אמנת חמאס החדשה מעידה על נכונות התנועה להשתנות

כותב אורח: מנחם קליין

רגע לפני שכצפוי יעלו ויבואו בכלי התקשורת שורת פרשנים שיבטלו מכול וכול את השינויים המסתמנים באמנת חמאס החדשה כדאי לעצור ולחשוב: אם אין שום שינוי בתנועה מדוע בכיריה דנים על הנוסח החדש זה חודשים ארוכים? אם הכול חסר משמעות – על מה הדיון? לאמתו של דבר, מה שנראה לישראלים ולאירופאים כמו מים עומדים אינו אלא מערבולת. הנה ההסבר.

אבל קודם לכן הערה קצרה. אפשר למדוד את השינוי בחמאס על פי התאמתו לעמדת ישראל ולגרוס כי עד שהחמאס לא יקבל את תנאיה דבר לא השתנה בתנועה. בהתאם, קנה המידה לשינוי הוא קרבת התנועה לעמדה שלנו. מי שמשתמש בקנה מידה זה כקנה מידה בלעדי נעול מחשבתית בתוך עצמו. הוא מחמיץ את מה שמתחולל בתוך החמאס ולא רואה את הדרך שהתנועה עשתה מנקודת ההתחלה שלה עד לאמנה החדשה. יש על מה לבקר את החמאס וראוי לעשות זאת. אבל קשה להתעלם במחי יד מהדרך הרעיונית שהתנועה עשתה, וזוהי דרך מרשימה. היא החלה באמנה האסלאמית של קיץ 1988, עברה דרך המצע של התנועה בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב-2006 ועתה מצויה ערב פרסום אמנה החדשה.

בין אידאל למציאות

לכול אורך הדרך והשינויים לא התחולל פילוג בתנועה. אכן, ברצועת עזה הופיעו תנועות דתיות-פוליטיות קיצוניות ממנה שלא רוו נחת מעמדות חמאס ודרכי שלטונה. אבל למרות חילוקי הדעות בתוך החמאס לא התחולל בה פילוג על רקע רעיוני או פוליטי. השמירה על מסגרת משותפת מחייבת את החמאס להתפשר ולמתוח את המצע הרעיוני. קל להבחין במתחים, סתירות ואי בהירות באמנה החדשה ולהלן אעמוד על כמה מהן.

> "לא כל היהודים הם יהודים"

האמנה האסלאמית המקורית היא מסמך דתי-פונדמנטליסטי נלהב וכוללני. היא חד-ממדית ונשענת על ציטוטים רבים מהקוראן. אמנה זו אינה מבחינה בין חזון למציאות, או בין ההווה לבין העתיד. הכול בר השגה באמצעות הג'יהאד. קיום מצוות האסלאם והג'יהאד עבורה הוא חזות הכול. מצע המפלגה לעומת זאת היא תוכנית פעולה המתייחסת לכאן ועכשיו ללא תיאולוגיה. המרחב אליו מתייחסת האמנה האסלאמית של 1988 הוא עולם האסלאם והעולם הערבי. מאידך, מצע המפלגה לבחירות משנת 2006 עוסק בלעדית  בזירה הפלסטינית. המצע מתייחס לחברה הפלסטינית כמות שהיא ולא לאידיאל הנשאף. המצע הוא מסמך מדיניות ואינו מגיש את האסלאם כפתרון פלא שהכול כבר מצוי בו.

בניגוד לאמנה האסלאמית של 1988 שמציבה את חמאס כאלטרנטיבה לאש"ף, שעל פי הכתוב בה סיים את תפקידו ההיסטורי, האמנה החדשה רוצה לשמר את אש"ף כמסגרת כלל-לאומית בה תשתלב חמאס ותשפיע. יתר על כן, האמנה של 1988 מציגה את חמאס כקשורה לאחים המוסלמים שהיא תנועה על-לאומית. האמנה החדשה מצהירה שהחמאס היא "תנועת שחרור והתנגדות לאומית פלסטינית – אסלאמית" ואין היא רוצה להתערב בעניינים הפנימיים של מדינות אחרות. במילים אחרות אין היא מתכוונת לסייע לאחים המוסלמים במאבקם בשלטון אל-סיסי במצרים שכנתה.

הבחנה בין יהדות לציונות

כדי להעריך נכונה את הדרך שעשתה חמאס מאז 1988 ראוי להשוות אותה לאש"ף. אש"ף שינה את האמנה הפלסטינית בשנת 1968 כאשר הפך לארגון קואליציוני בהנהגת פת"ח. כמעט שלושים שנה מאוחר יותר, בשנת 1996, ביטל אש"ף בחריקת שן את מרבית סעיפי האמנה אבל נמנע מלחבר מסמך חדש.

זאת ועוד. שלא כחמאס, נרתע אש"ף מלהודות בפומבי בחוסר הרלבנטיות של אמנתו. הכרזת העצמאות הפלסטינית משנת 1988, המהווה חריגה חד-משמעית מהאמנה הפלסטינית, מתעלמת לגמרי מהמסמך המכונן של הארגון ולא כוללת אותו כאחד ממקורותיה של הכרזת העצמאות. אש"ף העדיף להתעלם, ואילו החמאס מודה ללא היסוס כי יש צורך בשינוי.

אכן, השינוי שביצע אש"ף בדרכו רדיקלי הרבה יותר מזה שמציע עתה חמאס. ובכול זאת יש להעריך את הנכונות להודות בצורך לשנות מצידה של תנועה שמייחסת חשיבות דתית ופוליטית לטקסטים ולאידאולוגיה. כתנועה דתית המתבססת על כתבי קודש ועל מסורות כתובות חמאס מתייחסת ברצינות למילים. היא מחפשת לעגן את דרכה בטקסט ולבטא במילים את השקפתה העדכנית. בניגוד למפלגות פרגמאטיות שהמעשה נחשב בעיניהן  הרבה יותר ממצען והן לא נרתעות מלחרוג ממנו, חמאס רוצה שמילותיה תהלומנה את פעולותיה.

> "תמשיכו עם הדיכוי – והצדק ינצח, תמשיכו לכבוש אך הכיבוש יקרוס"

כבר בשנת 2006 הצהירו בכירי חמאס כי הם מוכנים עקרונית לשנות את האמנה. עתה חמאס עושה זאת תוך שהיא חוזרת בה בפה מלא מאחד מעיקרי האמנה האסלאמית: ראיית היהודים כאויב דתי ולאומי וגינויים. באמנה החדשה מבחינה חמאס בין היהדות והציונות. המאבק שלה אינו נגד היהדות כפי שהצהירה בעבר אלא נגד הציונות והכיבוש. ועבורה זהו מאבק מר.

בניגוד לאשף שקיבל כבר ב-1988 את החלטת החלוקה של 1947 ובעקיפין מקבל את ישראל כמדינה יהודית, האמנה החדשה של חמאס שוללת "מן היסוד" את הצהרת בלפור ואת לגיטימיות קיומה של מדינת ישראל. קביעה זו עומדת בסתירה לסעיף אחר באמנה החדשה בו מביעה חמאס נכונות להסכים למדינה פלסטינית על כול שטחי 1967.

חמאס מבהירה באמנה החדשה כי אין בהסכמתה למדינה על שטחי 1967 הכרה בישות הציונית, ולא ויתור ולו על אחת הזכויות הלאומיות כולל שיבת פליטים והזכות לשחרר את פלסטין במלואה. במילים אחרות, חמאס אינה מועמדת לחתום עם ישראל על קץ התביעות ההדדיות. בה בעת חמאס מצהירה כי מדינה על כול שטחי 1967 כולל בירושלים היא מסגרת ליצירת הסכמה לאומית עם פת"ח. כיצד ניתן לגשר בין מדיניות פת"ח שדוגלת בפשרה פוליטית עם ישראל, הסכמה עימה על קץ התביעות והכרה הדדית לבין עמדות האמנה החדשה?

לא נרתעים משינויים רעיוניים

יש עוד סתירות בנקודות שהודלפו מהמסמך החדש. על פי האמנה החדשה ה"התנגדות", קרי המאבק החמוש, היא בחירה אסטרטגית ולא טקטיקה. בה בעת החמאס קובעת כי יש לנהל אותה בשלבים ו"במסגרת ניהול מאבק". במילים אחרות – כפופה לשיקולים טקטיים. האמנה גם אינה מבהירה כיצד תשיג חמאס את המדינה בגבולות 1967 ללא תהליך מדיני.

ועוד, האמנה החדשה מציינת ששחרור פלסטין היא חובת שתי האומות הערבית והאסלאמית ושהתנועה דוחה כול יוזמה מדינית המוותרת על אחת הזכויות הפלסטיניות. אלו הן הכרזות אידיאולוגיות ושאיפות לא-ריאליות נוכח דבקות העולם הערבי בתוכנית השלום של הליגה הערבית משנת 2002 ושעה ששתי שכנותיה של ישראל, ירדן ומצרים, חתומות על הסכם שלום עימה.

בעיצומה של מלחמת צוק איתן קיים חאלד משעל בשם חמאס שתי שיחות ארוכות עם מחמוד עבאס בתיווכו של שליט קטר. בשיחות אלו נתן משעל אור ירוק לעבאס לנהל משא ומתן עם ישראל על מדינה בגבולות 1967. המשמעות היא שלו אבו מאזן היה מציג הסכם קבע עם ישראל הכולל מדינה פלסטינית בשטחי 1967 בהתאם לתוכנית הליגה הערבית, סביר להניח שחמאס הייתה משלימה עם המציאות החדשה כפי שבשנת 1994 היא הכירה בסמכותה של הרשות הפלסטינית ולא מרדה בה, וכפי שבשנת 2006 רצה בבחירות למועצה המחוקקת של הרשות. חמאס עשתה זאת למרות שמבחינתה הרשות הפלסטינית ומוסדותיה קמו בחטא, על פי הסכם אוסלו אותו תקפה חמאס בחריפות.

האמנה החדשה מעגנת במסמך-יסוד את החבל הפוליטי שמשעל נתן לפת"ח ובה בעת היא מנסה לשמור על טהרנות אידיאולוגית. הנקודות שהודלפו מהאמנה החדשה מאפשרות לקיצונים ולמתונים בחמאס לדבוק במסגרת משותפת. למרות הסעיפים הנוקשים במסמך החדש חשוב לזכור שמדובר בתנועה דינמית שאינה נרתעת מלבצע שינויים רעיוניים. הדינאמיקה שמאפיינת את חמאס מעידה שהמסמך החדש כנראה אינו סוף פסוק.

מנחם קליין הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה. ספרו Lives in Common, Arabs and Jews in Jerusalem, Jaffa and Hebron נבחר על ידי ניו רפובליק כאחד מחמשת ספרי העיון הטובים ביותר של 2014. לאחרונה יצא הספר במהדורה עברית בקיבוץ המאוחד, תחת הכותרת "קשורים –הסיפור של בני הארץ".

> הם משתיקים את ברק כהן, כי הוא היחיד שמפחיד אותם