אם הערבים אלימים, אז למה ברוב היישובים הבחירות עברו בשקט?

אחרי גילויי האלימות הקשים בישובים ערבים בבחירות המקומיות האחרונות, המשפט "דמוקרטיה לא מתאימה לנו" כיכב ברחוב הערבי. אבל אסור ליפול למלכודת של "תרבותיזם". החברה הערבית יותר מורכבת מזה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

"דמוקרטיה פשוט לא מתאימה לנו, אנחנו חברה אלימה!" היה משפט נפוץ מאוד בחברה הערבית לאור גילויי האלימות הקשים בבחירות המקומיות האחרונות. כלומר, ההסבר לאלימות בחברה הערבית הוא קיומה של תרבות ערבית אלימה ולא דמוקרטית. "הבחירות וכל מה שנעשה כאן כנראה שזה לא במסורת שלנו", אמר עבד אל בסט סלאמה, ראש עיריית קלנסווה, בראיון ליגאל מוסקו בכתבה ל"אולפן שישי" שעסקה באלימות בבחירות המקומיות.

הטענה הזו שייכת לגישה התרבותיסטית בסוציולוגיה, גישה שלפיה תרבות לבדה, או כמעט לבדה, יכולה להסביר התנהגות. בפרפרזה לביטוי הצרפתי "חפש את האישה", הרי כדי להסביר פעולה של אדם או קולקטיב יגיד לך התרבוטיסט, לרוב בעקשנות ובנחרצות, "חפש את התרבות". לפי גישה זו, תרבות היא מערכת שיש בה סטים אחידים וקוהרנטים של ערכים, גישות ואמונות שכל מי ששייך לה נושא עמו לאחר שהפנים אותם בבית הוריו, במערכת החינוך ובתחנות נוספות בשלבי חייו המוקדמים.

אולם, התרבותיסטים הערבים הרבים (והמתרבים!) שבינינו יתקשו להסביר לנו למה אותם מקרי אלימות, קשים וראויים לגינוי ככל שיהיו, קרו ב-12 יישובים (אלימות פיזית בדרגות שונות דווחה או תועדה בטורעאן, סכנין, טובא אל זנגריה, קעבייה חג'יראת, קלנסווה, נצרת, כפר מנדא, כפר כנא, נחף, אבו סנאן, ג'סר אל-זרקא ורהט) מתוך 76 היישובים שבהם התקיימו בחירות.

האם זה אומר שהיישובים שהבחירות התקיימו בהם ללא אלימות ואף בצורה שלווה יחסית כמו כפר יאסיף, כפר קאסם, אום אל פחם, עילבון, אעבלין, שפרעם, דיר חנא, פסוטה, מעליא, מג'ד אל כרום, יפיע, פקיעין, כאבול, חורה ועוד עשרות יישובים לא משתייכים לאותה תרבות ערבית אלימה, כביכול? איך מסבירים שבסכנין, כמו גם ביישובים אחרים בהם התרחשו מקרי אלימות, היה רוב שגינה בתוקף את מקרי האלימות? האם בסכנין יש שתי תרבויות? איך מסבירים שעשרות אישי ציבור ערבים פעלו להשכנת שלום בין המתקוטטים? האם גם הם אינם בני התרבות הערבית? ואם עדיין מתעקשים שתרבות קובעת את אופן ההתנהגות, ואנו עדים, כאמור, לכמה סוגי התנהגויות, אז כמה תרבויות יש בדיוק באותה "תרבות" ערבית?

מצביעה פלסטינית בבחירות המקומיות בכפר קאסם, 30 באוקטובר 2018 (רועי אלימה / פלאש90)

מצביעה פלסטינית בבחירות המקומיות בכפר קאסם, 30 באוקטובר 2018 (רועי אלימה / פלאש90)

האמת היא שכמו שאינטרסים בלבד לא יכולים להסביר למה אנחנו מתנהגים כפי שאנחנו מתנהגים, גם תרבות לא עושה את העבודה שהתרבותיסטים מטילים מטילים עליה לעשות. למעשה, רוב הסוציולוגים התרבותיים כבר מזמן נטשו את הגישה ולפיה תרבות יכולה לספק הסבר "חזק" ופשוט להתנהגות. במקומה הם מאמצים גישה ולפיה יש להתייחס לתרבות כ"ארגז כלים", שהכלים שיש בו (אמונות, גישות, ערכים וכיו"ב) הם מגוונים למדי ולרוב אף מתנגשים אלה באלה.

כך שאם רצון אמיתי לטפל בבעיית האלימות עומד מאחורי הטלת אשמת האלימות על "התרבות" הערבית, ולא סתם הלקאה עצמית אובססיבית וחסרת תוחלת בכיסוי של ביקורת עצמית, אז צריך להתחיל לשאול את השאלות הנכונות. צריך לשאול למה צעיר ערבי כלשהו בחר לנהוג באלימות ולא בדרך אחרת, שהתרבות שהוא שייך אליה מציעה לו? איך הנתונים האישיים והתרבותיים של האדם האלים כמו השכלה ומסלול חיים יכולים להסביר לנו את ההתנהגות האלימה שלו? איך אפשר להפחית את הזמינות של הכלים האלימים ולהוסיף או להדגיש כלים אחרים? ברזולוציה גבוהה יותר צריך גם לשאול למה מקרי אלימות קרו ביישוב זה, אבל לא ביישוב אחר?

אימוץ גישה זו מכריח אותנו לעשות "הומניזציה" של תופעת האלימות וכופה עלינו להתעניין בביוגרפיות ובמאפיינים של האנשים שמאחורי האלימות. לא פחות חשוב, היא גם תקדם את הצורך להבין את התופעה בתוך הקונטקסט שלה. הנחת המוצא צריכה להיות שהערבים, כמו כל חברה אחרת, אינם מקשה אחת בבחינת 'ראיתי אחד, ראיתי את כולם', בניגוד גמור לסוג הדיווחים כמו בכתבה של יגאל מוסקו.

כחלק מאותו מהלך, צריך לבדוק את סוג השיטור שקיים, ככל שקיים, ביישוב, בנוסף להתנהגות המנהיגות ותפקוד החמולה ברמת המקומית. לדוגמא, בכפר קאסם המשטרה, ככל הנראה, פועלת בשיתוף אמיתי עם הקהילה ועם ההנהגה המקומית ושם לא היינו עדים לאלימות בבחירות. לעומת זאת בכפר כנא, שם דווח על מקרי אלימות קשים, אפשר להצביע על היעדר "שיטור מבוסס קהילה". בסכנין – שם ראש העיר המפסיד, מאזן גנאים, בירך את המנצח ד"ר סאפוואת אבו ריא, ואבו ריא נשק למצחו כאות לכבוד, הערכה ופיוס – נרגעו הרוחות מייד. בכפר מנדא נדמה שהמנהיגים כשלו בתפקידם להוות מודל לחיקוי בכל הקשור לקבלת הכללים והתוצאות של התחרות הדמוקרטית, ושם, בהשוואה לסכנין, רמת האלימות היתה גבוהה יותר באופן משמעותי. בטורעאן החמולות לא הצליחו להשפיע באופן חיובי על המועמדים המתחרים וקבוצותיהם. לעומת זאת, במג'ד אל כרום הוקמה ועדה מקומית שתפקידה היה לאתר ולזהות בעיות עם פוטנציאל אלים בין חמולות ומשפחות. האם זה קשור לכך שבטורעאן היינו עדים לאלימות בחירות קשה, ובמג'ד אלכרום הבחירות עברו כמעט ללא אלימות?

לסיכום, האלימות בחברה הערבית היא תופעה מדאיגה וקשה, אולי התופעה הקשה ביותר בחברה הערבית בימים אלה, ובוודאי שלא היינו צריכים את הבחירות האחרונות כדי לדעת זאת. אבל דווקא משום כך צריך להתמקד בשאלות הנכונות ולא לתת תשובות שגויות ובלתי יעילות על בסיס הנחות כוללניות וגזעניות. זו לא רק הזמנה להמשיך לקדם ולפתח אג'נדה מחקרית העוסקת בקשר בין תרבות, מוסדות והתנהגות אלימה בחברה הערבית. זוהי בראש ובראשונה הזמנה לאדם הרגיל ביישוב הערבי לא ליפול – בין אם בשיחת חולין עם השכן, בפוסט בפייסבוק, בבדיחה "תמימה" עם החברים והמשפחה – לתוך המלכודת ההרסנית של התרבותיזם.

אמיר פאחורי הוא עורך דין, פעיל פוליטי, דוקטורנט בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה ומנהל מכון המחקר בביה"ס לשלום בנווה שלום. מוחמד ח'לאילה הוא דוקטורנט בבית הספר למדע מדינה באוניברסיטת חיפה, ומרצה באורנים – המכללה האקדמית לחינוך.

* תודה לעו"ד רסול סעדה מנהל שותף של מיזם חברה ללא אלימות המופעל ע"י קרן יוזמות אברהם על הסיוע בנתונים.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית, 9 בספטמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית, 9 בספטמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

נתניהו הימר על ציר הרשע העולמי. מה יקרה לישראל אחרי שיילך?

מה יהיה מעמדה הבינלאומי של ישראל אחרי שנתניהו יירד מהבמה? לא בטוח שיורשו יצליח לשקם את הקרע שנפער עם יהודי ארה"ב בשנים האחרונות. וגם ביחסים עם ציר הרשע של מנהיגי הימין החדש לא צפוי להשתנות הרבה, חוץ אולי מהסגנון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf