אין דבר כזה "שוויון הזדמנויות באמצעות מערכת חינוך"

כולם מבטיחים, במיוחד בימי בחירות, שמתן שוויון הזדמנויות בחינוך יפתור את הפערים החברתיים. בספר חדש פרי עטי, "בית או ספר", שיצא השבוע לאור, אני מתמודד עם הבטחות השווא לפיהן באמצעות חינוך בלבד נוכל לתקן את החברה. ויש גם פתרונות אחרים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

שוב ושוב נשמעת ההבטחה שבאמצעות חינוך ניתן לתקן את הפערים החברתיים. זה שכיח במיוחד ערב בחירות, ומופיע במצעי המפלגות מימין ומשמאל: הבית היהודי, כולנו, מרצ וחד"ש. ההבטחה הזאת מורכבת משלושה טיעונים: ראשית, שיש פערים חברתיים גדולים שמהווים סכנה של ממש ליציבות החברתית. שנית, שהחינוך הממלכתי הוא הכלי המרכזי לצמצום הפערים ולתיקון החברה. ולבסוף – שהדרך לעשות זאת היא על ידי כסף: העדפה תקציבית לטובת האוכלוסיות החלשות. אני כופר בשלושת הטיעונים, ואנסה להוכיח זאת.

"הפערים הם מהבית ולכן שם גם הפתרון". עטיפת הספר "בית או ספר". איור: נטע הולצר, עיצוב ועטיפה: יעל רון, עורכת: נועה ברקת

"הפערים הם מהבית ולכן שם גם הפתרון". עטיפת הספר "בית או ספר". איור: נטע הולצר, עיצוב ועטיפה: יעל רון, עורכת: נועה ברקת

אכן יש פערים חברתיים, ולאו דווקא בישראל, אבל הם לא הופיעו דרך מקרה, בגלל טעות או אזלת יד של מישהו. הם קיימים משחר ההיסטוריה, בהתאמה למערכת הכלכלית, שיוצרת אותם וזקוקה להם. אצילים אל מול איכרים; מנהלים אל מול פועלים. המשק זקוק לשכבת עילית שתנהל ותוביל אותו, ולהמונים שיבצעו את העבודות הפשוטות והמשמימות. לכן הפערים כשלעצמם אינם איום על החברה, אלא הם חלק מהסדר החברתי.

אשר לטיעון השני, החינוך הממלכתי אינו הכלי לתיקון החברה, אלא דווקא הכלי המשמר את הפערים החברתיים. החינוך הממלכתי מורכב כמסלול שתחילתו בגן חובה וסופו באוניברסיטה. כל אחת ואחד מאיתנו נכנס למסלול החינוך כשהוא הגיע לגיל חמש, ונפלט ממנו, מי מוקדם ומי מאוחר.

בשנתון שסיים לימודיו בשנת 2012, כחמשת אלפים ילדים נשרו מבית הספר היסודי, כ-20 אלף נוספים נשרו בכיתות התיכון, כ-35 אלף סיימו תיכון ללא תעודת בגרות, שבעת אלפים קיבלו תעודת בגרות שאינה עומדת בתנאי הסף של האוניברסיטאות ו-53 אלף קיבלו תעודת בגרות מלאה. בהתאמה לנקודה שבה ניפלט כל אחד ממסלול הלימודים, כך יעמדו לבחירתו משרות ותפקידים במשק הכלכלי. ככל שנתמיד בלימודים, כך נוכל לתפוס משרה טובה יותר והשכר שלנו יהיה גבוה יותר. כל שנת לימודים שווה, בממוצע כמובן, שמונה אחוזים תוספת במשכורת.

על כן אני טוען שמערכת החינוך היא מכשיר למיון הדור הצעיר בהתאמה לצורכי המשק, וככזו היא משמרת את הסדר החברתי ואת היציבות.

גם בטיעון השלישי אין ממש, שכן נעשו ניסיונות רבים להעדיף את האוכלוסיות החלשות מבחינה תקציבית, אך למרבה הפלא – אף אחד מהם לא הצליח מעולם לצמצם את הפערים. למעשה, הפערים רק גדלים ומתרחבים. תמיד ניתן לומר שההעדפה שניתנה אינה מספקת, או שצריך לתת לחלשים קצת יותר. אלא שה-"עוד מאותו דבר", מעולם לא הוכיח את עצמו.

המעמד החברתי ממשיך לעבור מדור לדור

בעולם שבו לא הייתה מערכת חינוך ממלכתית, חינוך הילדים היה תלוי במעמדם הכלכלי של הוריהם. הורים עשירים העניקו לילדיהם חינוך והשכלה בעוד הורים עניים שלחו את ילדיהם לעבוד, כדי לסייע בפרנסת הבית. הילדים המשכילים היו בבגרותם הורים עשירים, והילדים העובדים היו לפועלים עניים, וחוזר חלילה. כך נשמר הסדר החברתי המעמדי, מאות ואלפי שנים.

כיום, כשיש מערכת חינוך ממלכתית, שבה מושקעים מדי שנה כ-85 מיליארד שקלים (הוצאה לאומית לחינוך הכוללת את תקציב המדינה, הרשויות וכל הוצאות משקי הבית) – אנו מגיעים לאותה תוצאה ממש: קשר ישר ואיתן בין המעמד החברתי-כלכלי של ההורים לבין ההצלחה של הילדים לרכוש חינוך והשכלה. כאשר הילדים נכנסים לבית הספר הפערים ביניהם (בהתאמה למצב הכלכלי של ההורים) הם של כשנתיים לימוד, וכאשר הם מסיימים את בית הספר הפערים הם כבר של כחמש שנות לימוד.

במילים אחרות: הסדר החברתי המעמדי ממשיך לעבור מדור לדור, למרות (ואולי בזכות) מערכת החינוך הממלכתית ותקציביה האדירים.

> מה אומרים מצעי המפלגות על החינוך של ילדינו?

איור גיל גרטל

צריך לומר שמצב זה אינו ייחודי לישראל, הוא נכון בכל מדינות העולם. וכן שזה לא חדש. זה נכון מתמיד, והתברר כשחור על לבן בארה"ב בשנות השישים (של המאה קודמת) בעקבות מחקר המוכר בשם: דוח קולמן. מחקר דומה שנערך בישראל, עשור מאוחר יותר, מצא את אותו הדבר – הילדים מתמיינים במערכת החינוך בהתאמה לכמות הכסף של הוריהם.

העובדה שזה מתמיד כך, ובכל העולם, אינה צריכה לנחם, אבל ניתן להסיק ממנה שלא מדובר בבעיה מקומית. זה לא בגלל זהותם של בעלי התפקידים, ואף לא בעיה תקציבית. בגדול, כסף לא חסר ומחקר קולמן הוכיח שפערי התקציב בין בתי הספר אינם כה משמעותיים. גם בתי הספר אינם מוקד העניין. כיתות קטנות יותר, מורים משכילים יותר, אמצעים משוכללים יותר או שיטות חדשניות יותר – במקומות בהם ניסו זאת, קרו אולי דברים טובים, אבל הפערים לא צומצמו.

היכן נוצרים הפערים?

מחקרים מראים שההבדלים בין ילדים שגדלו בבתים עשירים לבין אלה שגדלו בבתים עניים מופיעים כבר בשנת החיים הראשונה. נמצא קשר בין המעמד הכלכלי-חברתי של ההורים לבין התפתחות התינוקות, בעיקר ביכולת הלשונית שלהם וביכולת לניהול משימות – כלומר היכולת להתמקד בפעולה אחת ולהתעלם מהפרעות ומסיחים בסביבה.

ההבדלים האלה, כך מניחים החוקרים, נובעים מהתנאים בבית. למשל, הפעילות הלשונית בבית ההורים: היקף השיחות, נושאי השיחות ואוצר המילים; הפעילות המשותפת שיש בה מימד של חניכה מצד ההורים, למשל בעת קריאה ומשחק; המתח והחרדה הקיומית בבית; טיב התזונה, הטיפול הרפואי וכדומה.

מכאן, שהפערים אינם נוצרים במערכת החינוך הממלכתית, בגלל מה שהיא עושה או לא עושה, אלא בית הספר מקבל את הפערים כנדוניה מההורים. האדם הוא ייצור מתפתח, שכל שלב בהתפתחותו נשען על השלב הקודם, ונגזר ממנו. היכולת שלנו להבין איזה דבר, נשענת על הניסיון והתפיסות הקיימים אצלנו בקשר לדבר. מכאן – ששיעור בודד בבית ספר אינו מייצר דבר, אלא בתלות מוחלטת בניסיון החיים שצברנו עד למועד השיעור.

וזאת הסיבה שמתן תנאים מועדפים לילדים להורים עניים בבית הספר לא מצליח לעזור להם. משום שאי אפשר לבנות דירת גג מפוארת ללא יסודות, עמודים וקומות ראשונות. מסד התפתחותם של הילדים העניים הוא חסר, ולכן הם לא יכולים לנצל את הטוב והשפע שמערכת החינוך מציעה להם (או לפחות אמורה להציע).

כיצד ניתן להתמודד עם הפערים?

הפערים נוצרים בבית ההורים וקשה עד מאד לתקן אותם בהמשך. מכאן המסקנה ברורה: את הפערים ניתן למנוע באמצעות סיוע להורים, כך שיתנו לילדיהם תמיכה טובה יותר בשנות חייהם הראשונות. הסיוע להורים כולל, למשל, השלמת השכלה להורים שזקוקים לכך, חינוך מבוגרים כמו בקורסי הורות, תמיכה כלכלית במשפחות עניות, שירותי רווחה ובריאות זמינים ונגישים וכדומה. לא להרחיק את הילד מהוריו על ידי הרחבת חינוך חובה, יום לימודים ארוך, צהרונית, מועדונית ופנמיות, אלא דווקא לחזק ולתמוך בחינוך ההורים.

כל ההבטחות של הפוליטיקאים שהזכרתי בתחילה נשענות על ההנחה שתפקיד המדינה להחליף את ההורים. זה טוב למדינה מכמה סיבות: כי היוהרה של השליטים מביאה אותם להניח שהם יודעים טוב יותר מההורים מה נכון לילדים; כי המדינה מעדיפה את ההורים פנויים לעבודה להנעת גלגלי המשק; כי יציבות החברה נשמרת בזכות מיון הילדים באמצעות מערכת החינוך.

אבל כל זה לא צריך לעניין את ההורים, כי הילדים שלהם משלמים מחיר אישי בשם טובת החברה. אין סיבה שלא נאפשר לילדים להיות מה שהם היו יכולים להיות, ללא תלות במה שההורים שלהם כבר היו.

> השקר שמאחורי "מיצוי הפוטנציאל" של כל תלמיד ותלמידה

על נושאים אלה ועוד, אתם מוזמנים לקרוא בספר: בית או ספר.
* איור: נטע הולצר, עיצוב ועטיפה: יעל רון, עורכת: נועה ברקת.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני. לא הוא. שר החינוך רפי פרץ (צילום: פלאש90)

ישראל בהבטחה לאו"ם: חינוך כוללני, שוויוני ואיכותי עד 2030

ישראל התחייבה בפני האו"ם לעמוד ב 17 היעדים של התכנית לפיתוח בר קיימא 2030. זה הזמן להעמיד בראש משרד החינוך מנהיג שמאמין בחינוך כוללני, איכותי ושוויוני, ולא מישהו כמו שר החינוך הנוכחי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf