חשיפה: מאז נחקק החוק נגד אפליה במועדונים הוגשו אפס כתבי אישום

מאת |

כבר בשנת 2000 חוקק החוק האוסר על אפליה במועדונים, אך מנתונים שהשיגו התנועה לחופש המידע ומרכז תמורה עולה כי עד היום לא הוגש ולו כתב אישום אחד - חרף מבצעים יזומים של המשטרה, ואפליה שממשיכה בפועל. ומה מגיבה המשטרה?

בעקבות בקשה לחופש מידע שהגישו "התנועה לחופש המידע" ומרכז תמורה עולה כי מאז נחקק החוק לאסירת אפליה במועדונים בשנת 2000 לא הוגשו על ידי המשטרה כתבי אישום בנושא כלל.

בעשורים האחרונים אנו עדים לאפליה מתמשכת במועדונים כלפי יוצאי אתיופיה, מזרחים, ערבים ועוד. מאז חוקק החוק נגד אפליה במועדונים, הפכה האפליה לפלילית והיא מאפשרת הגשת כתבי אישום. למרות כל זאת, מנתוני המשטרה עולה כי מאז שנחקק החוק, פתחה המשטרה רק 119 תיקי חקירה במשך השנים, אך סגרה כמעט את כולם בתואנות שונות. החלק הארי של תיקי החקירה נסגר מחוסר עניין לציבור, או מכיוון ש"העבריין לא ידוע". בשנת 2016 הועברו שמונה תיקים לפרקליטות, אך גם אלה נסגרו ולא הוגשו כתבי אישום בסופו של דבר.

> מפזרות את מסך העשן, לוקחות את הלילה בחזרה

17 שנה, האפליה נמשכת - ואמס כתבי אישום (צילום: סוזנה ג'אנקו, פלאש90)

17 שנה, האפליה נמשכת – ואמס כתבי אישום (צילום: סוזנה ג'אנקו, פלאש90)

החשיפה הזו מראה עד כמה הזניחה המשטרה את הטיפול בעברות אלו. בתשובתה לבקשת חופש המידע ענתה המשטרה כי מחלקת התביעות במשטרה היא זו שאמונה על הגשת כתבי אישום בעבירה. אולם אפילו במקרים שמגיעים לפרקליטות, היא משתפת פעולה עם הנוהג ואינה מגישה כתבי אישום. לדוגמה, ביולי בשנה שעברה עוכבו בעלי תפקידים במועדונים שונים, לאחר שבמסגרת פעילות יזומה ניסו שוטרים סמויים ממוצא אתיופי להיכנס למועדונים כשהם מצוידים במצלמות, ותיעדו אפליה שיטתית נגד בליינים יוצאי אתיופיה.

"ממתי המשטרה כזו רחומה?"

בתגובה לשאלה מה נעשה בעקבות אותה פעולה מתוקשרת מסרה משטרת ישראל כי "במסגרת הפעילות נגד עשרות מועדונים עלה חשד נגד תשעה מקומות בילוי ברחבי הארץ. במסגרת הפעילות עם גורמי אכיפה עוכבו בעלי המועדונים ונערכו במקום ביקורות במסגרתם ניתנו לחלקם קנסות או בוצעו סגירות מנהליות עקב ליקויים נקודתיים. בתום החקירה תיקי החקירה הועברו לפרקליטות אשר החליטה על סגירת התיקים". במילים אחרות – כל מטרת הפעולה הייתה יח"צנות למשטרה, בזמן שבמשך שנים היא מזניחה את הנושא. בקיצור, שום דבר לא השתנה והסלקציה ממשיכה.

להגנתה טענה המשטרה, בתשובה שצורפה לדו"ח, כי זו "עבירה מסוג חטא, ובהתקיים כלי אכיפה אחרים שאינם פליליים, ועל מנת לא לעשות שימוש יתר בכלי הפלילי ולא להכתים אזרחים ברישום פלילי, אנו גורסים כי יש להמעיט את השימוש בכלי זה". כלי האכיפה האחרים שעליהם מדברת המשטרה הם מתן קנסות למועדונים או תביעות אזרחיות שמנהלים אזרחים פרטיים כנגד מועדונים מפלים, הליכים שגם כאשר מסתיימים בניצחון התביעה, מחייבים את בעלי המועדון בסך הכל בתשלום של כמה עשרות אלפי שקלים. זה לא מה שיועיל – את קנס כזה המועדונים מוכנים לספוג כדי להמשיך ולשמור על המסיבות "טהורות".

בשיחה שקיימתי לפני מספר שבועות עם ד', שהזמין משטרה לאחר שסלקטור מנע את כניסתו בתואנה שהוא "לא מתאים למקום", התברר שהמשטרה הסתפקה בתשובתו של הסלקטור שהמסיבה סגורה ודרשה ממי שהופלה להגיע ולהגיש תלונה במשטרה. כשביקשתי מהמשטרה תגובה מדוע לא חקרה במקום את המקרה, זימנה את הסלקטור לחקירה, והחרימה את המצלמות במקום שיכולות לתעד את האפליה, ענה הדובר שהשוטרים הסתפקו בתשובתו של הסלקטור שהמסיבה סגורה – "כי היו לו רשימות של מוזמנים ביד".

אנשי לילה מעידים כי מאז החוק למניעת אפליה רווחות בקרב הסלקטורים שיטות מגוונות כיצד לערוך סלקציה באופן שכביכול לא ייתפס כאפליה נגד מיעוטים, ובצורה שיהיה קשה לתבוע אותם. השימוש בתירוץ לפיו זו "מסיבה סגורה" נפוץ, כמו גם טענות שהאדם נראה שיכור, או שהתנהג באופן מאיים ואלים. חלק מהאנשים שדיברתי אתם חשים בבירור כי ההנחיות מגיעות לאחר התייעצות של המועדונים עם עורכי דין.

לדברי עו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח, "מיעוט תיקי החקירה שנפתחים, והסגירה הסיטונית והגורפת שלהם, מעידים על כך שהמשטרה לא הפנימה את התפקיד החשוב שהוטל עליה במאבק בגזענות ובאפליה, תופעות רווחות ומכוערות. טענת המשטרה שיש למעט בשימוש בכלי הפלילי במצבים כאלה כדי לא להכתים אזרחים ברישום פלילי, היא כבר שערורייתית. כך גם סגירת למעלה ממחצית התיקים בשל העדר עניין לציבור. חוק הסלקציה קובע שאפליה היא עבירה פלילית בדיוק כדי שיוגשו כתבי אישום, שגזענים ייענשו ושאחרים ירתעו מלהפלות. יש בכך עניין מובהק לציבור ולחברה מתוקנת. ובכלל, ממתי המשטרה כזאת רחומה?"

עו"ד אור סדן, היועמ"ש של התנועה לחופש המידע מסר כי "יותר ממאה תלונות הוגשו למשטרה בגין הפליה בהתאם לחוק האמור, ואף לא כתב אישום אחד הוגש בעקבותיהן. המידע הגיע אל התנועה בעקבות בקשה שהוגשה למשטרה יחד עם מרכז תמורה. המידע מעלה שאלות בנוגע למשמעות סעיף העונשין בחוק הפליה במוצרים הידוע גם כחוק המועדונים, וזאת בעיקר נוכח הנימוק שמסרה המשטרה שלפיו מדובר בעברת חטא בלבד וכי החלופה האזרחית נוחה יותר עבור אזרח שנפגע. מעבר לכך, עולה מהמידע כי מרבית התיקים נסגרו בעילת חוסר עניין לציבור. כל אלה מעלים שאלה שעיקרה אם עצם הפיכת סעיף העונשין בחוק לאות מתה לא מבטלת את אלמנט ההרתעה שבחוק, ובכך פוגעת בסיכוי החוק לממש באמת את התכלית שלשמה הוא חוקק".

> בחסות ארגוני החברה האזרחית מדירים חרדים חדשים את אחיהם המזרחים

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

נולדתי וגדלתי בגילה ופסגת זאב בירושלים. בגיל 20 עברתי לסן פרנסיסקו ושם ינקתי את הבסיס לאידאולוגיה הפוליטית שלי. הייתי פעיל במספר ארגונים ביניהם "לא בשמנו" שבו נאבקנו נגד הפלישה של ארה"ב לאפגניסטאן ואחר כך לעיראק. כתבתי והייתי חלק מקולקטיב אינדימדיה בסן פרנסיסקו. אחרי תשע שנים חזרתי לארץ והייתי בין המקימים של "סולידריות שייח גראח". בפרוץ המחאה החברתית הצטרפתי ליוזמה של אמהות חד הוריות בקטמונים ועזרתי בהקמת קבוצת "המעברה" שנאבקה למען מחוסרי דיור ועל הדיור הציבורי. כיום מתגורר בתל אביב.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf