הכרעה ראשונה ב-15 שנה: חברון ניצחה את שג'אעיה בגמר הגביע הפלסטיני

מאת |

המשחק עמד בסכנה כשישראל הודיעה שתמנע מחלק מהשחקנים מעזה להגיע לגדה. עם קצת לחץ גם זה נפתר, ושחקני אהלי חברון ואיתיחאד שג'אעיה עשו היסטוריה. בניצחון צמוד של 2-1, אהלי חברון מחזיקה בגביע פלסטין

צילם: אורן זיו / אקטיבסטילס

אל מול 11,000 צופים נלהבים, ולראשונה אחרי 15 שנה בהן בגמר הגביע הפלסטיני לא נפגשו קבוצה מהגדה המערבית וקבוצה מרצועת עזה, התקיים היום מפגש ספורט חגיגי בהשתתפות מחזיקות הגביע של הגדה ושל עזה. בסופו ניצחו שחקני אהלי אל-ח'ליל מחברון את איתיחאד שג'אעיה מעזה בתוצאה 2-1.

במשחק ההיסטורי נכחו יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית, ג'יבריל רג'וב, מושל חברון ומושל בית לחם, וכן ח"כ אחמד טיבי מהרשימה המשותפת, הידוע בחיבתו לכדורגל. בניצחונם הבטיחו שחקני חברון את הכרטיס הנכסף למשחקי גביע אסיה (הצ'מפיונס ליג האסייתי) ובכך הצטרפו לקבוצת אל-זאהיריה שכבר השיגה את הכרטיס הראשון אחרי שזכתה באליפות הגדה המערבית (הליגה המקצוענית הפלסטינית הבכירה) והוכתרה כאלופת פלסטין.

המשחק החל בנגינת ההמנון הפלסטיני. אחר מכן אמר רג'וב לעיתונאים כי מדובר ב"אירוע ספורט היסטורי". באתר מען נכתב כי רג'וב הדגיש ש"השאיפה שלנו היא לקיים ליגה אחת בפלסטין (משותפת לגדה ולעזה) ושעל הישראלים להבין שאין להם שום ברירה מלבד לאפשר לנו לקדם את הספורט שלנו בעצמנו".

איתיחאד שג'אעיה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

איתיחאד שג'אעיה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אל-אהלי חברון (אדום) מול איתיחאד שג'אעיה (ירוק) (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אל-אהלי חברון (אדום) מול איתיחאד שג'אעיה (ירוק) (אורן זיו / אקטיבסטילס)

רג'וב אמר את הדברים בידיעה כי ב-28 באוגוסט תתקיים הישיבה הראשונה של פיפ"א, בה ייבחן האם אכן מילאה ישראל את חלקה בהתחייבות לאפשר מעבר שחקנים וקידום הספורט הפלסטיני. זהו גם הקונטקסט שבעטיו איפשרה ישראל את קיום המשחק – שבוודאות לא היה מתקיים ללא הלחץ של הפלסטינים בפיפ"א, ואילולא קבלת הצעת הפשרה בנושא.

מכיוון שהאוהדים מעזה לא יכלו להגיע למגרש, את קבוצת שג'אעיה עודדו חברונאים שאוהדים את הקבוצה היריבה לאל-אהלי בעיר. רק לפני שבוע התקיים ברצועת עזה המשחק הראשון בגמר, ונגמר בתיקו, כך שהיה ברור שהמנצחת היום לוקחת את כל הקופה.

> מבינים רק כוח: האיום בחרם של פיפ"א השתלם לפלסטינים

אל-אהלי חברון (אדום) מול איתיחאד שג'אעיה (ירוק) (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אל-אהלי חברון (אדום) מול איתיחאד שג'אעיה (ירוק) (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מהלך המשחק

החברונים, שידועים בסגנונו הזהיר של מאמנם האיטלקי סטפנו קוזין, שיחקו עם חלוץ בודד, ועלו ליתרון בדקה ה-16 משער שכבש ואאל מריסאת. אל-ח'ליל שמרו על היתרון עד סיום המחצית הראשונה.

עם תחילת המחצית השניה, נעים סווירכי, המנג'ר העזתי, עשה חילוף התקפי והוסיף לחוד העזתי את עומר אל-ערעיר. הלחץ של שוג'אעיה השתלם, ובסופו של דבר בדקה ה-68 כבש עלא עטיה את שער השוויון.

העזתים כבר חלמו על הגביע (שער החוץ היקר שכבשו בחברון היה מספיק להם כדי לגבור על יריביהם) אבל לחברונים היו תכניות אחרות. הם החלו ללחוץ על שערה של שוג'אעיה, ובסופו של דבר, ממש סמוך לדקה‏ ה-90, השיגו החברונים את השער המכריע במשחק, כשאחמד מאהר כבש ממצב נייח את השער שסימן את תחילת החגיגות ההיסטוריות בחברון. מעתה אמרו: الأهلي بطلا لكأس فلسطين!! אל-אהלי חברון מחזיקת גביע פלסטין!

> הר הגעש בירוק התפרץ: אל-זאהיריה אלופת פלסטין בכדורגל

אל-אהלי חברון, מחזיקת הגביע הפלסטיני (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אל-אהלי חברון, מחזיקת הגביע הפלסטיני (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אל-אהלי חברון, מחזיקת הגביע הפלסטיני (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אל-אהלי חברון, מחזיקת הגביע הפלסטיני (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אל-אהלי חברון, מחזיקת הגביע הפלסטיני (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אל-אהלי חברון, מחזיקת הגביע הפלסטיני (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אני בדרך כלל מספר את סיפור חיי דרך השפה הערבית. למדתי ערבית בכל המסגרות הישראליות הרשמיות וה"רגילות": בית ספר, חטיבה, תיכון, בגרות ואז בין היתר בצבא. וכך, בגיל 22 הייתי אמנם אחרי 10 שנות "ערבית", אבל לא יכולתי להגיד מילה, ולא הכרתי בעצם אף פלסטיני באמת.

נפתחתי לעולם והשתניתי מכל הבחינות בזכות הערבית האחרת, החיה והנושמת, שנחשפתי אליה מאז: בבית הספר הדו-לשוני בירושלים, בבית ספר חסן עראפה ביפו, ברופאים לזכויות אדם, בלימודי תואר שני במחלקה למזרח תיכון בלונדון, ובדוקטורט בקיימברידג' עם מנחה פלסטיני.

הערבית הזו לקחה אותי למסע שעודנו נמשך: אל עבר ההיסטוריה של לימודי הערבית בארץ, אל קשר אחר שהתקיים בין יהודים לבין ערבית, ובין יהודים לבין ערבים, אל עבר המציאות הפלסטינית והחיים של אלו החיים בצל אפליה מכאן ותחת כיבוש משם, וגם אל הפוטנציאל הטמון בערבית. במילים אחרות, התחלתי להבין איך אפשר – דרך השפה הערבית –  לחשוב כאן על מציאות אחרת.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf