המלחמה שמנהלת ישראל נגד התקשורת הפלסטינית הרחק מעין הציבור

מחמד אל-קיק לא לבד: בין פטיש הכיבוש הישראלי לסדן הרשות הפלסטינית, עיתונאים ואנשי תקשורת פלסטיניים נעצרים, נחקרים ומאויימים תדיר, ואיש לא פוצה פה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בלילה של יום שלישי השבוע פשטו כוחות חמושים על בית בשכונת סילוואן במזרח ירושלים, העירו את המשפחה המתגוררת בו, והגישו לדיאלה ג'וויחאן (ديالا جويحان), עיתונאית העובדת עבור העיתון אל חיאת, צו התייצבות בתחנת המשטרה במגרש הרוסים לשם חקירה. ג'וויחאן מסקרת מקרוב את ההתקוממות של החודשים האחרונים בעיקר במזרח ירושלים, והיא אחת משורה ארוכה של אנשי תקשורת פלסטינים שנעצרו או שזומנו לחקירה בעקבות עבודתם העיתונאית, במה שארגון העיתונאים הפלסטיני מכנה "מתקפה ישראלית על התקשורת הפלסטינית".

סרטון המציג תמונות שצילמה ג'וויחאן במהלך החודשים האחרונים:

חופש עיתונות? תלוי איפה

ישראלים אוהבים להתהדר במדד חופש העיתונות של הארגון האמריקאי Freedom House המדרג את ישראל במיקום טוב יחסית, עם ציון של 70, אמנם הנמוך ביותר האפשרי בקטגוריית המדינות החופשיות, אבל עדיין גבוה. פרט קטן שמוזכר בדו"ח הנ"ל, בסוף, ובקטן, הוא שהמדד הזה לא כולל את המצב בשטחי הגדה וברצועת עזה. שם הציון הניתן באותו מדד הוא 16, מהנמוכים בעולם והמציין חוסר חופש עיתונאי מוחלט.

על פי דו"ח שפורסם לאחרונה על ידי "The Palestinian Center for Development and Media Freedoms", במהלך שנת 2015 נרשמו 407 התקפות של כוחות ישראלים כנגד עיתונאים, שחלקן התקפות גופניות (כ-42%) והשאר מתחלק בין מניעת גישה לסיקור, מעצרים, נזק לציוד, שימוש בעיתונאים כמגינים אנושיים, ועוד. אלה לא התקפות ספורדיות, אלא חלק מהמציאות היומיומית של אנשי תקשורת פלסטינים.

אחמד אל ביתאווי, עיתונאי פלסטיני, הורשע בבית דין צבאי ישראלי בהסתה שבוצעה, כביכול, כחלק מעבודתו העיתונאית. עיתונאים אחרים, ביניהם מחמוד אל קוואסמה ומוחמד קדומי, עצורים כעת בבתי הכלא הישראלים ומחכים למשפטם באותה האשמה. מיותר לציין שהכלי הזה מופעל אך ורק כנגד עיתונאים פלסטינים ולעולם לא נגד עיתונאים יהודים שחלקם מפרסמים דברי הסתה דומים, כמו למשל אמנון לורד שפרסם במאמר בשער של העיתון "מקור ראשון" לפני כמה שבועות כי "הרג מחבל ללא כל עילה של הגנה עצמית מיידית הוא מצב טבעי במלחמה".

במהלך חודש פברואר נחקרו שורה ארוכה של עיתונאים פלסטינים בירושלים ובגדה, ביניהם מפיק תוכנית הבוקר "בוקר טוב ירושלים" בטלויזיה הפלסטינית נאדר ברברס, מנהל משרד "פאל-מדיה" בירושלים איסחאק אלקסבה, צלם סוכנות "וואפה" איימן נובאני, כמו גם עיתונאים רבים אחרים, צלמים, מקליטים, וטכנאים.

תחנת הטלוויזיה "פלסטין אל יום" שפעלה מביר זית נסגרה בצו המפקד הצבאי הישראלי בעקבות טענה להסתה במסגרת שידוריה, ומספר עיתונאים שעבדו בה נעצרו ועדיין מוחזקים בידי רשויות הבטחון הישראליות. גם העיתון הוותיק סוות אל-חק ואל-חורייה והאתר PLS48 הפועלים בתוך שטחי ישראל נסגרו מתוקף צו תקנות החירום.

לפחות שלושה עיתונאים פלסטינים מוחזקים כעת בבתי הכלא הישראלים תחת צו מעצר מנהלי לכליאה ללא משפט. נגד איש מהם לא ניתנה החלטה של בית משפט שאינו צבאי, ולטענת גורמים רבים הם נעצרו בעקבות עבודתם המקצועית. במקרה של עציר מנהלי נוסף, העיתונאי מחמד אלקיק, שהמקרה שלו הגיע לפתחו של בית הדין הגבוה לצדק, התעלמו השופטים מעיסוקו המקצועי ככתב ופרשן, וקבעו כי הם מאמינים לחומר החסוי שהוגש בפניהם ומסכימים להשאירו כלוא ללא משפט.

> צלמי עיתונות בירושלים ובשטחים: הצבא והמשטרה נלחמים בנו

העיתונאי מחמד אלקיק ביום ה-76 לשביתת הרעב שלו במחאה על מעצרו המנהלי בבית החולים "העמק" בעפולה (אורן זיו/אקטיבסטילס)

העיתונאי מחמד אלקיק ביום ה-76 לשביתת הרעב שלו במחאה על מעצרו המנהלי בבית החולים "העמק" בעפולה. בית המשפט התעלם מהיותו עיתונאי (אורן זיו/אקטיבסטילס)

שתיקת העמיתים בישראל

הפגיעה האנושה בחופש העיתונות הפלסטיני מגיעה לא רק מישראל, אלא גם מהרשות הפלסטינית, שאנשי מגנוני הביטחון שלה עוצרים, מכים, ופוגעים בעיתונאים המבקרים אותה או את ישראל. בין הפטיש לסדן האלה נפגע חופש העיתונות פגיעה אנושה. העדר הסולידריות הכמעט מוחלט מהקולגות הישראלים מדאיג אף הוא, ומול שורה ארוכה כל כך של הפרות חמורות מאין כמותן אי אפשר אלא לתמוה איך יכולים אנשי תקשורת רבים כל כך, שבדרך כלל יש להם הרבה מה להגיד על כל דבר, להישאר אילמים. תדירות ועצמת הפגיעות האלה הולכות ומחמירות. יותר ויותר עיתונאים נעצרים, נחקרים, מאויימים, והדבר עובר בשקט מוחלט. בכנסת קיימת שדולה למען חופש העיתונות, אך קולה לא נשמע. גם ארגון העיתונאים הישראלי, יש לציין, יכול היה להיות הרבה יותר אקטיבי בעניין מכפי שנהג עד היום.

הטיעון בו משתמשים כוחות הבטחון הישראלים לטובת מעצר העיתונאים וסגירת כלי התקשורת שלהם הוא לעיתים קרובות "הסתה". אך המלחמה ב"הסתה" הזו מופנית כלפי צד אחד בלבד, ומופעלת נגד תושבים נטולי זכויות הנתונים למשטר צבאי דורסני ואלים. מגמת צמצום החופש המוגבל ממילא של הפלסטינים תושבי הגדה ומזרח ירושלים הולכת ומחמירה: על פי נתוני "מועדון האסיר", בין החודשים אוקטובר 2015 לחודש מרץ 2016, מעל 148 פלסטינים נעצרו בעקבות פרסום פוסטים בפייסבוק. חופש הביטוי, שגם לפני תחילת ההתקוממות בסוף הקיץ שעבר היה מוגבל, הולך ומצטמצם. על חופש ההפגנה, האסור תחת החוק הצבאי בגדה, אין מה להכביר מילים.

העיתונות נחשבת לכלב השמירה של הדמוקרטיה. אני לא יודע מה זה אומר כשהמשטר הוא צבאי, אבל אין ספק שללא עיתונות המצב יהיה חמור הרבה יותר. עלינו, כישראלים וכפלסטינים, לעמוד לצד העיתונאים הנרדפים על ידי השלטון הישראלי, ולהעביר מסר חד משמעי שיש לשמור על זכותם של עיתונאים לבצע את עבודתם בלי התערבות צבאית ישראלית בתכנים או בטון הדיווח. כפי שלא יעלה על הדעת שצה"ל יתערב בתכני העיתונות הישראלית, כך יש לוודא שלא יעשה זאת כשמדובר בעיתונות הפלסטינית.

פנינו למשטרת ירושלים בבקשה לתגובה בעניין מעצרה של העיתונאית דיאלה ג'וויחאן. אם תתקבל היא תתפרסם כאן.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> צפו: שוטר מג"ב תוקף עיתונאים וחובשים בגז פלפל

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

ברזיל: הימין הקיצוני משתולל, אך השמאל מקבל תקווה חדשה

שחרורו של הנשיא לשעבר לולה דה סילבה מהכלא עד למיצוי הליכי הערעור בעניינו נותן זריקת מרץ לשמאל הברזילאי המשותק. האם זה מה שיציל את המדינה הגדולה והמשפיעה באמריקה הלטינית מאימת הניאו-פאשיזם?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf