פי 2 גאווה בכיבוש: למה החלטתי להפגין מול אירוע של הקהילה שלי

מאת |

השתלבות בצבא שפוגע בנשים ולהט"בים אינה חלק מהמאבק הגאה. במקום לדחוף את הנוער להשתתף בדיכוי של מיעוטים אחרים הקהילה צריכה לאפשר להם להרגיש שהם לא צריכים להידמות לסטריאוטיפ הישראלי כדי להיות חלק

אתמול (חמישי) בערב התקיים אירוע ההשקה של פרוייקט "פי 2 גאווה לישראל", הקורא להשתלבות נשים ולהט"בים ביחידות קרביות בצבא הישראלי כחלק מהשילוב בחברה. אז החלטנו, קבוצה של פעילות קוויריות, לקפוץ לבקר אותם על מנת למחות על השימוש בקהילה ומשאביה כדי לקדם פגיעה ודיכוי של אחרים.

את האירוע ארגנה תנועת "גאווה כחול-לבן", של להט"בים המשרתים בכוחות הבטחון, ומטרת הקמפיין, כך מצהירים העומדים מאחוריו הוא "הכפלת מספר הנשים הלוחמות ומספר החיילים הגאים מחוץ לארון בצה״ל, וזאת כדי לשמור על צה״ל כצבא פלורליסטי וליברלי המהווה כור היתוך לחברה כולה". לשם כך מתכננים בארגון בין היתר הקמה של קבוצות הכנה לצבא לנוער גאה.

המאבק של הקהילה שלנו הוא מאבק על זכויות אדם ואשה, הוא מאבק לשחרור ולצדק. מי שמעודד כחלק מהמאבק הזה דיכוי שיטתי ואכזרי של עם אחר ובתוכו גם כמובן מאות אלפי להט"בים פלסטינים מבזה מאה שנות מאבק של נשים ולהט"בים ששילמו עליו בגופן ונפשן.

השתלבנו בקהל, ומעט אחרי תחילת האירוע הנפנו דגל גאווה עם הכיתוב "אין גאווה בכיבוש" ו"כיבוש זה לא שווה" חילקנו לנוכחים פלאיירים ובהם נתונים על הפגיעה של צה"ל בבטחונם ובחופש של נשים ולהט"בים – כמו למשל האופן שבו סוחט הצבא הומואים פלסטינים כדי שישתפו פעולה עם ישראל ויעבירו מידע מודיעיני – וקראנו שהביטחון שמגיע לקהילה שלנו לא יכול לעבור דרך רמיסת בטחונן של אחרות.

צפו בפעילות מתעמתות עם באי האירוע (צילום: תאיה גוברין-סגל):

בתגובה צעקו עלינו מהקהל שאנחנו מקלקלות את הערב. שאנחנו לא מכבדות. איזה לסביות רעות. חברת הכנסת סתיו שפיר, שמתיימרת להיות ידידת הקהילה הגאה, צעקה עלינו בשיא חוצפתה שאנחנו "עושות עוול לקהילה", וחברת הכנסת מרב בן ארי צעקה שיש מספיק כנסים בעד הכיבוש בתל אביב שאנחנו יכולות ללכת להרוס. המארגנים ליוו אותנו החוצה מי בעדינות ומי פחות.

חלק מהמארגנים יש לומר היו אדיבים ופתוחים לדיון ונשארו לדבר איתנו בחוץ זמן ממושך למדי אבל הדיון היה מתסכל משהו. כדרכם של אנשים רבים הם התעקשו על חשיבות ריבוי הדעות. טענו שזה בסדר שאנחנו לא מסכימים, זה בסדר שנדון בזה שאנחנו צריכים "לנהל דיון פנים קהילתי". אבל זה לא רק דיון פנים קהילתי. לא באתי לתרגל את חופש הביטוי שלי.

הבחירה לכבוש ולדכא אינה בחירה לגיטימית, היא לא סתם אחת מהאפשרויות העומדות בפנינו. פעולות כמו הריסת בתים, ירי במפגינים, מעצרים מנהליים והטלת מצור הן לא זכות. גם לא כשמדינת ישראל מעמידה אותן כזכות וחובה גם יחד. הדיון שהתקיים אמש בבית החייל בתל אביב אינו רק פנים קהילתי כי מליוני פלסטינים לא מיוצגים בו.

> חוק ההסדרה הוא הנמלה על הפיל של מפעל הגזל של ההתנחלות

עצם הקמת הפרויקט הזה הוא כשלון קהילתי. כקהילה יש לנו אחריות על הנוער שלנו שחלקו סובל מקשיים אמיתיים בהישרדות. נערים ונערות שלעיתים קרובות סובלות מאפליה לא רק על רקע להט"בפובי אלא גם על רקע גזעני כאשר הן אינן אשכנזיות, ובהעדר גב אמיתי שנכשלנו לייצר עבורן נזקקות לחיבוקו של הקונצנזוס הכל ישראלי ולמנגנון המוביליות החברתית הגדול ביותר כאן. הצבא.

וחשוב לא פחות, צבא ולא רק הצבא הישראלי, הוא תמיד מקום גברי אלים ושוביניסטי. האפשרות של נער הומו או נערה טרנסית לחוות אלימות, ובעיקר אלימות מינית, בצבא כנראה גבוהה יותר מאשר בהרבה מקומות אחרים. אסור לנו לשלוח לשם את הנערים והנערות שלנו, לא ככה נגן עליהם, לא נעודד אותן להנמק תחת מפקדים הומופובים כמו בנט ועברייני מין כמו בוכריס.

כאשר פרוייקט כזה מושק ומנכ"לית האגודה למען הלהט"ב מגיעה לקחת בו חלק, כשאיגי וחוש"ן – ארגוני החינוך המרכזיים בקהילה הגאה, העובדים עם נוער ועושים עבודה חשובה קשה ומעוררת כבוד – ממשיכים להתייחס לגיוס הנוער לצבא כערך וכמטרה ראויה, אז אנחנו בבעיה.

בואו נתמוך בנוער שלנו, בואו נשקיע את המשאבים הדלים שלנו כדי להראות לו שהוא לא צריך להידמות הידמות מלאה לסטראוטיפ הישראלי הגיבור כדי להרגיש חלק ממשהו. בואו נראה לנוער שלנו שכמי שחווה דיכוי ואלימות על בשרו הוא יכול וצריך לדרוש שינוי ללא קשר למוכנותו לשרת בצבא, והיא יכולה וצריכה לסרב לקחת חלק בדיכוי ואלימות על אחרות.

לא קל להפגין מול אירוע של הקהילה שלך אבל לפעמים פשוט אין ברירה.

> "עכשיו אני אתן לך אגרוף שישטח לך את הפרצוף"

אין גאווה בכיבוש

אין גאווה בכיבוש

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

פעילה פמיניסטית, חברתית ופוליטית למען זכויות אדם, אשה ובעלי חיים. עבדתי במסגרות פתוחות ונעולות לנוער במשרד הרווחה והיום אני מנהלת את הקרן למגני זכויות אדם.

אני חיה ביאפא שסמטאותיה הן הבית, המשפחה, השדה הפוליטי ובית הספר שלי. אני מקשיבה לאנשים מסביבי כל הזמן, באוטובוס, בהפגנות, על הברזלים בשכונה, בבתי המשפט והמעצר ובתור במכולת. תמיד נותנת להם את הקרדיט שהם יכולים ללמד אותי את הכל מחדש.

בערוץ שלי אספר את אותם סיפורים קטנטנים שהיו באמת, ואדבר הרבה על כליאה לסוגיה ועל השימושים השונים שעושה בה המשטר. על אסירים פוליטיים תוך הרחבה משמעותית של המונח והגמשתו, על כליאת ילדים ויותר מהכל על התנגדות לכליאה ובניית אלטרנטיבות.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf