newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אלבום ההתנגדות של רים בנא: לשיר גם אחרי שהקול אובד

כשהזמרת רים בנא, שנפטרה לפני חודשיים, התחילה להקליט את אלבומה האחרון, היא ידעה כבר שמיתרי קולה שותקו. זה לא מנע ממנה להקליט אלבום שכולו התנגדות. סיפור על קשר יוצא דופן בין זמרת פלסטינית ומפיק מוזיקה נורבגי

מאת:

לפני 15 שנה הגיע נורווגי נמרץ לביתה של הזמרת הפלסטינית רים בנא בנצרת וביקש לשתפה בפרויקט בינלאומי שיזם. בנא היססה אם בכלל כדאי לה להקדיש לו מזמנה. היא כבר פגשה יותר מדי אירופאים שוחרי טוב שבטוחים שבידם המתכון הנכון להפוך את המזרח התיכון למקום טוב יותר.

אבל לאותו נורווגי, אריק הילסטד – משורר, מפיק ובעל לייבל קטן מאוסלו,Kirkelig Kulturverksted (בתרגום דחוק מנורווגית: תרבות מעגלית), שעד אז התמחה בעיקר בעדכון מוסיקת הפולק הנורדית – היה רעיון שאפתני בהרבה. הוא חשב על תיקון עולם עם טוויסט סקנדינבי. נשיא ארה"ב דאז, ג'ורג' וו. בוש, תייג אז את "ציר הרשע" בעולם. הילסטד רצה לענות לו בתגובה תרבותית-פואטית: הוא יצר קשר עם זמרות מצפון קוריאה, אפגניסטן, איראן, עיראק וסוריה שהסכימו לשיר שירי ערש לאלבום שתכנן. תגובה פמיניסטית ראויה וחכמה למאצ'ואיזם הרה האסון של נשיאות בוש.

בנא היתה אמורה להשלים את הפזל מהזווית הפלסטינית. באותו ביקור היא שרה עבורו, א-קפלה, אחד משירי הילדים שנהגה לשיר עד אז. הילסטד בכה כששמע אותה שרה והתעקש שתקליט עוד שיר לאותו פרויקט. בנא הקליטה דואט עם הזמרת הנורווגית קארי ברמנס, ושני השירים נכללו באלבום Lullabies From the Axis of Evil. מאז ועד מותה ב-24 במרץ השנה, בת 51 בלבד, לאחר עשור של מאבק במחלת הסרטן, המשיכה בנא לשיר עבור אותו לייבל נורווגי, ולא רק שירי ילדים. היא הופיעה במדינות סקנדינביה והקליטה עם אמנים מקומיים ואחרים ממדינות המזרח התיכון.

ששת האלבומים שלה הציגו זמרת דעתנית מאד, גאה במורשת התרבותית הפלסטינית, פמניסטית המתנגדת לעריצות מכל סוג שהיא, ואמנית המסרבת לכל שיתוף פעולה עם כובשיה הישראלים, אלה שנישלו את עמה ממולדתו ההיסטורית (ותומכת בקמפיין ה-BDS). אלבומה הלפני האחרון, Revelation of Ecstasy and Rebellion, הוקדש למאבקים של האביב הערבי, כולל זה המקומי בשייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים, והציג עיבודים לשירי משוררים סופיים ולשירים של משוררים ערבים מהעת החדשה – מחמוד דרוויש ורשיד חוסיין הפלסטינים ובאדר שקיר אל-ציאב העיראקי.

אלבומה האחרון, Voice of Resistance – صوت المقاومة, שיצא לאור חודש לאחר מותה, מזקק בצורה פואטית את המורשת האמנותית של בנא. היא החלה להקליט את האלבום ב-2015 לאחר שכבר התבשרה על ידי רופאיה שמיתריה קולה שותקו והיא לא תוכל לשיר יותר. אבל בנא לא היתה מי שניתן להשתיק בקלות. היא המשיכה להקליט שירים, מדברת-מדקלמת-מהמהמת, בביתה, באוסלו, בין טיפולים רפואיים, בהודעות קוליות שהשאירה לעצמה, עד חודש ינואר האחרון.

מגבלות קולה הביאו אותה ואת הילסטד לחשוב על מסגור מוזיקלי לשירי ה-spoken word החדשים. הם קראו למעצב הסאונד התוניסאי SC MoCha מהקולקטיב האקטיביסטי-אלקטרוני Checkpoint 303, וביקשו ממנו לעבד לצלילים את התיקים הרפואיים של בנא – צילומי רנטגן והדמיות של גופה בשלבים שונים של המחלה – ולהתאימם לשירים שבנא כבר הקליטה. פסנתרן הג'אז הנורווגי בוגה ווסלטופט המשיך ואלתר על אותם עיבודים אלקטרוניים.

הקונספט המוזיקלי הייחודי מעמיק את האופן שבנא מתכתבת בו עם מחלתה. קולה של בנא נשאר צלול וחם, בעל נוכחות ועוצמה רגשית נדירים, והמעטפת המוזיקלית האלקטרונית-אקוסטית האוורירית מחבקת את קולה ברגישות רבה. שיריה החדשים הם תמציתיים, מין שירי הייקו מורחבים, משחקים עם דימויים וסמלים פואטיים מבלי להידרש לתיאורים מפורשים, ומוגשים בתחושת דחיפות הולכת וגוברת.

בנא הניחה שהכל ברור וידוע – מצבה הרפואי כמו גם מעמדה כאייקון תרבותי-פלסטיני. היא אמנם מבכה את קולה שנשדד על ידי תאי גופה הבוגדניים, אך שבה ומסיקה מכך שכמו שלא ניתן היה להשתיק אותה, כך גם אי אפשר יהיה להשתיק את אמירתה ושליחותה כמי שרואה את עצמה כ"משרתת את פלסטין".

בנא שבה ומצביעה על סירובה להיכנע ל"שפת הדממה". בין מכאוביה, היא בטוחה שקולה ימשיך ויישמע כמו "שושנה שדה קרב… מחביאה בין צמותיה אלף מהפכות". היא מדמה את הקורה לה בעקבות מחלתה למה שאירע לעם הפלסטיני, ומציעה נוגדנים משלה למצבים טרגיים אלה: "אמשיך ואמתח את מיתרי קולי / עד שיחבקו את השיר / וירפאו את המחלה / באנחותיהם" ו"מצחי גובה עם השיר / בהיר כמו השמש הזורחת / ואני אמשיך ואסרב / תמיד אתנגד".

אותו הקול, כבר מוכה וחבול, הוא גם קולו של המאבק נגד כל אופני הדיכוי ושלילת זכויות האדם, ולא רק בפלסטין: "קולי יישאר חד / כמו להב חרב על צווארם של עריצים". בנא בטחה שקולה ימשיך לסמן את הכיוון הנכון: "גם אם נשמתי תילקח / שירי יושרו בכיכרות / כמו השמש הקופחת שלעולם לא תכבה". אבל גם בנא לא שוגה באשליות, ולא מבקשת רחמים על עצמה. "אל תשאלו את הציפורים למי הם שרות / אחרי ששחטו את גוזליהן".

איל הראובני הוא עיתונאי פרילנס ומבקר מוסיקה עבור ה-Free Jazz Blog, אתר Salt Peanuts והמגזין הנורווגי Jazznytt

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf