אפקט שוברים שתיקה של פרשת ילדי תימן

מאת |

מדוע אנחנו צריכים את העדות של מי שהיתה מטפלת בבית תינוקות בזמן חטיפת ילדי תימן, או את העדויות של החיילים שוברי השתיקה, כדי להאמין שמה שמספרים הקורבנות שלהם הוא אמיתי?

תמר קפלנסקי מפרסמת בידיעות אחרונות את עדותה המצמררת של שולמית מליק, שהייתה מטפלת בבית תינוקות, וראתה לנגד עיניה את תהליך חטיפת ילדי תימן ומסירתם למשפחות עשירות מחו"ל. תקראו את העדות הזאת (בתמצית כאן, ובהרחבה בעיתון המודפס). היא לא משאירה הרבה מקום לספק או לדמיון.

מעבר לעצם חשיבותה, העדות הזו והתגובות אליה מעלות שתי הקבלות בין הסיפור של מליק לבין "שוברים שתיקה".

ראשית, לצד ערכן הרב של העדויות (של מליק, של החיילים), יש משהו מקומם בהנחות היסוד הגזעניות שמצריכות את העדויות האלה כדי להאמין. כאילו שהעדויות של מאות משפחות של ילדי תימן, בלקן והמזרח – שנקרעו מילדיהן, שחיות עשרות שנים באבל ובאי-ידיעה שמטלטלת את הנשמה יום-יום מחדש, וזועקות על זה – הן לא מספיקות. אותן אפשר לנפנף כהזיה, כבורות, כדמיון מזרחי מפותח. כמו עדויות של פלסטינים על עשרות שנות מציאות היום-יום תחת משטר צבאי.

זה כאילו שרק השותפים לדיכוי, ולא המדוכאים, רק הלבנים/היהודים, יכולים לתת את חותם האמינות והאמת לזוועה. נכון שאסור להשוות והכל, אבל האם כשאנחנו מדברים על פשעים שנעשו כנגד יהודים, כציבור, אנחנו מוכנים באותה מידה לשמוע שצריך גם עדות של מי שפשע נגדנו כדי להאמין?

> שמע ישראל: שישים שנות השתקה התפרקו בלב ירושלים

שוברת שתיקה. שולמית מליק. (צילום: שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

שוברת שתיקה. שולמית מליק. (צילום: שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

ושנית, בסירוב של אנשים מסוימים לקבל את השלכות הרוחב של העדויות המתרבות. יש כבר מי שמאיים על מליק שיפנה ויתלונן במשטרה נגדה (איום ריק, כמובן, כי על כל זווית של הפרשה הזאת יש התיישנות במישור הפלילי). גם רבים מהמגיבים לשוברים שתיקה אומרים שפשוט צריך לחקור ולשפוט את אותם חיילים מעידים.

המשותף בשני המקרים הוא שהממהרים לקרוא לחקירה והרשעה הם – לא במקרה – מכחישי הבעיה הגדולה יותר שהעדויות חושפות. במקרה של מליק, זה יכול להיות מישהו שמכחיש בעקביות שהייתה חטיפה של ילדים. במקרה של החיילים, זו יכולה להיות שרת משפטים שמבחינתה אין כיבוש. מהירות הקריאה לחקירה והרשעה נועדה להגיד שני דברים: שהבעיה היא רק של יחידים, לא של השיטה, ושכל מי שיעז לטעון אחרת – צריך לצפות לעונש.

אני לא אומר את הדברים כדי לפטור מאחריות פלילית את המעידים. וידוי לא מוחק את העבירה, וצריך לטפל בה כבכל עבירה אחרת. אבל כחברה, העדויות המתרבות – של קורבנות ושל מדכאים כאחד – צריכות לגרום לנו בדיוק כן לחשוב על השיטה. לחשוב על האחריות של המדינה, שעשרות שנים מונעת ממשפחות את הזכות הבסיסית לדעת מה קרה לילדים שלהן, לזכות בהכרה, צדק וריפוי. לחשוב על האחריות של כולנו, שעשרות שנים מחזיקים עם אחר תחת משטר צבאי מפלה ואלים. שם, ברמת השיטה, נמצאים הפתרונות.

> פרשת ילדי תימן: חוליה בכרוניקה ארוכה של דיכוי, גזל ונישול

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

חגי מטר הוא עיתונאי ופעיל פוליטי-חברתי.

אחרי שלוש שנים כאחד מעורכי "שיחה מקומית", כיום חגי משמש כמנכ"ל עמותת "972 – לקידום עיתונאות אזרחית", שהיא המו"ל במשותף של "שיחה מקומית" יחד עם ארגון ג'אסט ויז'ן. זה הבלוג שלו באנגלית במגזין 972+.

חגי הוא גם חבר מזכירות ארגון העיתונאים, חובב חתולים, תה ובישול טבעוני וחותר בירקון. נשוי לאורטל האהובה.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf