אפילו חוק הלאום לא הצליח לקרב את הדרוזים למפלגות הערביות

הדרוזים האמינו שהם חלק מהחברה הישראלית, עד שבא חוק הלאום. "אנשים מרגישים שהם חיו באשליות", אומר השר לשעבר סאלח טריף, "ההצבעה לגוש הימין תיפגע". האם הקולות הדרוזים ימצאו בית חדש במרכז או בשמאל?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

לפני כשבעה חודשים, עשרות אלפי אזרחים דרוזים הרעידו את כיכר רבין במחאת ענק נגד חוק הלאום. שתי מילים הדהדו שוב ושוב בחלל הכיכר: שותפות גורל. ומנגד, ובעוצמה לא פחותה, שתי מילים אחרות: משבר אמון. בעוד מספר ימים יצאו האזרחים הדרוזים אל הקלפיות על התפר הזה שבין מגמת השילוב לבין עומק המשבר שחולל חוק הלאום. השאלה היא מי, אם בכלל, יקטוף את הפירות הפוליטיים של המשבר.

"חלק גדול מהמחאה הדרוזית נגד החוק היה בגלל שחוק הלאום מחזיר אותם להיות ערבים, וזאת לא תחושה טובה", אומר הסופר והעיתונאי מרזוק אלחלבי, דרוזי תושב דליית אל-כרמל. "במילים אחרות הם אומרים 'האמנו לכם כשחיבקתם אותנו שבעים שנה, עכשיו אתם זורקים אותנו לכלבים, מחזירים אותנו להיות ערבים', תחושה של רמיה.

"הרוב הדרוזי דורש לבטל את החוק מהיסוד, לא להסתפק בשינוי של החוק כדי להביא לדרוזים מעין שינוי קוסמטי שיסמן אותם כשכירי חרב של האפרטהייד. לא רוצים לחזור למצב שהדרוזים מופרדים מהערבים בצורה כל כך מכוערת. יש יותר מודעות. יש לי קרוב משפחה, מורה לשל"ח, מבוגר ממני. איש שלטון נעים הליכות שבאמת האמין לנרטיב הציוני שהדרוזים הם חלק. הוא כל כך כעוס שהוא מתבטא באופן רדיקלי נגד החוק, ואומר שלא יצביע יותר למפלגות היהודיות. זה מצב שקיים גם אצל אנשים שהיו בצבא, הם מרגישים שהם באופן אישית רימו אותם. האלוף משנה, התת אלוף, הם לוקחים את הדברים אישית".

מנהיגי הקהילה הדרוזית במהלך ההפגנה נגד חוק הלאום בכיכר רבין (תומר ניוברג / פלאש 90)

מנהיגי הקהילה הדרוזית במהלך ההפגנה נגד חוק הלאום בכיכר רבין (תומר ניוברג / פלאש 90)

"חוק הלאום הוא שבר אמיתי, בעיקר בקרב הדור הצעיר", מסכים סאלח טריף, דרוזי תושב ג'וליס שהיה השר הלא יהודי הראשון בישראל מעם מפלגת העבודה. "זאת מכה לא פשוטה. הציבור הדרוזי היה יותר משתלב בחיי המדינה, מזדהה איתה. זאת סטירת לחי קשה. זה חוק של ימין קיצוני שאין בו שום תועלת. חוק של אנשים חלשים. אילו הייתי בכנסת הייתי נשכב על הפודיום כדי שלא יעבור".

כיצד, אם כן, צפוי חוק הלאום להשפיע על אחוזי ההצבעה הדרוזית ודפוסיה?

"אין ספק שחוק הלאום יפגע באחוזי ההצבעה וישפיע על כיוון ההצבעה", אומר טריף. "אנשים מרגישים שהם חיו באשליות. ההצבעה לגוש הימין תיפגע".

האם משמעות הדבר היא חיזוק ההצבעה לרשימות הערביות? כנראה שלא בהכרח.

"זהות היא לא קליפה, היא תהליך", אומר אלחלבי. "הדרוזים עברו כברת דרך, חלקה באמצעות סוציאליזציה של הדרוזים דרך הגיוס. זה לא הצליח עד שנות השבעים, אבל בסוף שנות השבעים שינו את מערכת החינוך הדרוזית לכיוון של אוריינטציה ציונית, שינו את כל ספרי הלימוד, מה לא עשו. ואז הסוציאליזציה החדשה הזו, פלוס משאבים, פלוס תקשורת – זה עבד. מי שהיה בגן בסוף שנות השבעים הגיע אל שנות התשעים אחרי שעבר את כל התהליך, כולל מבחני הבגרות, והם יצאו דרוזים שלא שואלים 'למה אני מתגייס', שכירי חרב שהם חלק מהחזון הציוני לתפארת מדינת ישראל. מבחינה כלכלית 45 אחוז מהמפרנסים הדרוזים קשורים למערכת הביטחון – סוהרים, משמר הגבול, אנשי קבע. חורפיש נראית לא פעם כמו בסיס צבאי מרוב רכבים צבאיים. זה מעשה מתוכנן, את לא יכולה לחזור אחורה.

"אני שואל למה לא להצביע במחאה לרשימות ערביות, אומרים לי 'אנחנו לא ערבים'. לא חוזרים אוטומטית להיות ערבים, אלה תהליכים שלוקחים זמן. התחושה היא שהמדינה בגדה בהם, אבל התחושה המתסכלת יותר היא שהערבים רואים בהם בוגדים. קל יותר לבחור להיות נבגד מאשר בוגד".

על פי הערכות שונות, מי שיקטוף את פירות הצבעת המחאה הדרוזית נגד חוק הלאום והימין הם בני גנץ ומפלגת כחול-לבן, שאף הציבה במקום ה-25 ברשימתה לכנסת את אשת התקשורת הדרוזית ע'דיר מריח. עבור טריף, ההצבעה למפלגות ציוניות משקפת פרגמטיות בריאה ובוגרת.

"אין ספק שמתוך המפלגות היהודיות יש יותר יכולת להשפיע. אני השפעתי ממפלגת שלטון, שום דבר שקשור לאוכלוסיה שלי לא היה יכול לעבור לפני שעבר דרכי. אני חושב שבבחירות האלה שיעור ההצבעה ירד, ויצביעו יותר לגנץ. אני תמכתי בהצבתה של ע'דיר מריח ברשימה, היא יכולה להצביע על שינוי מעניין באופי הייצוג הפוליטי הדרוזי – לא עוד פוליטיקה של עסקנים אלא דומה יותר למגזר הישראלי בכלל".

לרשימות הערביות, מצהיר טריף, הוא לא יצביע. "הם לא מייצגים את הקול הראוי. מחפשים כותרות, לא שינוי אמיתי. אנחנו לא באים לשנות את אופיה של המדינה, אלא רוצים להביא שינוי בכיוון הנכון. את חוק הלאום בלתי אפשרי לבטל, אני ריאליסט. אני לא אוהב את החוק אבל אני יודע שאי אפשר לבטל אותו. אבל אפילו בני גנץ מוכן לחשוב על שינוי החוק".

למלא את החלל

על פי הסקרים האחרונים, שיעור ההצבעה הערבית בבחירות הקרובות צפוי לצנוח באופן דרמטי. שני ההסברים השגורים לירידה הצפויה הם אישור חוק הלאום, שגרם לחלקים גדולים מהציבור הערבי לאבד את שאריות האמון בדמוקרטיה הישראלית, ופירוק הרשימה המשותפת, שהוביל לאבדן האמון בהנהגה הפוליטית הערבית. על אף מגמת ההצבעה הניכרת יותר למפלגות יהודיות, לפירוק הרשימה המשותפת צפויות להיות השלכות גם על המצביעים הדרוזים.

סאלח טריף נשבע אמונים כחבר כנסת, מרץ 2001 (אבי אוחיון / לע"מ)

סאלח טריף נשבע אמונים כחבר כנסת, מרץ 2001 (אבי אוחיון / לע"מ)

"הקונטקסט הפוליטי של ההצבעה דרוזית הוא קרבה לממסד", אומר אסעד גאנם, פרופסור למדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. "ביישובים הדרוזים עדיין אפשר למצוא סניפים של ליכוד, ש"ס, מפד"ל, תופעה שנמוגה בשאר החברה הערבית. אבל בבחירות האחרונות, מומנטום הקמת הרשימה המשותפת נתן אותותיו גם בקרב הדרוזים, בין היתר בגלל נוכחותו ברשימה של עבדאללה אבו מערוף. הגוש הכי גדול בבחירות האחרונות אצל הדרוזים היה של תומכי המשותפת. גם הם הושפעו מהאווירה של האחדות.

"פירוק המשותפת נותן את אותותיו גם בהצבעה הדרוזית, בין היתר בגלל ששתי הרשימות הערביות לא חזקות בשילוב הדרוזים, לא נותנים להם מה שנותנים לנוצרים, למרות שמשקלם מבחינת קולות הוא כמו הנוצרים. מדובר על 80 אלף קולות שכחמישים אחוז מתוכם מצביעים. ישנה תחושת ריחוק, שמפלגות הערביות לא נותנים להם תשומת לב מספקת. זה נתפס כזלזול בדרוזים ובכוח שלהם".

סאלח טריף: "אין ספק שחוק הלאום יפגע באחוזי ההצבעה וישפיע על כיוון ההצבעה. אנשים מרגישים שהם חיו באשליות. ההצבעה לגוש הימין תיפגע".

"זאת טעות קשה שהיתה גם במשותפת", אומר אלחלבי. "אמרתי להם 'אם הדרוזים הם בעיניכם חלק מהחברה הערבית, אל תפקירו אותם. בבחירות האלה היו לי שיחות עם נציגי המפלגות, מי שקיבלה את ההצעה שלי היתה התנועה האסלאמית. מנצור עבאס (יו"ר רע"מ, א"נ) אמר לי 'אתה צודק, אנחנו חייבים לעשות מעשה, במסגרת המשותפת אני מוכן שהנציג הדרוזי יהיה במקום בטוח על חשבון התנועה האסלאמית'. ג'אבר עסאקלה במקום השמיני ברשימת חד"ש-תע"ל, אנחנו לא מצליחים לשווק אותו כי זה מקום שלא בטוח ריאלי. זה פספוס, אתה הרי יודע שהדרוזים הם בכעס על מפלגות השלטון ואתה לא עושה כלום בשביל לעבוד עם הכעס הזה פוליטית. הם היו עסוקים כל כך בעצמם ובסידור העניינים של המקומות בין המפלגות, והדרוזים במפלגה הם צייתנים ובחורים טובים, במובן הרע והטוב של המילה, וזה חבל. אני לא מרגיש את המפלגות הערביות ביישובים הדרוזים בכלל. גם אחרי חוק הלאום לא התפכחו. המפלגות הערביות לא נמצאות בשטח, זה חלל שמתמלא על ידי המפלגות היהודיות. אנשים כאן חושבים על לפיד עם האוזר ויועז הנדל. מרצ תעלה אני מניח, עלי סלאלחה הוא דמות של אדם מצליח בחינוך, אנשים יצביעו לו".

מחפשים מנהיגות

על אף משבר האמון העמוק סביב חוק הלאום, הפוליטיקה הדרוזית נשארה במידה רבה כשהיתה: מבכרת את ההשתלבות על פני ההתבדלות, נאמנה לתפיסת הברית עם המדינה, ומתכנסת סביב בחירה אישית על בסיס חמולתי. האם הדור הצעיר יהיה זה שישבור את הדפוסים הללו?

צעירי הקהילה הדרוזית במהלך ההפגנה נגד חוק הלאום בכיכר רבין (תומר ניוברג / פלאש 90)

צעירי הקהילה הדרוזית במהלך ההפגנה נגד חוק הלאום בכיכר רבין (תומר ניוברג / פלאש 90)

"אני מתחילה להרגיש שיש איזושהי התעוררות", אומרת דליה אלחלבי, מרצה במכללת אורנים. "הדור הצעיר שיותר מלומד ומשכיל קיבל סטירה מצלצלת אחרי חוק הלאום, וקולות שלא נשמעו מתחילים להישמע ולקבל לגיטימציה. אלה קולות שמערערים על הברית בין המדינה ודרוזים, שקוראים לעשות חושבים על הזהות שלנו והשייכות לערביות. אולי זה לא בכמויות שהייתי רוצה לראות, אבל הם ישנם ויותר לגיטימיים היום. בעיקר אצל הצעירים".

האם זה מגיע עד כדי סרבנות גיוס למשל?

"אני לא חושבת שזה מגיע עד לשם, אבל יש כאלה שיותר מעיזים לבטא את הקול הזה. אפילו 'אורפוד' (ארגון שמעודד סרבנות דרוזית, א"נ) כבר לא מנודים. אנחנו מדברים על תהליכים של לפחות שישים שנה שהמדינה עבדה על המיעוט הזה ולשה את הזהות שלו, לא קל לפרוץ את הגבולות האלה פתאום. אחת הסיבות היא שאין לנו מרכזים אינטלקטואליים מאורגנים, משהו חוצה גיאוגרפית, הקולות האלה עדיין לא מאורגנים ופריפריאליים, אני מקווה שנוכל לארגן משהו יותר ממוסד ומתוכנן".

קמפיין הבחירות ביישובים הדרוזים נראה שונה מאשר בשאר היישובים הערבים?

"אני רואה למשל שכחול לבן עובדים יותר באופן מחושב בקרב הדרוזים, אני מתרשמת שהם עושים קמפיין בחירות מאוד מושקע, סרטונים, פוסטרים ועוד. גם למפלגות הערביות יש נוכחות כלשהי, חד"ש-תע"ל משתמשים בנציג הדרוזי שלהם, ג'אבר עסאקלה, וכך גם כחלון עם אכרם חסון. אלה בעיקר קמפיינים פרסונליים ולא אידיאולוגיים.

"בתוך החברה הדרוזית מתקיים שיח ער על כל נושא חוק הלאום וכעס על הליכוד שקידמה את החוק, ומצד שני יש גבול שהם עוד לא יכולים לעבור במחאה. הם יכולים ללכת לגנץ, שזה הכי שמאל מבחינתם, אולי חלק התחיל לחשוב על אלטרנטיבה כמו מרצ, אבל לא מפלגות ערביות חס וחלילה. זאת מחאה מאוד מאופקת, בלי לשבור כלים, עדיין משחקים באותו מגרש – של שייכות, של המדינה ומוסדותיה, מחאה זהירה. לצד כל הפילוגים בתוך הקהילה, עולות גם שאלות מהותיות על מי הנציגים שלנו בכלל – לא פוליטית, לא מנהיגותית, לא דתית. זה מצער אבל זאת התוצאה של הפוליטיקה הישראלית".

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
הפרת הסדר צריכה לעמוד במרכז החינוך, לא קבלת ההגמוניה. ילדים בשיעור משחקי בבית ספר עין ים בחיפה (צילום: בית הספר עין ים)

הפרת הסדר צריכה לעמוד במרכז החינוך, לא קבלת ההגמוניה. ילדים בשיעור משחקי בבית ספר עין ים בחיפה (צילום: בית הספר עין ים)

מורים ומנהלים למדו לשתוק. הגיע הזמן שיכריזו עצמאות

המדינה עושה כל מאמץ להשתיק את אנשי החינוך. הבעיה שהם הפנימו את הדיכוי ומצנזרים את עצמם. זו טעות: הכוח נמצא בידיהם, הם צריכים לדעת לנצל אותו ולסרב למבנה הכוח הקיים. מנהל בי"ס קורא לשינוי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf