אום אל חיראן: מבנים שנתרמו למשפחת אבו אלקיען בסכנת הריסה

כמעט חצי שנה אחרי שיעקוב אבו אלקיען נהרג במהלך מבצע הריסות בתים באום אל חיראן, במח"ש לא ממהרים לפרסם את תוצאות החקירה. בימים האחרונים הגיעו לכפר כוחות משטרה לסיור מקדים לקראת פינוי נוסף

א א א

כחצי שנה לאחר הפשיטה באום אל חיראן שהסתיימה במותם של יעקוב אבו אלקיען והשוטר ארז (עמדי) לוי, ומח"ש עדיין לא מפרסמת את תוצאות החקירה שערכה. לעומת זאת, לרשויות אצה הדרך להמשיך להרוס מבנים בכפר. על הפרק: מבנים ארעיים שנתרמו כמחסה למשפחתו של יעקוב אבו אלקיען. אם תהיתם, אף אחד במדינה לא חשב לסייע במציאת פתרון אחר למשפחה שנותרה באותו בוקר גם ללא קורת גג ולילדים שאביהם נהרג על לא עוול בכפו.

בימים האחרונים, מיד עם תום עיד אל פיטר, החג המסיים את חודש הרמדאן, חזרה לרחף מעל תושבי אום אל חיראן סכנת ההריסה. תושבים מדווחים כי קיבלו שיחות טלפון מגורמים במשטרת ישראל וברשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב – שאחראית בעיקר על הריסות ופינוי – אשר דרשו מהם לפנות בעצמם שני אוהלים ושני מבנים יבילים שנתרמו על ידי תורמים פרטיים כדי לשמש כמחסה לילדיו של יעקוב אבו אלקיען. אם לא יפנו מרצון, יגיעו שוב כוחות ויפנו אותם בכוח.

בתחילת הרמדאן קיבלו התושבים צווי פינוי למבנים. היום (ראשון) הגיעו לאזור הכפר הבלתי מוכר שוטרים שביצעו סקירה של השטח והכנות לקראת מה שנראה כמו פינוי נוסף. עכשיו נמצאים התושבים בציפיה דרוכה לבאות, ובחששות כבדים. כולם זוכרים איך נגמר הפינוי הקודם.

"אנחנו חיים באי ודאות, עם כל הצער והכאב שיש בתוכנו", אומר ראאד אבו אלקיען, ממובילי המאבק באום אל חיראן לשיחה מקומית. "במקום שהמדינה תיתן לנו מנוחה אחרי המוות של יעקוב, היא ממשיכה במתווה האלים שלה נגדנו. כל נושא בעולם הוא פתיר בהדברות. אבל כוח מוליד כוח, וכוח מוליד עוינות ושנאה. אנחנו לא רוצים להגיע לשם. אנחנו רוצים לחיות בשלום, על בסיס ערכים של שותפות".

> השאלון למתמודדי העבודה: מי יהיה מוכן לשבת עם ערבים בקואליציה?

דחפורים הורסים בתים באום אל חיראן (קרן מנור/אקטיבסטילס)

"יש פתרון ויש אלטרנטיבה", ממשיך ראאד, "המגרשים מוכנים כבר בחירן. למה לא לאפשר גם לנו לחיות שם? למה ליהודים מותר לבחור איפה הם יגורו, ולנו מוכתבת על ידי המדינה רק אופציה אחת, וגם היא בכוח?".

"אני קורא לכל אדם, יהודי, נוצרי, מוסלמי, בכל מקום שהוא, לבוא ולהגיד משהו על מנת שנצליח לתקן משהו ממה שנעשה לאוכלוסיה שלנו כבר 68 שנים. התיקון הזה לא יכול להיעשות על ידי הבדואים לבד, אלא על ידי כל האוכלוסיות בארץ ביחד. אם נשאיר למתנחלים ולרגבים לנהל את המדינה, אוי ואבוי לנו".

גרעין יהודי במקום בדואים

אום אל-חיראן הוא אחד מעשרות כפרים בדואים לא מוכרים בנגב. תושביו מנהלים מתחילת המאה מאבק נגד כוונת המדינה לפנותם, ולהחליף את הכפר שלהם ביישוב יהודי בשם "חירן". בשנים האחרונות ממתינים חברי גרעין חירן, שעתיד לאכלס את "חירן" במתחם זמני במחנה יתיר בממוקם קילומטרים ספורים מן הכפר.

בני שבט אלקיעאן חיו זמן רב לפני הקמת מדינת ישראל באיזור הנקרא ח׳ירבת זובאלה. בשנת 1948, הממשל הצבאי העביר בכפיה את אנשי השבט מאדמותיהם וישב אותם באזור נחל יתיר, במקום בו נמצא הכפר עד היום. אדמותיהם המקוריות הועברו לרשות קיבוץ שובל. החלפת הקרקעות המאולצת הזאת מתועדת היטב בארכיוני המדינה, אולם למרות העובדה ששבט אלקיעאן יושב במקום על ידי המדינה בעצמה בתי הכפר מעולם לא חוברו לרשתות החשמל או המים.

בינואר 2016 קבע בית המשפט העליון שהמדינה יכולה לשנות את דעה ולקחת בחזרה את האדמות בהן יישבה את שבט אלקיעאן. בית המשפט אישר את החלטת המדינה לגרש את תושבי אום אל חיראן ולהקים עיירה חדשה ליהודים דתיים במקום הכפר הקיים. משמעות ההחלטה היא הריסת הכפרים הבדואים ו-1,200 תושבים שיעקרו מבתיהם בכפייה, לעיירה חורה. אום אל-חיראן ייהרס, ועל חורבותיו יוקם ישוב יהודי חדש בשם חירן. במקום עתיר, תמשיך קק"ל להרחיב את יער יתיר.

בדוברות המשטרה מאשרים כי אכן קיים צו נגד מבנים יבילים באזור, וכי יסייעו בפינויים אם ידרשו על ידי הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב. בנוסף אשרו כי נעשו פניות לתושבים כדי ליידע אותם כי אם לא יעמדו בתנאי הצו יתבצע פינוי. לגבי מועד הפינוי הצפוי לא נמסרו פרטים.

בינתיים מח"ש משיכה לגרור רגלים ואינה מפרסמת את תוצאות חקירת האירועים בתחילת השנה, וזאת למרות שכבר עכשיו ברור כי הגרסה שפרסמה המשטרה בתחילה, ועליה עמד השר הממונה ארדן לאורך זמן רב – היתה שקרית ולא התבססה על דבר פרט להנחות מוקדמות וגזעניות. ואולי זו הסיבה המרכזית להתמהמהות של הגוף החוקר היושב במשרד המשפטים. גם הפעם פנינו ושאלנו מתי צפויות להתפרסם המסקנות ומה פשר העיכוב, אולם עד למועד פרסום הכתבה לא קיבלנו תגובה. במידה ותתקבל היא תפורסם כאן.

> כיצד הפכו הכותל והרפורמים לנושאים הבוערים במגזר החרדי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
עורכת הדין פליציה לנגר (צילום: UNiesert, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

עורכת הדין פליציה לנגר (צילום: UNiesert, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

לזכרה של פליציה לנגר, עורכת הדין שהביאה את הכיבוש לבג"ץ

ניצולת השואה, שהפכה לעורכת הדין ולשם נרדף למאבק המשפטי למען זכויות הפלסטינים, הלכה לעולמה בגרמניה. עו"ד מיכאל ספרד כותב לזכרה של הקומוניסטית שנאבקה באפליה גם מול איומים ושנאה, וסרבה לשמש עלה תאנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf