לא עומדים מהצד: עשור של צילום ומאבק בישראל ופלסטין

מאת |

"יש המון ביקורת על האופן שבו צילום עיתונאי מנציח פערים חברתיים, ואקטיבסטילס הם התשובה לזה: הם חלק מהמאבקים שהם מתעדים. התוצרים של העבודה שלהם מיועדים לשימוש הקהילות המצולמות ככלי לקידום המאבק". קולקטיב הצלמים אקטיבסטילס משיק ספר ראשון שהוא קריאה לפעולה

כתב: עדו קונרד

הפעם הראשונה שבה ממש הבנתי את החשיבות של צילום עיתונאי הייתה בשדרות רוטשילד בקיץ 2011. בסוף השבוע הראשון של עיר האוהלים שקמה משום מקום כבר היו בכל פינה דוכני מידע של ארגונים פוליטיים וחברתיים שונים, ותוך כדי שיטוט ביניהם מצאתי את חברי אסף מקים עמדה של "אנרכיסטים נגד הגדר".

אסף בדיוק היה עסוק בתליית חוט כביסה בין שני עצי פיקוס, ועליו שורה של תמונות מודפסות על נייר A3 מבריק. התמונות הציגו סיפור שהרגיש רחוק כעולם ומלואו מאווירת הקרנבל של מרכז תל אביב בתחילת המחאה: הן הראו פלסטינים וישראלים צועדים יד ביד דרך ענני גז מדמיע. ההקשר: הפגנות נגד הגדר וההתנחלויות בגדה המערבית, פחות משעה נסיעה מרוטשילד. כל תמונה נשאה בפינה השמאלית התחתונה שלה את אותו כיתוב לבן בולט: Activestills.org

פתאום בשדרה הופיעה חבורה של צעירים בחולצות כחולות של "אם תרצו". תוך רגעים בודדים פרץ עימות. אף אחד לא נפגע, אבל התמונות כולן הושלכו בזעם על הדשא הלח. זה היה יותר מסתם אמירה סימבולית. זה היה ניסיון ממשי לצנזר מהמרחב הציבורי תמונות שהציגו מאבקים אמיתיים של אנשים אמיתיים, ממש לא רחוק מאיתנו, במטרה להרחיק את המאבקים האלה מהאווירה הפסטורלית של רוטשילד.

כך התוודעתי לראשונה לחבורת "אקטיבסטילס", קולקטיב של צלמים בעיקר מישראל ופלסטין. סיפורו של הקולקטיב התחיל כשש שנים קודם לכן, עם קבוצת סטודנטים שנה ג' לצילום שהיו מעבירים ימים שלמים בהפגנות נגד הגדר בכפר בלעין – המקום שהפך לסמל המאבק העממי הלא-אלים הפלסטיני.

11 שנים חלפו מאז, עוד צלמים הצטרפו לקולקטיב (סך הכל 13), והקבוצה פיתחה התמחות בסיקור ותיעוד מאבקים פוליטיים וחברתיים בעיקר בארץ, אבל גם בעולם. הקולקטיב גם הפך לשותף באתרים 972+ ובשיחה מקומית. הערב (רביעי) הם משיקים – שוב בתל אביב, הפעם בבית הספר "מנשר" – תערוכה חדשה לכבוד הספר הראשון שלהם: "אקטיבסטילס: צילום ומחאה בישראל/פלסטין" (אנגלית).

> משפחות מחוקות: איך מתמודדים עם מוות של שמונה בני משפחה?

תערוכת רחוב של צילומים במהלך מחאת האוהלים ב-2011. שדרות רוטשילד תל אביב (אקטיבסטילס)

תערוכת רחוב של צילומים במהלך מחאת האוהלים ב-2011. שדרות רוטשילד תל אביב (אקטיבסטילס)

תושבי בלעין ופעילים ישראלים מחופשים לדמויות אווטאר, 2010 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

תושבי בלעין ופעילים ישראלים מחופשים לדמויות אווטאר, 2010 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הספר הוא מעיין שיר הלל לאקטיביזם מהשטח בארץ. ערכו אותו ורד מיימון, מרצה בכירה במחלקה להיסטוריה של האמנות באוניברסיטת תל אביב, ועורכת התמונות והאוצרת של אקטיבסטילס, שירז גרינבאום. כפי שמתארת את זה מי ששימשה עד לאחרונה כדוברת "בצלם", שרית מיכאלי, הספר הוא "מעין אלבום תמונות משפחתי רדיקלי, שמערבב רגעים ראויים לציון מהחיים האישיים והקולקטיביים שלנו", שמייצגים "את תמצית המהות של הקהילה שלנו".

מיימון וגרינבאום נפגשו לראשונה לפני מספר שנים באוניברסיטה. מיימון התרשמה מהעבודה ומהחזון של אקטיבסטילס, והחליטה להזמין את חברי הקולקטיב להציג את פועלם בסמינר על צילום ופעילות פוליטית. "היה משהו מרתק בעובדה שמדובר בקולקטיב של צלמים שהם גם פעילים", היא אומרת. "זה חותר תחת הרעיון שצילום צריך להיות אובייקטיבי ואוניברסלי. יש המון ביקורת על האופן שבו צילום עיתונאי מנציח פערים חברתיים, ואקטיבסטילס הם התשובה לזה: הם חלק מהמאבקים שהם מתעדים. התוצרים של העבודה שלהם מיועדים לשימוש הקהילות המצולמות ככלי לקידום המאבק".

> שוד הגז הגדול: כרוניקה של התנגדות אזרחית בתמונות

תושבי הכפר הבדואי הבלתי מוכר אל עראקיב אוחזים בתמונות של אקטיבסטילס המתעדות את המאבק שלהם בזמן מחאה נגד הריסת כפרם ובתיהם. 2010 מאז הרסה המדינה את הכפר מעל 100 פעמים (אקטיבסטילס)

תושבי הכפר הבדואי הבלתי מוכר אל עראקיב אוחזים בתמונות של אקטיבסטילס המתעדות את המאבק שלהם בזמן מחאה נגד הריסת כפרם ובתיהם. 2010 מאז הרסה המדינה את הכפר מעל 100 פעמים (אקטיבסטילס)

צעירה בהפגנת קהילת יוצאי אתיופיה נגד גזענות ואלימות משטרתית. 30 באפריל 2015 (אקטיבסטילס)

צעירה בהפגנת קהילת יוצאי אתיופיה נגד גזענות ואלימות משטרתית. 30 באפריל 2015 (אקטיבסטילס)

צלמי אקטיבסטילס רואים במצלמה כלי לשינוי פוליטי וחברתי, ומתייחסים לעבודתם כ"מאבק נגד כל צורות הדיכוי, הגזענות והפרות הזכות הבסיסית לחירות", כפי שנכתב במסמך הצהרת הכוונות של הקולקטיב. הספר החדש, אומרת גרינבאום, מנסה לשקף את המטרות האלה.

"חשוב לנו למקם את העבודה של אקטיבסטילס בהקשר ההיסטורי של צילום עיתונאי ותיעודי, וכך להדגיש את הייחודיות שלה", אומרת גרינבאום. "הצלם הקלאסי נחשב חיצוני לעבודתו, אבל כשאנחנו מצלמים הפגנות אנחנו מרגישים שאנחנו משתתפים באופן פעיל באירוע. אנחנו לא רואים בצילום רק צורה של עדות על מה שקרה, אלא כסוכן במסגרת המאבק עצמו".

"אנחנו רוצים להציג את המצולמים שלנו לא רק כ'קורבנות' אלא כאנשים שבאופן פעיל מובילים התנגדות", מוסיף חבר הקולקטיב וממייסדיו, אורן זיו. "כשאנחנו בוחרים מה לצלם אנחנו עושים את זה לא לפי שיקולים כלכליים או אסתטיים, אלא כי אנחנו רוצים לתמוך בקהילות שנאבקות. זה התחיל עם המאבק הפלסטיני, אבל הלך והתרחב למאבקים אחרים, כמו מאבקי מבקשי המקלט או מאבקי דיור וצדק חברתי".

> אושפיזין של קבע: מסע בתמונות עם הפליטים ברחבי אירופה

פעילים פלסטינים, בינלאומיים וישראלים בורחים מרכב "בואש" של הצבא במהלך הפגנה נגד הכיבוש בכפר נבי סאלח בגדה המערבית. 13 בינואר 2012 (אקטיבסטילס)

פעילים פלסטינים, בינלאומיים וישראלים בורחים מרכב "בואש" של הצבא במהלך הפגנה נגד הכיבוש בכפר נבי סאלח בגדה המערבית. 13 בינואר 2012 (אקטיבסטילס)

בני משפחת כדורי, אשרם וחמיס יושבים לארוחת ראש השנה על חורבות ביתן ההרוס בשכונת גבעת עמל בתל אביב. 19 בספטמבר, 2104. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

בני משפחת כדורי, אשרם וחמיס יושבים לארוחת ראש השנה על חורבות ביתן ההרוס בשכונת גבעת עמל בתל אביב. 19 בספטמבר, 2104. (שירז גרינבאום/אקטיבסטילס)

מפגינים צועדים בכיכר הבימה במהלך הפגנה נגד הפרטת הגז. 25 במאי 2013. (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

מפגינים צועדים בכיכר הבימה במהלך הפגנה נגד הפרטת הגז. 25 במאי 2013. (אורן זיו/ אקטיבסטילס)

מיימון מתארת את הספר כהזדמנות להפגיש פעילות פוליטית עם האקדמיה והמחקר. "היה ברור שאנחנו לא רוצות לעשות ספר שהוא רק קטלוג תמונות, אז החלטנו לשלב בין התמונות של אקטיבסטילס למאמרים אקדמיים ולעדויות אישיות של פעילים".

הספר מתחקה אחר ההיסטוריה של הקולקטיב, ממקם אותו בהקשר של התפתחויות פוליטיות מקומיות ואזוריות, ונעזר במושגים מתחום התיאוריה של הצילום כדי להסביר את החשיבות הקריטית של אקטיבסטילס בעולם המתפתח והמשתנה במהרה של הצילום העיתונאי. בין המאמרים שזורות התמונות עצמן, שנבחרו בקפידה מארכיון הקולקטיב, שמונה למעלה מ-35 אלף תמונות.

בין התמונות אפשר למצוא למשל את התמונה של באסם אבו רחמה נושא עפיפון ליד גדר ההפרדה בכפרו, בלעין. התמונה הפכה לסמל לאחר שבאסם נהרג על ידי חיילים באמצעות רימון גז שנורה אליו בכינון ישיר כשהפגין ללא אלימות על אדמתו. אפשר למצוא שם גם את התמונה המצמררת של משפחה שיושבת לארוחת חג על הריסות ביתה בגבעת עמל. ויש עוד מאות, שכל אחת מהן מספרת סיפור של התנגדות מול דיכוי.

עורכות הספר בחרו להציג רבות מהתמונות בצורת טבלה, כמחווה לתערוכות הרחוב שהפכו לסימן ההיכר של אקטיבסטילס בשנים הראשונות לפעילותם. באותן שנים הצלמים נהגו להסתובב בלילות ולתלות את תמונותיהם על קירות הרחובות כדרך לתקשר ישירות עם הציבור. "כשהתחלנו לפעול רצינו לפנות באופן בלתי אמצעי לאזרחים בישראל", מסביר זיו. "קיווינו שהצגת התמונות ברחובות תאפשר לנו להגיע לקהלים מגוונים, גם מי שמסכימים איתנו וגם מי שלא. לא רצינו שהתמונות יהיו תלויות רק בגלריות או במקומות מפגש של פעילים, שבהם היינו סתם משכנעים את המשוכנעים".

לצד התמונות ניתן למצוא ראיונות מרתקים עם פעילים ישראלים ופלסטינים שמככבים בתמונות של אקטיבסטילס, וכן שורה של מאמרים של פעילים ממגוון רקעים (וביניהם עורך שיחה מקומית, חגי מטר, שמשווה בין הפעילות של אקטיבסטילס בשטחים ובתוך ישראל, והבלוגרית לילך בן דוד, שכותבת על אקטיביזם טרנסג'נדרי).

אני חייב לומר שהמאמרים האקדמיים יותר, כמו אלה של אריאלה אזולאי או רמזי ברוד, הם בעיניי החלקים הפחות חזקים בספר. הניסיון לשלב בין כתיבה אקדמית לפעילות בשטח הוא מבורך ואולי אף הכרחי, אבל התחושה היא שהשפה האטומה והשכלתנית של האקדמאים מרגישה מנותקת מהמציאות הקשוחה מחוץ למגדל השן, כפי שמשתקפת בתמונות.

החלק האחרון והמרגש ביותר בספר מכיל מספר מאמרים של חברי אקטיבסטילס עצמם, שמספרים על מה שהביא אותם לקולקטיב. אחמד אל-באז כותב שהחליט להצטרף למרות חששות ראשוניים מכך שהעבודה המשותפת תהיה מעין "נורמליזציה" של יחסי הכוח הבלתי שוויוניים במסגרת הכיבוש. מאמרה המצמרר של אן פאק על פרויקט "משפחות מחוקות", שתיעד משפחות שנכחדו במלחמת עזה ב-2014, גם הוא ראוי במיוחד לתשומת לב.

הספר החדש של אקטיבסטילס הוא יותר מ"אלבום תמונות משפחתי רדיקלי". הוא מנסה לדחוף את הקוראים בו אל מחוץ לאזורי הנוחות שלהם. "אני מקווה שהספר יעלה מודעות לכל המאבקים שקורים בארץ בעשור האחרון, ושיעזור לפתח דרכים חדשות להמשיך בהם", אומרת מיימון. גרינבאום הולכת רחוק עוד יותר: "הספר לא נועד לגרום לאנשים לרחם על פלסטינים או על אף קבוצה אחרת. אנחנו רוצים שאנשים יסתכלו על התמונות האלה ויבינו שהמאבקים האלה קורים פה ועכשיו. זה לא רק לקט – זו קריאה לפעולה".

הספר "אקטיבסטילס: צילום כמחאה בפלסטין/ישראל" בעריכת ורד מיימון ושירז גרינבאום (הוצאת פלוטו, 2016) יושק בתערוכה בת ארבעה ימים שתיפתח היום בערב (רביעי) בבית הספר מנשר לאומנות בתל אביב. פרטים נוספים בעמוד האירוע.

עדו קונרד הוא עורך באתר 972+ שם פורסם הפוסט לראשונה באנגלית. תורגם לעברית על ידי חגי מטר.

> בלעין חביבתי: עשר שנות מאבק דרך עדשת המצלמה

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf