געגועיו של אהוד יערי לימי "רסן הסוררת"

נשים רהוטות ודעתניות לא באות ליערי טוב, מה שזרק אותו בתוך רגע הרחק אל המאה ה-16 ואל המכשיר שהיה סותם לנשים כאלה את הפה. אבל אולי הבעיה איננה רק עם יערי, אלא עם הנוכחות הכל כך דלה של נשים סביב השולחן?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בין המאות ה-16-19 בעיקר באנגליה ובסקוטלנד היה נהוג להעניש נשים חצופות, סוררות ודעתניות באמצעות עונש פיזי ופומבי: הנשים הוכרחו לחבוש רסן מברזל שהתלבש על ראשן, וסתם את פיהן, פשוטו כמשמעו. "רסן הסוררת" עוצב כמסגרת הננעלת סביב ראשן, ושבחלקה התחתון לוחית, לעתים בעלת דוקרנים, שנכנסה לפה ולחצה על הלשון בכל ניסיון שלהן לדבר. לחלק מהרסנים הללו נקשרה גם רצועה, כך שניתן היה להוליך את הדעתנית המנג'סת ברחבי העיר, או הכפר, כשהיא מרוסנת, מדממת, שותתת ומושפלת.

אני בספק אם האדונים הנכבדים באולפן שישי מכירים את החלק הזה בהיסטוריה, אולי כדאי שילמדו קודם את הנתונים, כמו שאמר אהוד יערי. אם היו מכירים את ה"נתונים" הללו, אולי היו חושבים פעמיים לפני שאפשרו ליערי לקפוץ לרסן כך את האישה הרוטנת, המעצבנת, המנדנדת והדעתנית מדי שישבה לצידו, דנה וייס.

איפה הנשים?

נשים שנאבקות על מקומן כבר יודעות: בכל פעם שאת זזה קצת מהמשבצת שיועדה לך, את עלולה לשלם מחיר. כבר כמה שבועות שרינה מצליח לא לבד שם בגוב האריות, מאז צורפה אליה דנה וייס. ביום יום אנחנו מכירים את וייס בעיקר כמגישה, במגזין של שבת, או במשבצת היוקרתית של "פגוש את העיתונות".

כמו שכתבו אחרים לפני, כשרוני דניאל מתערב בכל דיון שאינו נוגע בתחום מומחיותו הוא לא מקבל תגובות מעין אלה. ובכל זאת, מראש, הפוזיציה של נשים שאינן על תקן מומחיות בפאנל של פרשנים מומחים מייצר סיטואציה בעייתית. טוב היו עושים בחדשות 2 אם היו סוף סוף מרעננים את צוות הפרשנים – מומחים שלהם כך שיהיו בו נשים, והרבה. ממש כפי שעשו בשישי של חדשות 10, אפשר בקלות להביא לפאנלים מעין אלה מומחיות חיצוניות. לא חסרות נשים שמומחיות בכלכלה, בפוליטיקה ואפילו, תתפלאו, בנושאי צבא, ביטחון ואסלאם!

וייס ידעה מראש שהיא חוצה כאן קו אדום. לא סתם היא התריעה מראש. את החבר'ה האלה היא מכירה ולא מאתמול, והיה לה ברור שכך ייעשה לאישה שחרגה ממקומה, ובכל זאת הרהיבה עוז. ואסיים במשפט שאמרה לפני כשלוש שנים ח"כ מירב מיכאלי כשישבה באולפן שישי לדבר על פרשת עמנואל רוזן:  "חברים, לא נעים לי לבאס לכם את המסיבה". אז כן, המסיבה נגמרה, ומה שאתם רואים אלה שאריות עלובות, מעוררות רחמים וכעס של כמה גברים שכבר ממש מרגישים את האדמה רועדת להם מתחת לביצים.

> כליאה איננה פיתרון אידיאלי, אך שחרור מוקדם של קצב בעייתי בהרבה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

"להיפגש עם פלסטינים בספרות זה הרבה פחות מאיים". ערב ההשקה ל"בלשון כרותה" במכון ון ליר (צילום באדיבות הוצאת "מכתוב")

בלשון כרותה ובוטחת: הקובץ הגדול ביותר של פרוזה פלסטינית בעברית

האנתולוגיה "בלשון כרותה", המקבצת את יצירותיהם של 57 סופרים פלסטינים בעברית, מאתגרת הן את המבט האוריינטליסטי הישראלי והן את ההסתייגות הערבית מפני נורמליזציה תרבותית עם ישראל. "הבנתי שליהודים, דווקא ליהודים, אני צריכה לספר את הסיפור שלי"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf