לקראת שביתת הנשים: הפעילות בשטח רוצות לברוא עולם חדש

שביתת הנשים מחר (יום ג') היא תוצאה של שיתוף פעולה בין ארגוני נשים מרקעים שונים. ההיענות הרחבה מעודדת, אבל המארגנות לא רוצות שהאירוע יהפוך להפנינג. השאלה הגדולה היא מה יהיה ביום שאחרי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

"אני מקווה שזה לא יהיה זבנג וגמרנו, ולא פעילוּת חד פעמית. הכרזנו על מצב חירום כדי להגיד שצריך מעשים מתמשכים, ולא נפסיק עד שיהיה שינוי ממשי – מצד הממשלה, מצד המשטרה, מצד הגורמים המטפלים בנושא", אומרת הפעילה הפמיניסטית נבילה אספניולי לקראת שביתת הנשים שהוכרזה למחר (שלישי).

יותר ממאתיים רשויות מקומיות, ארגונים ועסקים הודיעו עד כה על תמיכתן בשביתת הנשים. בדיוק לפני שבוע נמצאו גופותיהן של הנערות יארה איוב בת ה-16 מהכפר ג'ש, וסילבנה צגאיי בת ה-13 מדרום תל אביב. הן הפכו לקורבנות ה-23 וה-24 בשנה האחרונה של מגפת רצח הנשים.

אקטיביסטיות פמיניסטיות, הפועלות בשטח כבר שנים ארוכות, מרגישות מעודדות ונרגשות מההתגייסות ההמונית ומשיתוף הפעולה בין קבוצות וארגוני הנשים, ומקוות שהם סימן לבאות. "אני מקווה שמחר באמת יהיה אפקט לאומי, שאנשים יראו את ההיקף של התופעה, יבינו שזו לא בעיה של כמה נשים ומצוקה שצריך לפתור להן, אלא בעיה שנוגעת בכל בית", אומרת שירה אוחיון, משוררת, פעילה מרכזית בתנועת "אחותי למען נשים בישראל", מורה ומחנכת בתיכון, תושבת אשדוד. "אנחנו מוציאות מהבית גברים, נשים צעירות ומבוגרות", אומרת גם פידא טבעוני, פעילה פמיניסטית והמנכ"לית השותפה של מהפך-תע'ייר ותושבת הצפון. "לי אישית זה מחזיר תקווה שאפשר להזיז פה דברים". וגם נבילה אספניולי אומרת, ש"לא היתה התגייסות כזאת אף פעם, מעולם היה היה שיתוף פעולה כזה בין הארגונים הפלסטינים בישראל ולארגונים יהודיים".

גם עדן טספהמרים, מבקשת מקלט מאריתריאה, אם חד-הורית לשלושה ילדים המתגוררת בדרום תל אביב, מקווה שהשביתה מחר תעשה שינוי, "כי פשוט נמאס לנו. אני רוצה שהגברים יבינו שנשים הן האימהות, האחיות והחברות שלהם, ושלא נסבול עוד אלימות כלפינו". טספהמרים, מנכ"לית המרכז הקהילתי לנשים אריתראיות בתל אביב, הגיעה לישראל לפני תשע שנים ומאז נמצאת כאן בלי שום מעמד וזכויות. "לנו אין למי לפנות", היא מזכירה. "נשים מבקשות מקלט הסובלות מאלימות לא יכולות ללכת לרווחה, ובמשטרה לא מטפלים בתלונות שלנו". טספהמרים מספרת שאבי ילדיה אינו משלם מזונות. כמוה עוד נשים רבות, "ואין דרך לאלץ את הגברים מבקשי המקלט לשלם", היא אומרת. "אנחנו דורשות שהממשלה תטפל בנשים מבקשות מקלט".

יותר מחמישים אחוז מהנשים שנרצחו על ידי גבר שהכירו, התלוננו קודם במשטרה. מחאה נגד רצח נשים (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

יותר מחמישים אחוז מהנשים שנרצחו על ידי גבר שהכירו, התלוננו קודם במשטרה. מחאה נגד רצח נשים (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

"למחאה יש כל מיני דרישות, אני הולכת כדי להביע סולידריות, זעם ועצב על התופעה של אלימות נגד נשים", אומרת יעל אפריאט מהמרכז לסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב. "עברתי היום על השמות של 157 נשים שנרצחו משנת 2011 על ידי בן זוג, אח, אבא. חמישים אחוז מהן התלוננו במשטרה. אי אפשר לתת לזה לעבור כאילו זה נורמלי".

את השביתה מחר יזמו קבוצת "אני אישה, אני שובתת" וקואליציית ארגוני "דגל אדום", המונה יותר מ-50 ארגונים פמיניסטיים יהודים וערבים. שיתוף הפעולה הפעם מרשים בהיקפו. האופן שבו מתנהל שילוב הכוחות, אומרת פידא טבעוני, "יצר קול יותר שווה לנשים הפלסטיניות". זו דרך לא קלה, היא אומרת, "כל אחת רוצה להביא את הקול שלה ואת הניתוח שלה למצב". משהו במאבק הנוכחי, היא אומרת, "מוציא מהבית גברים, נשים צעירות ומבוגרות. לי אישית זה מחזיר תקווה שאפשר להזיז פה דברים".

גם יעל אפריאט מדברת על "פוטנציאל ענק לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, כי לנשים מאוחדות יש הרבה כוח לשנות". אבל היא מבקשת לשים על השולחן גם את האתגרים ששיתוף הפעולה מביא איתו. "זה דורש מהנשים היהודיות, שלא נמצאות במצב כזה של פגיעות וסכנה, להיות קשובות, להיות אמפתיות, ולראות גם את הגזענות הממוסדת וגם את הגזענות החברתית, לפעול נגדה ולא להשתיק אותה כדי לייצר אחדות על חשבונה".

"כבר שנים רבות שנשים, קבוצות וארגוני נשים עובדות יומם וליל, יוצאות להפגין ולהנציח כל אישה שנרצחה, ופועלות פומבית ומאחורי הקלעים נגד אלימות כלפי נשים בכלל ונגד מעשי הרצח בפרט", אומרת טניה רובינשטיין, רכזת "קואליצית נשים לשלום". "זה מעודד לראות נשים רבות וארגונים רבים מצטרפים עכשיו למאבק הקריטי הזה. השביתה הזאת ואירועי המחאה חשובים ביותר, אך חשוב יותר מה יקרה ביום שאחרי, בשבוע הבא, כשהכותרות כבר יעסקו בנושאים אחרים", היא מדגישה.

כסף לא יפתור את הבעיה

המחאה הנוכחית דורשת להעביר באופן מיידי את 250 מיליון השקלים, שאישרה הממשלה כבר בשנה שעברה לתוכנית למניעת אלימות נגד נשים ולא תוקצבה מעולם. אבל, מזכירה אוחיון, "צריך לחשוב מה עושים עם הכסף הזה" כי כסף לבד לא יפתור את הבעיה, "יש פה מערכת כוללת לטפל בה, חינוך, החל מגיל הגן".

גם טבעוני מדגישה שלא מדובר רק במאבק על התקציבים. "אנחנו מייחלות לשינוי תודעה ומדיניות, זה לא רק הכסף אלא עדיפויות, לשים את הנשים והמוחלשים בכלל במקום הראשון. שינוי מדיניות, זה קודם כל לתפוס את הרוצחים, לפתוח תיקים ולנהל חקירות  כמו שצריך", אומרת טבעוני. "כמובן שבחברה הערבית הבעיה אפילו יותר חמורה". לדבריה, הפחד מהגשת תלונה בקרב נשים ערביות מזמן נשבר. "89 אחוז מהנשים הסובלות מאלימות עברו את מחסום השתיקה, והגישו תלונות אבל לא קרה כלום. לא מוגשים כתבי אישום, והתלונות לא מטופלות. הנשים חוות עוד עוד אלימות", היא אומרת.

"יש הרבה גורמים שפועלים בשטח וצריך להקשיב להם, לחזק את השירותים הקיימים לא לייבש תקציבים", אומרת אפריאט. כמי שעוסקת בחינוך היא מבקשת להדגיש את החשיבות של פעילות בנושא. "אני מדברת על חינוך לשינוי נורמות מגדריות ויחסי הכוח כמשהו שהוא חלק מהפתרון לטווח ארוך", היא אומרת.

"אנחנו רוצות לברוא עולם חדש", מצטטת שירה אוחיון את ויקי שירן, וממשיכה: "לא רק לנשים, גם לגברים. יש לי בן, ואני חושבת על היחסים שיהיו לו עם בנות זוג או בני זוג מה שלא יהיה – זה משהו הרבה יותר עמוק. למה ילדים צריכים לעזוב את הגנים והבית שלהם ביחד עם האישה וללכת למקלט? למה שלא ישימו את הגבר בטיפול במקלט עד שיהיה אפשר לשחרר אותו? זו לא הזיה יש מודלים כאלה בעולם".

אוחיון, מורה בתיכון, לא באמת תשבות מחר, כי כמו כל המורות גם היא בחופשת חנוכה, היא לא היחידה שמרגישה שדווקא את העובדות במקצועות היותר "נשיים" כמו חינוך וטיפול לא לקחו בחשבון כשהחליטו על מועד השביתה.

המארגנות היו מעדיפות שביתה כללית. מפגינות נגד אלימות כלפי נשים (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

המארגנות היו מעדיפות שביתה כללית. מפגינות נגד אלימות כלפי נשים (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

"יש משמעות גדולה למוּחלשות כלכלית בהקשר של אלימות", אומרת אוחיון. "אם את עובדת בשכר נמוך ואם חד הורית, ומטרידים אותך מינית בעבודה, יש סיכוי שלא תפתחי את הפה כי את צריכה להאכיל את הילד. ברור שככל שאת יותר מוחלשות מבחינה כלכלית, את יותר חשופה לאלימות, להטרדות. לא שאי אפשר למצוא אלימות כלפי נשים בעשירונים העליונים, אבל ברור שעוני מְזַמֵן בעיות, מזמן אלימות בתוך המשפחה, ולי יש קצת תחושה שזה כמו המחאה ברוטשילד: יצאו אנשים למחות כי אין להם כסף לשכור דירה בתל אביב, וכשקמו אלו שאין להן איפה לגור בכלל, מחוסרות דיור, הם לא הבינו 'מה הן רוצות, האלה'".

עדן טספהמרים מספרת שגם לרבות ממבקשות המקלט אין אפשרות לשבות, למרות שהיו רוצות. "מבקשות מקלט לא יכולות לעזוב את העבודה, כי יפטרו אותן", היא מסבירה את המובן מאליו. אבל רבות מתכננות להגיע לאירועים שיתקיימו בשעות הערב, ואחרי שעות העבודה. תחושת הביחד חשובה. "מאז השבוע שעבר נשים רבות חיות בפחד ובמיוחד נערות צעירות", מספרת עדן על התחושות מאז הרצח של סילבנה צגאיי. "חלקן לא מוכנות שיעזבו אותן לבד לרגע אחד".

ובכל זאת, מזכירה אספניולי, "זו שביתה פמיניסטית, שמבינה את המציאות של הנשים השונות. גם לאלה שלא יכולות לשבות, בגלל הפחד או בגלל שהארגונים או המעסיקים שלהם לא הצטרפו, אנחנו נותנות אלטרנטיבות. אנחנו מבקשות מכל אישה לעצור מחר את העבודה ל-24 דקות של שביתה בתוך מקום העבודה, לזכר 24 הנשים שנרצחו השנה. תהיה פעילות בהמשך היום, כהכנה לפעילות הארצית שתהיה בערב. אנחנו רוצות לעשות פעילות בכל מקום בכל עיר וכפר, קיבוץ או מושב. אני חושבת שהמעשים האלה יאפשרו לכמה שיותר נשים לקחת חלק, אפילו אם הן לא מסוגלות להשתתף אקטיבית בשביתה".

מעדיפות שביתה כללית במשק

שביתה, בדרך כלל, אמורה לשבש את שגרת החיים ואת התפקוד של המערכת הכלכלית. אבל הגופים הגדולים שהצטרפו לשביתת הנשים, כמו גם בשביתת הלהט"ב, לא מתכוונים לסגור את שעריהם, אלא לאפשר לעובדים ולעובדות שרוצים בכך להיעדר מהעבודה מבלי שינוכה משכרם. "בבנק לא יאפשרו השבתה מלאה של סניף או פגיעה משמעותית בשירות", נכתב בהודעה בנק הפועלים ומסופר פארם נמסר כי "זאת כמובן בתנאי שהסניף יוכל לתפקד ולשרת את לקוחותינו". למרות שמדובר בהישג שגם הגופים הגדולים במשק מביעים תמיכה בשביתה ובמטרותיה, יש ששואלות מה מטרת ההצטרפות הזאת ואת מי היא משרתת.

למארגנות ברור שלנשים מוחלשות קשה יותר לצאת להפגין. הפגנת נשים ביפו (צילום: חיים שוורצנברג)

למארגנות ברור שלנשים מוחלשות קשה יותר לצאת להפגין. הפגנת נשים ביפו (צילום: חיים שוורצנברג)

"הייתי מעדיפה לראות שביתה כללית במשק", מודה נבילה אספניולי."אני שמחה על ההיענות הקיימת, גם במועצות מקומיות, מוסדות וארגונים ועסקים. זה אומר שבאמת יש התגייסות והבנה עד כמה המצב הוא גרוע". אבל אספניולי לא רווה נחת מהפנייה של גורמים במחאה לגופים עסקיים ואחרים, שביום-יום שלהם פוגעניים ואלימים כלפי נשים. הפנייה הזאת עוררה ויכוח פנימי בקרב מארגנות המחאה, ואספניולי אומרת ש"את הרגישות הזאת אנחנו חייבות עוד לפתח. שלא ניתן לאף אחד לכבס את הפנים שלו על חשבוננו ועל חשבון האבל והסבל של הנשים".

בשביתת הנשים הגדולה באיסלנד, אומרת שירה אוחיון, "נשים באמת יצאו לשבות והשביתו את המשק. המשמעות של זה היא שונה מסתם לצאת לרחובות". היא מבקשת לעשות אבחנה בין שביתה להפגנה. "הפגנה זו זכות טבעית, שביתה במציאות קפיטליסטית דורסנית זה לא מובן מאליו", היא אומרת.

"פתאום כל החברות הגדולות במשק תורמות ומצטרפות למאבק", היא ממשיכה בציניות. "בואו נפריח גם בלונים באוויר ויהיה הפנינג ענק ונחזור למחרת לנרצחת הבאה". "יש מתקפה כוללת על נשים מצד השוק הדורסני, שבו הפערים בין נשים לגברים לא רק שלא מצטמצמים אלא הולכים ומעמיקים", היא מסכמת.

"גופים מסחריים שאומרים 'אנחנו ניתן לעובדות לצאת ל-24 דקות' או 'אנחנו ניתן לכן ללכת בערב להפגנה', זו לא באמת תמיכה וסולידריות", אומרת גם אפריאט. "המטרה בשביתה היא לשבש את המשק, זו הפגנה בפני עצמה, ואם גופים מסחריים לא מוכנים לעשות את זה אלא אומרים לך 'תבואי לבושה בשחור', זו לא סולידריות מספקת בעיני".

ובכל זאת, יום היסטורי

אבל חשוב להדגיש: למרות הביקורת, צמד המילים "יום היסטורי" חזר כמעט בכל השיחות שקיימנו. כולן ביקשו להזמין את הציבור לקחת חלק במחאה, כל אחת כפי יכולתה. כולן ביקשו להזכיר גם את היום שאחרי.

"לכל אחת יש שם, ילדים, משפחות וחיים. והסיפור האנושי של כל אישה, כל  קורבן לאלימות, לא מסופר בימים האחרונים", מזכירה אספניולי. "אנחנו מתמקדות בדרישות שלנו לממשלה למשטרה ולמוסדות שמטפלים בעניין, זה טבעי למחאה פוליטית, אבל אני חושבת יש המון מה לספר לאורך כל השנה. ולא רק ביום אחד, כל יום אפשר למלא את העיתונות בסיפורים על הצד האנושי, ועל חוסר המעש של הממשלה והמשטרה ועל האטימות לקורבנות האלימות".

וטבעוני מקווה שהשביתה תגרום לאיחוד כוחות של כל הארגונים והקבוצות הנאבקות בארץ. "מי יודע, אולי תהיה לזה השפעה עולמית. זו פעם ראשונה בהיסטוריה שיש שביתה בסדר גודל כזה של נשים. אני מאוד מאמינה שיש המון משותף בינינו כנשים. אולי סיום הכיבוש ושינוי של המצב הפוליטי יבואו דרך עבודה של נשים".

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אלימות משטרתית נגד מפגינים חרדים. הפגנת הפלג הירושלמי בבני ברק. 10 בדצמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אלימות משטרתית נגד מפגינים חרדים. הפגנת הפלג הירושלמי בבני ברק. 10 בדצמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

צפו: שוטר תופס באלימות במפשעה של מפגין חרדי

בתיעוד מהפגנת "הפלג הירושלמי" נגד מעצר עריק, נראה שוטר תופס בכוונה במפשעה של מפגין שהוא מנסה לעצור. בסרטון נוסף נראית חבורת שוטרים רכובים על אופנועים נוסעת לעבר המפגינים במהירות כדי לפזר אותם מהכביש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf