אהוד בנאי שאהבתי היה מזדהה עם תושבי סילוואן, לא עם מדכאיהם

לפני 32 שנה, אהוד בנאי עזר לי להבין שיש פלסטינים עם "ערבב את הטיח" שלו. עכשיו הוא בוחר להופיע ב"עיר דוד", סמל לדיכוי הפלסטינים במזרח ירושלים, ועוד בעיר אל-פיטר. עוד לא מאוחר לתקן

מאת:
השאירו תגובה
א א א

באוגוסט 1987 יצא לאור אחד האלבומים המוערכים ביותר במוזיקה הישראלית עד היום, אלבום הבכורה של אהוד בנאי שנקראת בפשטות "אהוד בנאי והפליטים".

עבור התיכוניסטית שהייתי אז, האלבום הזה היה לא פחות ממהפכה. כל רצועה בה היתה שונה, מרעישה, מסקרנת. למרות שחוויית התיכון שלי, תלמידה בבית ספר דתי לבנות, היתה שונה מאוד מזו המתוארת ב"זמנך עבר", ואולי דווקא בגלל זה, הקשבתי לשיר הזה שוב ושוב, מהופנטת. על שאלת ההגירה של יהודי אתיופיה לישראל והמימד הגזעני בה למדתי לראשונה משירו "עבודה שחורה". וכמובן, "ערבב את הטיח" המינורי והדוקר.

באוגוסט 87', ארבעה חודשים לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה, הכיבוש היה עבורי סוג של שמועה, וקיומם של פלסטינים, לא כל שכן הדיכוי שלהם, היה רחוק שנות אור מעולמי ומתודעתי. הפועל הפלסטיני מעזה שנכנס לאוטו של נביל ונרדם אצלו על הכתף התמזג אצלי איכשהו עם פועל הבמה שנרדם על הכבלים מאחור, אולי זרעים ראשונים של חשיבה פוליטית אופקית, שעוד תעשה דרך ארוכה ומפותלת ברבות השנים.

הרבה מאוד דברים השתנו ב-32 השנים שעברו מאז. נביל, הפועל מעזה, ודאי חי שם בעוני מרוד, אם שרד את כל ההתקפות הקטלניות של ישראל על הרצועה בשלושת העשורים האחרונים, ובנו אפילו לא חולם על נסיעה באוטו כדי לעבוד בתל אביב, גם לא במחיר ההשפלות, המחסומים והבדיקות. הגזענות נגד היהודים האתיופים גם היא הלכה והחריפה, עד כדי שפיכת דמם, מילולית. ואהוד בנאי, כמובן, שכבר באלבום הנפלא ההוא אמר שהוא "ממשיך לנסוע", ואכן המשיך. אבל מי שיער את כיוון הנסיעה.

"אהוד בנאי והפליטים" בישר מהפכה, לא פחות. לא הרבה נשאר מהמהפכה הזו. אהוד בבנאי בהופעה (צילום: עביר סולטן / פלאש 90)

"אהוד בנאי והפליטים" בישר מהפכה, לא פחות. לא הרבה נשאר מהמהפכה הזו. אהוד בבנאי בהופעה (צילום: עביר סולטן / פלאש 90)

במשך השנים שחלפו מאז, בנאי המשיך לעשות מוזיקה נפלאה, ובמקביל הלך והתקרב לדת. "התחזק", כמו שאומרים. בזה כשלעצמו אין דבר מפתיע במיוחד – החיפוש המתמיד הוא מה שהפך במידה רבה את המוזיקה של בנאי לכנה ומרגשת כל כך, ואני מעריכה את העובדה שמצא לפחות חלק מהתשובות בחיבור ליהדות. אבל בנאי ממשיך לנסוע. והיעד, אוי, היעד.

ביום חמישי הקרוב, כשתושבי סילוואן המוסלמים יחגגו את עיד אל-פיטר המציין את סיום חודש הרמדאן, אהוד בנאי צפוי להתארח להופעה ב"עיר דוד", גולת הכותרת של פרויקט הנישול וההתנחלות בלב המרחבים הפלסטיניים בירושלים המזרחית. המקום הרע הזה הצליח לשווק את עצמו במהלך השנים כסוג של מיינסטרים בצורה אפקטיבית ואירח לא מעט אמנים, אבל אהוד בנאי זה כואב באופן אחר. כי בניגוד להרבה אמנים אחרים, לבנאי תמיד האמנתי. הבנתי את המילים שכתב, והאמנתי לכנות שלהן.

הייתכן שהאיש החכם והרגיש הזה באמת לא מבין שכל תכלית ההופעה שלו שם, במיוחד במהלך החג המוסלמי, הוא לסייע למתנחלים להפגין עוד יותר את אדנותם ולשבש את שמחת החג של התושבים?

באתר הרשמי שלו כותב בנאי "לדעתי ההגדרות האלה, של שמאל וימין, זמנן עבר, קורבנן בוטל, ואין שום קשר בינן לבין המציאות שאנו חיים. האמת לאמיתה היא שאין שמאל ואין ימין, יש את הדרך המתחייבת ממה שהמציאות קובעת". פתאום אני לא מצליחה להבין את בנאי. מהי המציאות המחייבת, למשל, הופעה במקום נוטף אדנות שהוא בהגדרה אצבע שלוחה לתוך עינם של המדוכאים ביותר במרחב הזה? ואיך האיש שלימד אותי להסתכל על אופקים שלא ידעתי כלל על קיומם מצליח למחוק משדה הראייה שלו בפשטות כזו את התושבים שעצם קיומם על אדמתם נתון להתעמרות אלימה ומתמשכת בגלל תאוותם של מארחיו בעיר דוד? ולמה כל זה קורה בשם היהדות ומלכות בית דוד, שסמוטריץ' מבקש לכונן מחדש כעת? הייתכן שהאיש החכם והרגיש הזה באמת לא מבין שכל תכלית ההופעה שלו שם, במיוחד במהלך החג המוסלמי, הוא לסייע למתנחלים להפגין עוד יותר את אדנותם ולשבש את שמחת החג של התושבים?

 ההתנחלות היהודית בלב סילוואן היא מקור לדיכוי יומיומי (צילום: אקטייבסטילס)

ההתנחלות היהודית בלב סילוואן היא מקור לדיכוי יומיומי (צילום: אקטייבסטילס)

כדי לתת לבנאי ליהנות מהספק, עמותת "עמק שווה" שגרה אליו מכתב בו היא מסבירה לו בקיצור נמרץ את משמעות החלטתו להופיע באתר. בין היתר נכתב שם:

"עיר דוד הוא אתר ארכיאולוגי ייחודי בעל ערך היסטורי וארכיאולוגי יוצא דופן הממוקם בלב סילואן, שכונה פלסטינית במזרח ירושלים. כנגזרת מכך גם להופעה באתר יש משמעות מעבר לעוד אירוע תרבותי, והיא הופכת להופעה בשכונה פלסטינית בה מתגוררים עשרות אלפי תושבים.

מעבר לעובדה עקרונית זו, להופעה בתאריך בו היא נקבעה השלכות נוספות: ב-6.6 יחגגו תושבי סילואן את עיד אל-פיטר, החג המוסלמי שמציין את סופו של צום הרמדאן. חג זה ילווה בחסימות כבישים והסדרי בטחון ואבטחה כבדים שיפגעו ביכולתם של התושבים לחגוג את החג בשקט ובשלווה.

כאדם דתי אתה ודאי מבין את המשמעות של קיום החג. אנחנו מקווים שתשקול שוב את החלטתך. מעבר לכך, כאחד האמנים הבולטים בישראל להחלטתך יש משמעות בשיח הציבורי ולכן נשמח מאוד להזמין אותך לסיור באזור על מנת שתוכל להתרשם מהמציאות בשכונה ולהביא אותה למודעות ציבורית, באקט אמיתי של דיאלוג וקירוב לבבות".

מנהליו של בנאי דחו את הבקשה שלא יופיע שם והודיעו כי ההופעה תתקיים כמתוכנן. בנסיבות ביקור אחרות בסילוואן, ייתכן שבנאי היה פוגש את ג'וואד סיאם, איש אמיץ שמוביל את המאבק של תושבי הכפר נגד השתלטות המתנחלים מזה שנים רבות, וכעת נלחם בעצמו על ביתו בכפר. לא יהיה מוגזם לומר שמארחיו של בנאי הרסו את חייו של סיאם, שממשיך להילחם נגדם באומץ לב נדיר. בגלגול אחר שלו, בנאי אולי היה כותב עליו אפילו שיר. בגלגולו הנוכחי, אהוד בנאי בוחר לאטום עיניים ולב, וממשיך לנסוע היישר אל חיק הנואלים שבמרחב.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
השינוי המשמעותי ביותר שהם יכולים להציע הוא לגדל זקן אופנתי או לצבוע את השיער. אהוד ברק כשר בטחון לצד רוה"מ בנימין נתניהו מכריזים על הפסקת אש במהלך המתקפה על עזה ב-2012 (עמוד ענן). (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

שניהם יודעים היטב שהפלסטינים ידחו את הצעותיהם. נתניהו וברק (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

נתניהו רוצה להעמיק את האפרטהייד, ברק רוצה להמירו בכיבוש צבאי

בעוד "עסקת המאה" של ציר נתניהו-טראמפ מציעה לפלסטינים מדינה-מינוס תוך ביתור המרחב הפלסטיני, ברק מאמץ את העמדה הביטחונית שמדגישה את השליטה על השטח והאוכלוסייה. לאף אחת מהן אין סיכוי להתקבל ברמאללה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf