"אני אחרון היהודים-ערבים": נפטר פרופסור ששון סומך

סומך – סופר, משורר ומתרגם - נולד בבגדאד, ועוד בעיראק כתב ופרסם שירים בערבית. גם אחרי שהגיע לישראל, המשיך לראות את עצמו חלק התרבות הערבית. "בשבילי זו לא הצהרה פוליטית" אמר, "זו זהות תרבותית"

מאת:
השאירו תגובה
א א א

פרופסור ששון סומך, מחשובי החוקרים של הספרות הערבית, נפטר הלילה (ראשון) בתל-אביב. בנוסף לפועלו האקדמי, עליו זכה בפרס ישראל ובפרס א.מ.ת, סומך היה גם משורר, סופר, מתרגם ואיש ציבור מעורב.

סומך נולד בבגדאד בשנת 1933 למשפחה חילונית משכילה. העניין בתרבות הערבית צמח אצלו מגיל צעיר, וכבר בהיותו תלמיד בית ספר בעיראק כתב ופרסם משיריו בערבית ספרותית. בגיל 17 נאלץ לעזוב את עיראק והגיע לישראל. המפגש המכונן בין התרבות הערבית לזו העברית, והחלטתו לשמור על נאמנות וזהות לשתיהן גם יחד, הובילו אותו לחבר בין התרבויות הן בחייו והן בפועלו הנרחב. "משימת התיווך בין שתי התרבויות הגדולות, שתי השפות האחיות, הפכה למפעל חייו" כתב עליו המשורר ומבקר הספרות אלמוג בהר.

"למעט מק"י, בכל המפלגות היתה אפליה, אז הצטרפתי למפלגה". כך הסביר ששון סומך מדוע הצטרף למפלגה הקומוניסטית בישראל (צילום: פרס א.מ.ת CC BY-SA 3.0)

"למעט מק"י, בכל המפלגות היתה אפליה, אז הצטרפתי למפלגה". כך הסביר ששון סומך מדוע הצטרף למפלגה הקומוניסטית בישראל (צילום: פרס א.מ.ת CC BY-SA 3.0)

אני מקווה כי על פועלו האקדמי עוד ידובר רבות בימים הקרובים, ברשימה זו אני מבקש להאיר את הביוגרפיה הציבורית והפוליטית שלו. זמן קצר לאחר הגיעו לארץ, באחד מביקוריו בואדי ניסנאס בחיפה, ראה שם מודעות בערבית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). "הכרזות האלה ממש הדהימו אותי", סיפר לימים. "ידעתי אמנם שבבחירות בארץ משתתפת גם המפלגה הקומוניסטית, שנציגיה כבר היו בכנסת הראשונה, אולם כרזות כאלה, ובערבית, מילאו את לבי שמחה. והלא אני מארץ שלא זו בלבד שמונעת מהשמאל לפעול בגלוי, אלא מדי פעם מביאה לתלייתם, במרכז עיר הבירה, של כמה ממנהיגי המפלגה הזאת, בני עדות שונות, לרבות יהודים". על הצטרפותו למפלגה כתב: "למעט מק"י, בכל המפלגות היתה אפליה, אז הצטרפתי למפלגה מתוך אמונה שהיחס לערבים, כאזרחים סוג ב', הוא לא הדרך לפתור את בעייתם".

יחד עם יוצרים ערבים-יהודים נוספים, שהיו קשורים בחוגי המפלגה הקומוניסטית, כמו סמי מיכאל, דוד צמח ושמעון בלס, המשיך סומך ליצור ולכתוב בשפת אמו בעיתון מק"י בערבית אל-אתחאד ובכתב העת הספרותי "אל ג'דיד", אותו כינה לימים "חד-לשוני ודו-לאומי" בשל הצטרפותם של כותבים יהודים-ערבים למערכת יחד עם חבריו הערבים וביניהם אמיל חביבי, תופיק זיאד, מחמוד דרויש ועוד רבים מחשובי הספורים והמשוררים הפלסטיניים.

כמו רבים מהיוצרים היהודים-ערבים שהשתייכו למק"י, גם סומך פרש ממנה לקראת שנות השישים, אך המשיך לקדם ולעודד שיתופי פעולה תרבותיים בין יהודים וערבים ולפעול נגד גזענות ובעד שוויון ושלום. בהדרגה הפסיק לכתוב בערבית ועבר לתרגום ספרות ערבית לעברית והתקדם בלימודיו עד שהפך לאחד מבכירי החוקרים בתחומו.

מפעל חייו של סומך היה אידיאולוגי וביוגרפי כאחד. "בכל שלב בחיי עובדת היותי יהודי-ערבי היתה לעזר, היה לה מקום מיוחד", אמר בשנת 2008 בראיון לאלמוג בהר, "חקר הספרות הערבית אצלי לא מנותק מהיותי יהודי-שראלי. היה לי חשוב מאוד לראות ולהראות איך הספרות בסביבה הקרובה שלנו מתפתחת, ובמידה רבה תוך השוואה עם מה שהתרחש בספרות העברית. כידוע לך זה חמישים שנה שאני מתרגם שירה ערבית מודרנית לעברית, וזוהי בעצם הזווית המיוחדת שלי כיהודי ערבי, שהוא ישראלי העוסק בספרות הערבית בעברית".

 

מבחינת המדינה הערבים היו אויבים. גם יהודי ארצות ערב עצמם לא אהבו שיכנו אותם בשם זה. יהודים ליד קבר הנביא יחזקאל בעיראק

מבחינת המדינה הערבים היו אויבים. גם יהודי ארצות ערב עצמם לא אהבו שיכנו אותם בשם זה. יהודים ליד קבר הנביא יחזקאל בעיראק

סומך העיד כי לאורך העשורים הראשונים למגוריו בישראל היה המושג יהודי-ערבי מוקצה מחמת מיאוס: "הממסד הכללי ראה בזה תיאור מיותר כי מבחינת המדינה הערבים היו אויבים. גם יהודי ארצות ערב עצמם לא אהבו שיכנו אותם בשם זה, בדיוק מאותה סיבה, כלומר כי זה גרם לזיהויים עם האויב בהווה, אויב שיש לו שם רע בארץ, לא רק מבחינת היותו אויב, אלא אפילו מבחינת אי-זיהויו עם קדמה והישגים, ואף זיהויו עם היפוכם. כך בישראל התיאור 'ערבי' לא נחשב כתיאור חיובי".

לדבריו הגדרתו העצמית כיהודי-ערבי "זו הגדרה תרבותית של יהודי דובר ערבית שגדל בסביבה מוסלמית". בכך ביקש להדגיש כי זהותו נובעת מנקודת הראות שלו כמי שצמח בתוך התרבות הערבית בארץ ערבית, וממשיך לעסוק בה, ולא מעמדה פוליטית: "נטייתם של אינטלקטואלים מזרחים בכירים, בני הדור הצעיר ממני, לדבר על עצמם כיהודים-ערבים, נגרמת על ידי עמדה פוליטית בראש ובראשונה, כלומר מרצונם למחות בצורה חריפה כנגד תחושת האפליה שהם חשים שהופנתה כלפי המזרחים. הם למעשה מבקשים להבליט את חוסר רצונם להיות חלק מן ההווי הציוני של המדינה. לי אין בעיה עם עמדות אלו, אלא שלגבי לא כך מוגדרת זהות ערבית-יהודית".

הוא כתב שני ספרים אוטוביוגרפיים, הראשון "בגדאד אתמול" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004) על חייו בעיראק והשני, ימים הזויים (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008), על חייו בישראל. "אני אחרון היהודים-ערבים", הסביר את המוטיבציה מאחורי כתיבתם, "לכן כתבתי את 'בגדאד אתמול', כדי לתעד את חיי הילד הערבי יהודי. מי שמגדיר עצמו יהודי-ערבי כדי לנגח אחרים, אך אינו דובר ערבית וכל חוויותיו הן ריחות של תבשילים, לא נחשב ככזה בעיני. אני אמנם לא מגדיר עצמי ציוני, אם משמעות הדבר היא שכל היהודים צריכים לבוא לכאן, אך אני פטריוט ישראלי".

הלווייתו של ששון סומך ז"ל תערך ביום שלישי 27.8 בשעה 15:00 בבית העלמין קרית שאול. השבעה תתקיים לאחר מכן בבית המשפחה ברמת-אביב.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

ברזיל: הימין הקיצוני משתולל, אך השמאל מקבל תקווה חדשה

שחרורו של הנשיא לשעבר לולה דה סילבה מהכלא עד למיצוי הליכי הערעור בעניינו נותן זריקת מרץ לשמאל הברזילאי המשותק. האם זה מה שיציל את המדינה הגדולה והמשפיעה באמריקה הלטינית מאימת הניאו-פאשיזם?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf