פסטיבל הסרטים 48 מ״מ מציג: ארכיון הקולנוע הפלסטיני הגנוז
סרטה של רונה סלע, "Looted and Hidden", נובר בארכיון סרטים שנבזז על ידי הצבא הישראלי משנת 1982, ושופך מעט אור על עוד נכס שנגנב על ידי הישראלים: היסטורית הקולנוע הפלסטיני
סרטה החדש של האוצרת וחוקרת האומנות, ד״ר רונה סלע, חושף צילומים נדירים מארכיון הסרטים והצילומים הפלסטיני המתעד עשרות שנים של היסטוריה פלסטינית בארץ – עוד מלפני 48 וגם לאחר הנכבה. רובו ככולו של הארכיון נבזז והוסתר מעיני הציבור משנת 1982, עת פלש הצבא הישראלי למשרדים של אש״ף בביירות, שדד ובזז מסמכים וחומרים מצולמים.
כעת, החומרים כבר לא תחת צנזורה והצילומים כולם שמורים ונגישים לציבור בארכיון הצבא.
סלע בילתה מאות שעות בארכיון הצבאי, כדי להוציא סרט החושף חומרים תיעודיים ותרבותיים רבים: תמונות וסרטים של החיים בפלסטין לפני ואחרי 1948 ובגולה, וכן הקלטות קול של אמנים ויוצרים פלסטינים שצונזרו והוסתרו. מדובר בחשיפה של לא פחות מאוצר יקר מפז, שסלע מבקשת להנגיש לעולם כדי לחשוף עוד טפח במסכת העלמת ההיסטוריה הפלסטינית ומניעת גישה פלסטינית או עולמית אליה.
> פוקסטרוט: גברים בורחים מהבשורה של עצמם
כרזת הסרט
סלע עשתה בשכל כאשר בחרה להישען בסרטה על התצלומים הנדירים עצמם, ובנתה את הסיפור כהתכתבות בינה לבין פלסטינים אחרים ואף חייל ישראלי לשעבר בביירות. הסרט עצמו לא ארוך וקשה להישאר אדישים אליו: לולא החומרים היו נשדדים והיו עדיין נגישים ליוצרים פלסטיני, קשה שלא לתהות כיצד הדבר עשוי היה להשפיע על התפתחותה של סצינת הקולנוע הפלסטיני.
מאחר וסרטים של יוצרים פלסטינים מצליחים פעם אחר פעם לעורר הדים ולגרוף פרסים בעולם, כנגד כל הסיכויים ועל אף המלחמה התרבותית של ישראל כנגדם, אין זה תלוש מהמציאות להעריך כי הפוטנציאל של הקולנוע הפלסטיני עשוי היה להיות אף גדול יותר לולא חלקים כל כך נרחבים ממנו היו מוסתרים מעיני העולם. ממש בדומה לתהליך האורבניזציה הפלסטיני שנגדע באיבו בשנת 1948 – גניזת צילומים פלסטינים היוותה מבחינת ישראל עוד ניסיון שליטה בנראטיב ההיסטורי ומחיקת ההיסטוריה הפלסטינית.
בעוד שתהליך האורבניזציה נקטע וכל הערים הפלסטיניות החשובות כמו יפו, חיפה, לוד ורמלה רוקנו כמעט מתושביהם כדי לאפשר את השקר הציוני בדבר השממה שלכאורה הייתה כאן וכדי להחליש את ההתנגדות הפלסטינית ככל האפשר, סלע מצליחה להראות בסרטה כי הקולנוע הפלסטיני מעולם לא הפסיק לנפק פרויקטים חדשים וכי יוצרים פלסטינים מעולם לא חששו לתעד ו/או לספר את סיפוריהם וסיפורי התנגדות לכיבוש בשפה קולנועית המותאמת לתקופה ומונגשת לעולם.
אך יותר מהחשיבות התרבותית של הסרט, מה שעשוי לעורר עניין גדול יותר אצל הציבור הוא ההוכחה הניצחת בסרט לכך כי בפלסטין הייתה חברה ערבית מפותחת. פוליטית, מדובר ביצירה אקטיביסטית אמיצה של סלע שלא בחלה באמצעים והשקיעה את עשרים השנים האחרונות בהתחקות אחר האומנות הויזואלית הפלסטינית ותיעודה בספרים שפרסמה. כעת סלע בחרה להנגיש את ממצאיה החשובים בצורת סרט תיעודי חשוב ביותר האמור לצבוט בליבו של כל פלסטיני ולגרום לכל ישראלי לחוש בושה.
״חקרתי בעברי תצלומי פרופוגנדה ציונית מלפני ההקמה של מדינת ישראל״, סלע משתפת בסיבות שהניעו אותה ליצירת הסרט. ״אחד המוטיבית המרכזיים שחזר על עצמו פעם אחר פעם היה הדימוי של היהודי שמגיע אל אזור שומם, כאילו האדמה חיכתה ליהודי שיגיע ויפריח אותה״.
״הדבר הביא אותי לחקר תיעוד ההיסטוריה הפלסטינית״, סלע ממשיכה. ״נבירה בחומרים כאן ובחו״ל, כדי לחשוף בפני הקהל הישראלי את הקיום הפלסטיני שהיה כאן מלפני 48״.
מה שניכר בעבודתה מרובת השנים של סלע, ובסרט הזה בפרט, הוא שימת הדגש המרכזי על האלמנטים הויזואליים. כחוקרת תרבות חזותית, היא מעידה על עצמה כי היא ״מבינה את החשיבות של הדוימויים הויזואליים בבניית תודעה וזהות לאומיות, והחשיבות של התרבות וההיסטוריה לכל חברה״.
סרטה של סלע מהווה הוכחה ניצחת לכך כי ישראל מעולם לא בחלה באמצעים כדי למחוק תיעודים ויזואליים של ההיסטוריה הפלסטינית. כעת, מעשה הביזה של ישראל בשנת 1982 נחשף ברבים וחושף בפני העולם עוד פרק מוסתר מההיסטוריה הפלסטינית.
הסרט Looted and Hidden: Palestinian Archives In Israel מוצג בפסטיבל 48 מ״מ של עמותת זוכרות
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
