משפט ראווה פעם בעשר שנים

המשפט של אלאור אזריה הוא חלק מריטואל היטהרות שחוזר אחת לעשור, כאילו שבין משפט אחד למשנהו הכל בסדר. אם נתניהו, ליברמן וחבריהם היו באמת רוצים להגן על החיילים הם לא היו מסתתרים מאחורי הגב שלהם

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: חגי אלעד

שר הביטחון אביגדור ליברמן צוטט לאחרונה כשהזהיר ש"להביא למצב שבו כל חייל יבקש עו"ד לפני שהוא ייצא למשימה זה דבר בלתי אפשרי". הדברים היכו הדים והם שימושיים, כרגיל, למיצוב המנהיגות הפוליטית בישראל כמי שמגנה על החיילים מפני שוחרי רעתם – אתם יודעים, כל המשפטנים האלו שמעולם לא השכיבו מארבים ושסתם רודפים חיילים. בכך ליברמן ה"קיצוני" אינו שונה מציפי לבני ה"מתונה" שהבטיחה לחיילים "כיפת ברזל משפטית". למעשה, זו העמדה כמעט לכל רוחב הפוליטיקה בישראל.

אלא ששקרים שימושיים לחוד, ומציאות לחוד. החיילים נמצאים בשטחים לא בשל גזירת גורל, אלא מכוחה של הכרעה ישראלית: הציבור בישראל שב ובוחר את המנהיגות – ליברמן, לפיד, נתניהו וכל השאר – שנותנת לצבא את ההוראה לקיים את השליטה שלנו בפלסטינים בשטחים. החיילים הישראלים הנמצאים שם, בקושי בתפקידי לחימה, מעט בתפקידי שיטור, בעיקר בתפקידי שליטה באוכלוסיה אזרחית נטולת זכויות, מממשים בזאת את המדיניות הישראלית, כבר עשרות בשנים.

לא צריך עורך דין או מומחיות משפטית מיוחדת כדי להתרשם מה הייתה משמעות מעשיו של סמל אזריה באותו בוקר בחברון. אבל אחרי כמעט חמישים שנה שחיילים ישראלים נשלחים לשלוט בפלסטינים, האם לא נכון יותר, ענייני יותר, מוסרי יותר, ששאלת עורך הדין תטפס סופסוף למעלה מדרג הסמלים לדרג קובעי המדיניות? מי בדיוק היה צריך לחפש כאן עורך דין: ליברמן (או יעלון לפניו), או אזריה?

> איומים על חיי הצלם שתיעד את הירי של אזריה בחברון

השחקן הראשי במשפט הראווה התורן. אלאור אזריה בדיו בבית המשפט הצבאי (פלאש 90)

השחקן הראשי במשפט הראווה התורן. אלאור אזריה בדיו בבית המשפט הצבאי (פלאש 90)

המציאות בה חיילים הורגים פלסטינים בלי דין וחשבון היא כבר חלק משגרת הכיבוש. סמל אזריה אינו אחראי להתגבשותה של שגרה זו, כפי שגם מי שהרגו לפני שבוע, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-37, את איאד חאמד מסילוואד; וביולי בא-ראם, בהפרש של פחות משבוע זה מזה, הרגו לפנות ערב את מוחיי א-דין א-טבאח'י בן העשר והרגו באמצע הלילה את אנוור א-סלאיימה בן ה-22; וביוני את מחמוד בדראן בן ה-15 בשובו מבילוי בפארק מים. כך הקיץ, וכך עוד מאות הרוגים לאורך השנים: כל חייל ושוטר מג"ב שהרג פלסטיני באופן נפשע לאורך עשרות שנות השליטה שלנו בחייהם – ובמותם – אחראי אך ורק למעשיו הוא. אבל מי אחראי להתגבשותה של מציאות זו? מי הפך את כל זה לשגרתי? והאם אין אחריותם של דרגי המדיניות גדולה עשרות מונים?

יש משהו מגוחך, מקומם ועטוף בשכבות עבות של צביעות כאשר בערך פעם בעשר שנים ישראל מעמידה לדין חייל באשמת הריגה. כאילו בין משפט העשור האחד למשנהו הכול בסדר, והמשפט התורן הוא מעין מסע היטהרות חיוני, כדי לשטוף מעלינו את סחי הכיבוש, כדי שנוכל להמשיך בלב שקט ומוסר מעומלן אל העשור הבא וזה שאחריו.

רוצים לשפוט חייל פעם בעשר שנים? לבריאות. בין משפט תיאטרלי אחד למישנהו, שווה לזכור את האנשים שבאמת נושאים באחריות: אלו ששלחו את החיילים לשלוט בבני אדם ואלו שייצרו את המציאות בה בני 19 יורים לבני 20 בראש, בידיעה ש-99% מהזמן זה לא יגרור אפילו נזיפה. את ההסברים לכך יש לדרוש לא מהחיילים בשטח אלא מהפרקליט הצבאי הראשי, מהרמטכ"ל ומשרי הביטחון לדורותיהם.

לכן הדברים של ליברמן, נתניהו ושות' הם הצביעות בהתגלמותה. הם רוצים להגן על החיילים? ברצינות. הם מסתתרים מאחורי גבם ומתכחשים לאחריות שלהם, בידיעה שבאדיבות הדרגים המשפטיים – הפרקליטות ושופטי בג"צ – הסיכוי שהם אי פעם יידרשו לתת דין וחשבון הוא אפס.

אינני יודע כיצד יסתיים משפטו של סמל אזריה, אבל משפט ראווה של דרג זוטר הוא בסך הכל אפיזודה די שולית במציאות של אלימות מדינה שיטתית נגד אוכלוסייה אזרחית חסרת ייצוג פוליטי, זכויות או הגנה. במסגרת מסכת השקרים מזהירים אותנו שאם אזריה לא יורשע, הצבא יהפוך לכנופייה. זו בחירה סמנטית מעניינת: אם כך, מדוע ראשי הכנופייה לא יושבים על ספסל הנאשמים, לצידו של החייל שלהם?

חגי אלעד הוא מנכ"ל "בצלם".

> המדינה מסרבת לחשוף מסמכים המתעדים סחר בנשק עם סרי לנקה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

הילדים נושאים על גבם את מעמדם של הוריהם . אילוסטרציה (יונתן זינדל/ פלאש90)

מחקר חדש מוכיח: מערכת החינוך משמרת פערים מדור לדור

מחקר חדש ומקיף בארה"ב מצא כי הסיכויים של ילדים שנולדו להורים מהחמישון התחתון להמשיך ללימודים על תיכוניים הוא נמוך משמעותית מילדים להורים בחמישון העליון: 28 אחוז לעומת 78 אחוז, בהתאמה. כך משמרת מערכת החינוך פערים מעמדיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf