בבית החולים אל-שיפא לא עומדים בעומס הפצועים והחולים, ומחכים לנס

בעופרת יצוקה מניין הפצועים עמד על כחמשת אלפים. בסיבוב הנוכחי המספר כמעט כפול. בית החולים אל-שיפא ומערכת הבריאות כולה סובלים ממחסור בציוד ואנשים והסוף עדיין לא נראה לעין

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: סאמר בדאווי

הייתאם אל-עמלה, אונקולוג יליד חברון, מעולם לא ראה את עזה. כמו רוב הפלסטינים תושבי הגדה המערבית נאסרה עליו הכניסה לעזה בגלל משטר ההיתרים שיצרה ישראל, שהפך את התנועה מהגדה המערבית לרצועה הדחוסה לבלתי אפשרית עבור פלסטינים.

ביום שישי אל-עמלה בן ה-30 נכנס בפעם הראשונה לרצועה כחלק ממשלחת של שלושים רופאים מהגדה ומירושלים. לאחר שבקשת הכניסה נדחתה במחסום ארז הנשלט ביד ישראל הם נסעו למצרים ונכנסו דרך מעבר רפיח, שם הם המתינו שעות ארוכות עד שתסתיים המתקפה האווירית, שתקעה גם עשרות משפחות פלסטיניות שניסו לברוח.

״כאשר הגענו לאל-שיפא, היה שם רק אונקולוג אחד שטיפל בכל חולי הסרטן״, מספר אל-עמלה, שהמשלחת שלו מצטופפת במרכז הרפואי יחד עם חברי צוות נוספים, חולים לטווח ארוך, ומאות עקורים מהאזורים המזרחיים ברצועה.

אל-עמלה מציין שבנוסף לעומס המיוחד שמוטל על מרכזי הרפואה בעזה עקב המבצע הצבאי שנמשך כבר חודש, הרופאים גם נאבקים כדי להתמודד עם מצבים רפואיים מסובכים, כמו סרטן, שדורשים טיפול מומחה. אל-עמלה מעריך שהוא ראה קרוב ל-100 מטופלים ביום הראשון בלבד. ״במקרים רבים״, הוא אומר, ״אין לנו את הציוד הרפואי והתרופות המתאימות בכדי לטפל בהם״ – מצב שעל פי ממצאי משרד האו״ם לתיאום מקרים הומניטריים מקורה במצור הישראלי הנמשך כבר שמונה שנים. הוא מוסיף שהמקרים הקשים ביותר ממתינים להעברה למרפאות מומחים מחוץ לעזה, כולל בית החולים אוגוסטה ויקטוריה בירושלים, שם עובד אל-עמלה ברגיל.

אלא שהעברות אלו דורשות אישור של ישראל, מה שיכול לקחת יותר מדי זמן. הצבא הישראלי הודיע ב-20 ליולי על פתיחת בית חולים שדה עבור פצועים פלסטינים, אבל כתבים שהוזמנו לערוך סיור במקום ב-1 לאוגוסט מצאו את בית החולים ריק.

> משפחות מוצאות מחסה בין חדר המיון לחדר המתים

דובר משרד הבריאות הפלסטיני בעזה, אשרף אל-קדרה (סאמר בדאווי)

דובר משרד הבריאות הפלסטיני בעזה, אשרף אל-קדרה (סאמר בדאווי)

מאות במצב קריטי

למי שלא יכולים להגיע למומחים בבתי חולים כמו אוגוסטה ויקטוריה, אל-שיפא נשאר האופציה היחידה. אבל בימים אלו המקום מרגיש יותר כמו בית חולים שדה בקו הקדמי מאשר מרפאה לטיפול ארוך. מספר פעמים ביום צוותי אמבולנס דוהרים דרך דלת הכניסה, מעבירים פצועים הלוך ושוב. קביעת סדרי העדיפויות הרפואיים מתרחשת בחדרי קבלה עמוסים לעייפה, לרוב באווירת כאוס מוחלטת.

על פי החישובים שמוסר דובר משרד הבריאות של עזה, אשרף אל-קדרה, ביום ראשון בערב מספר הפצועים בהתקפות הישראליות עבר את ה-9,300 בני אדם, כרבע מהם מוגדרים במצב קריטי. במהלך 22 הימים של התקיפה האווירית והקרקעית הידועה כ״עופרת יצוקה״ מספר הפצועים הוערך ב-5,300.

קדרה מצביע על דיווחים עדכניים לפיהם יתכן וישראל השתמשה בנשק DIME – חומר-נפץ מתכתי צפוף – באזורים אזרחיים, דבר שהוביל לעלייה חדה במספר הפציעות החמורות. על פי הרופא הנורבגי מאדס גילברט, אשר התנדב באל-שיפא במבצע הנוכחי ובעופרת יצוקה, נשק כזה גורם ״לפציעות איומות, כאשר ידיים ורגליים נחתכות כאילו היה זה גרזן ענק שקוצר את הגפיים בעוצמה ישירה וכבירה״. השימוש בנשק זה, על פי ארגון זכויות האדם הפלסטיני אל-חאק, נוגד את הוראות החוק ההומניטרי הבינלאומי.

״רבים ממטופלינו, כולל מקרים של כוויות חמורות, מגיעים עם פציעות מסובכות שדורשות טיפול של צוותי רופאים מומחים וכמו כן זקוקים לציוד רפואי ותרופות מתאימות״, אומר קדרה. לפי דיווחי האו"ם, בבתי החולים בעזה היה חסך מסוכן בתרופות גם לפני שהחלה ההתקפה האווירית והקרקעית האחרונה, ואפשרויות הטיפול הוגבלו על ידי הכמות המוגבלת של הציוד הרפואי, שבחלקו גם הרוס.

תחת מגבלות כאלה, מוסיף קדרה, העברתם של המטופלים לבתי חולים מחוץ לעזה היא הכרחית, ״בכדי להפחית את הדרישות על רופאים, תרופות ומיטות״. הוא אומר שבינתיים אל-שיפא הצליח להעביר כ-250 מטופלים לבית החולים אל-מקאסד בירושלים, אבל היחס בין מספר המטופלים לרופאים עדיין גבוה מדי.

> בי"ח ברזילי: בין הטילים במחלקות לא ממוגנות, מנסים לשמור על שפיות

הרופא המרוקאי זוהיר להנא (סאמר בדאווי)

הרופא המרוקאי זוהיר להנא שהגיע לסייע בבית החולים אל-שיפא (סאמר בדאווי)

תגבורת ממרוקו

כדי לענות על הצורך הגובר אירגוני סיוע עזרו להביא רופאים מתנדבים שיעזרו לקולגות הפלסטינים. ארגון "פאל-מד אירופה", היושב בפריז, דאג להביא למקום את הרופא המרוקאי זוהיר להנא, אשר שוהה בעזה כבר 20 יום, וחוזה בהשלכות הקשות ביותר של המבצע הקרקעי.

להנא, בן 48, התנדב בעזה לאחר מבצע עופרת יצוקה. הוא מספר שכעת המצב הרבה יותר קשה, כאשר רבים מהפצועים סובלים מפגיעות רסיסים חמורות מהפגזות הטנקים בגבול המזרחי של עזה. זה עוזר להסביר חלקית את כמות הפצועים הגבוהה מתמיד.

סיבה נוספת, אומר להנא, היא הגאוגרפיה. הוא מצביע על אזורי עימות נוספים, כמו אפגניסטן, שם התנדב עם ארגון "רופאים ללא גבולות". ההבדל כאן, הוא אומר, הוא ש״באפגניסטן, לדוגמה, יש הרים רבים בהם אנשים יכולים להתחבא. בעזה אין שום מקום שאפשר להתחבא בו״.

כאשר אני מבקש ממנו הערכה על מה שעומד לקרות אחרי שההפגזות יפסיקו הוא משתהה לרגע, מעיף מבט בשורת האמבולנסים שעומדת לידנו, ומספר לי על רוהא. רוהא בת השש הובהלה לכאן שבוע שעבר משג׳עיה, המקום שספג את ההפגזות האכזריות ביותר. היו לה פציעות מרובות וחמורות מרסיסים, ולהנא היה משוכנע שהיא לא תשרוד.

״ניתחנו אותה במשך 4-5 שעות״, הוא מספר, אבל הסיכויים שלה היו קלושים עד אפסיים. אף על פי כן, הילדה הקטנה הזאת נאבקה והתעקשה לחיות, מה שהוביל את הצוות הרפואי לטבוע ביטוי חדש – ״הנס של רוהא״.

״אני לא יודע איך החיים ממשיכים אחרי כל זה״, מוסיף להנא. ״אבל בעזה האנשים תמיד מוצאים את הדרך".

* סאמר בדאווי הוא עיתונאי עצמאי המתגורר בוושינגטון די.סי., וכן הכתב לשעבר בוושינגטון של "Middle East International". הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.תרגמה: מיכל מוגרבי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מסע הדה-לגיטימציה דרכן את הבוחרים הערבים לצאת לקלפיות. קלפי בכפר מנדא (צילום: אורן זיו)

מסע הדה-לגיטימציה דרכן את הבוחרים הערבים לצאת לקלפיות. קלפי בכפר מנדא (צילום: אורן זיו)

הבוחרים הפלסטינים הוכיחו שהפחדת הימין לא עובדת

ממשלת נתניהו ניסתה לכרסם באזרחות של הפלסטינים בישראל. התשובה של הבוחרים הערבים בקלפי היתה שדווקא דרך האזרחות שלהם הם ישמרו על זהותם הלאומית. שלוש נקודות שהבחירות אתמול העלו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf