסתדרות ואין לו את ההון העצום של גבאי, הציג אג'נדה סוציאליסטית הרבה יותר: העלאה של עשרות מיליארדים בהוצאה החברתית של הממשלה, העלאות מסים, העלאה של שכר המינימום ל-6,500 שקל, סיום ההעסקה הקבלנית והנצלנית במשק, והשקעה בדיור ציבורי, בחינוך, בקשישים ובנכים.

לבחירה של מתפקדי העבודה בגבאי ליו"ר במקום פרץ יש משמעות פוליטית קשה. בשעות שעברו מאז בחירתו אתמול בלילה נשמעות הערכות על יכולתו להיות מי שסוף סוף ינצח את נתניהו ויציב חלופה אמיתית לשלטון הליכוד. אבל האם ככה נראית חלופה אמיתית? האם מצביעים מהמיינסטרים באמת יזכו להצביע בעד פתרונות שונים לבעיות היום-יום שמטרידות אותם, לפערים הכלכליים העצומים בישראל (מהגדולים ביותר במדינות ה-OECD), למצוקות החברתיות בארץ? האם עובדים, שרואים איך חלקם בעוגת ההכנסות הולך וקטן לעומת בעלי ההון, יכולים למצוא ייצוג אמיתי בין נציגי המאיון העליון שמתמודדים אחד נגד השני? כנראה שלא.

עמיר פרץ מצביע בסיבוב השני של הפריימריז בעבודה (פלאש90)

איש ארגוני עובדים ופריפריה. עמיר פרץ מצביע בסיבוב השני של הפריימריז בעבודה (פלאש90)

עמיר פרץ היה יכול לתת תשובה אחרת לשאלות האלה. פרץ לא רק היה יכול לפנות לפועלים, לתושבי הפריפריה, לקורבנות השיטה הכלכלית, אלא גם לציבורים חדשים לגמרי בשביל "העבודה" – לאחר שהיה שותף מרכזי בשנה האחרונה להקמת התא החרדי של המפלגה.

אבל מפלגת העבודה בחרה בהון במקום בעניים, במעסיקים במקום בעובדים. וזו בחירה שתפגע בכל מחנה השמאל בבחירות הבאות. אפילו אם גבאי יצליח להגדיל את כוחה של מפגת העבודה במצב הנתון – לא נראה כרגע שהדרך הכלכלית שיציע תהיה באמת תשובה לנזק המצטבר של הליכוד לשכבות עצומות בחברה.

מבט משמאל

ידידי נדב פרנקוביץ' כתב אתמול שכל הדיון בשמאל הרדיקלי ביחס לפריימריז בעבודה הוא עקר, או אף מזיק. הוא ציין בצדק שבקונסטלציה הפוליטית הקיימת אין שום תרחיש שבו מפלגת העבודה חוברת לרשימה המשותפת לצורך בניית קואליציה יהודית-ערבית, שמאלית, שתפעל למען שלום, שוויון וצדק חברתי. למרבה הצער, בשאלון "שיחה מקומית" למתמודדי העבודה לפני כשבוע וחצי גם פרץ וגם גבאי אישרו שאין סיכוי שיישבו בממשלה עם המשותפת. בלי שותפות עם הרשימה השלישית בגודלה בכנסת, הייתה נזקקת העבודה כך או כך לברית עם כוחות מרכז שמרניים, קפיטליסטים וגזעניים, וממילא גם למפלגת העבודה עצמה יש רקורד גזעני מרשים.

ואף על פי כן, אני חושב שכאנשי שמאל אנחנו לא יכולים להתבצר במסגרות הנוחות לנו בלבד. המאבק על ראשות העבודה, במיוחד בסיבוב השני, היה מאבק עקרוני בין אג'נדה סוציאליסטית לבין נציגות ההון-שלטון, וזה מאבק שאסור לנו להתעלם ממנו. למרבה הצער, במאבק הזה הפסדנו אתמול.

> כך מאיים הסכם הרוטציה על קיומה של הרשימה המשותפת

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

חגי מטר הוא עיתונאי ופעיל פוליטי-חברתי.

אחרי שלוש שנים כאחד מעורכי "שיחה מקומית", כיום חגי משמש כמנכ"ל עמותת "972 – לקידום עיתונאות אזרחית", שהיא המו"ל במשותף של "שיחה מקומית" יחד עם ארגון ג'אסט ויז'ן. זה הבלוג שלו באנגלית במגזין 972+.

חגי הוא גם חבר מזכירות ארגון העיתונאים, חובב חתולים, תה ובישול טבעוני וחותר בירקון. נשוי לאורטל האהובה.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf