את מי משרת השירות הלאומי?

מאת |

השירות הלאומי הוא דרכה של המדינה למלא חורים במערכות הבריאות, החינוך והרווחה המתפוררות. בדרך מנוצלות נשים צעירות שמועסקות בתנאים מחפירים ובלא שכר הולם. למה הן לא קמות ועוזבות?

כותבת אורחת: תמר בן דוד

בחמישי האחרון פורסם במגזין "את" תחקירה של ליאת בר-סתו, העוסק בתנאים המחפירים להם נתונות בנות השירות הלאומי מהציונות הדתית: משכורת משפילה, מחסור בליווי, בהדרכה ובתמיכה, הסללה גזענית ומפלה על-פי רקע סוציו-אקונומי וחשיפה להטרדות ולניצול. הלחץ המופעל עליהן להיות "הסיירת המובחרת" ולשמור על תדמית מוצלחת והישגית, המתואר בכתבה, מתממש לנגד עינינו בקמפיין הפייסבוק שמתרחש בימים האחרונים תחת ההאשטאג #אתמיזהמשרת, כאשר רבות מהמשתתפות בו בוחרות גם הן לשמור על אנונימיות.

אך לצד העדויות הקשות העולות בכתבה ובקמפיין, עולות דרישות לשיפור התנאים, להגברת הפיקוח והרגולציה, ובגדול – להשוואת תנאי בנות השירות לתנאים של חיילי צה"ל. כמו שמבהירה בר-סתו: "אף אחת מהמרואיינות לא יצאה נגד השירות עצמו אלא נגד ההתנהלות" – וכאן בדיוק הבעיה.

אמנם בישראל השירות הלאומי נחשב דבר משני ופחות-ערך לגיוס לצבא, אך הוא מהווה תחליף יחיד ומקובל לעומת הטאבו על האפשרות לא לשרת בכלל (כשסרבנות היא בכלל מחוץ לטווח התפיסה). זהו מעין ואקום אליו נשאבים כל אלה אשר, לצערם, לא נפלה בחיקם הזכות הגדולה לשרת בצבא. כל מי שאי פעם השמיעה את המשפט "לא התגייסתי" בוודאי מכירה את השאלה המתבקשת: "אבל עשית שירות לאומי, נכון?". כך, כאשר ציבור הכבר-לא-נערות מהציונות הדתית אינו מתגייס לצבא באופן די גורף, הלחץ להישאר חלק לגיטימי מהשיח ולא לצאת חס וחלילה נגד המערכת, מניע גם את הפריצה של הנושא לתודעה.

> בשם האב: הפוטנציאל הפוליטי של הלם קרב

סמינר הכנה קצר, והופ הן מוכשרות לטיפול רפואי. בנות שירות לאומי מטפלות בתינוקות בבית חולים בירושלים. אילוסטרציה (עביר סולטן / פלאש90)

סמינר הכנה קצר, והופ הן מוכשרות לטיפול רפואי. בנות שירות לאומי מטפלות בתינוקות בבית חולים בירושלים. אילוסטרציה (עביר סולטן / פלאש90)

אבל עם כל הכוונה הטובה, כיבוי שריפות לא ישנה את העובדה שהשירות הלאומי, במהותו, בנוי על ניצול. ממש כמו חיל החינוך של צה"ל, מערך בנות השירות מאפשר למדינה כח עבודה זול וצעיר, חסר הכשרה וידע, והכי חשוב – בעל המון מרץ, "מורעלות" ותמימות. נערה בת 18 שעברה סמינר הכנה בין שבועיים במקרה הטוב אינה משתווה בשום אופן למורה בעלת תואר, לא משנה כמה נחושה תהיה הראשונה. במבט כולל מדובר במילוי חורים בהם אמורים להימצא מורים, אנשי סיעוד ושאר עובדים מתאימים בבגרותם ובכישוריהם, בעלי ההשכלה וההכשרה המתאימות, ושאמורים לזכות לשכר ההולם.

בעולם מתוקן קוראים לזה עבודה

אז #אתמיזהמשרת? לא את בנות השירות הסובלות, ובטח שלא את האוכלוסיות איתן הן עובדות.

זה בוודאי משרת את מערכת החינוך, שבמקום להכשיר תלמידים לעולם התעסוקה מפקירה אותם לטבילת האש של השירות הלאומי או הצבא, ומשתמשת בהם לאחר מכן דרך העמותות המפעילות את השירות וללא כל אחריות לתנאיהן. זה משרת גם את מערכות הרווחה והבריאות, ולמעשה את כל גופי המדינה, שבכך נמנעת מתיקון מהותי ומקיף של קריסת כל השירותים שלה.

ואם אפשר גם מילה על עצם הרעיון של "שירות לאומי", תראו כמה מדהים איך שקפיטליזם ולאומנות הולכים ביחד. הרי ללא הפמפום האינסופי של רעיון ה"תרומה למדינה", כל הסבל היה נגמר ברגע. בנות השירות היו מבינות מהר מאד שהתנאים מזעזעים, קמות והולכות. מטיילות, ממשיכות ללימודים אקדמאיים, או פשוט מחפשות מקום הוגן לעבוד בו, שיכבד אותן כבנות חוה. אבל במציאות בה המדינה אינה מערכת שנועדה לשרת את האזרחים שלה, אלא ישות שהאזרחים צריכים לשרת אותה – זו בושה כמובן, כפיות טובה ואף כמעט-בגידה להשתמט, אפילו משירות לאומי. והמסר של המדינה לבנות השירות: תשארו, תסבלו ותמשיכו לשכנע את עצמכן שאתן באמת עוזרות לילדים, לנערים המוחלשים, או לחולים האלה – ועל מערכות ברות-קיימא, שבנויות על עובדים ולא על מתנדבים, אל תעזו לחלום.

ממש כמו בקומדיה טרגית, עד שסוף-סוף עולה היחס הנורא לו זוכות בנות השירות הלאומי, כל הרעש מתועל לשיפור של המערכת הקיימת, שעד כה מוכיחה את עצמה כנצלנית באופנים שקשה להבחין בינם לבין התנהלות של חברות קבלן. בעולם מתוקן, בו בנות מקבלות שכר הוגן, הכשרה מתאימה וסביבה תומכת על עמלן, לא קוראים לזה שירות לאומי. קוראים לזה עבודה. הנה רעיון להאשטאג.

תמר בן דוד היא פעילה קווירית ופמיניסטית ירושלמית, ובת-שירות לשעבר.

> פוקסטרוט: גברים בורחים מהבשורה של עצמם

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

זהו הערוץ הכללי של "שיחה מקומית", מקומם של מאמרי האורחות והאורחים שלנו, של יוזמות קבוצתיות באתר, לייב בלוגינג בארועים מיוחדים, הודעות מערכת ועוד.

נשמח לקבל הצעות לכתבות ומאמרים, תמונות וסרטונים. אפשר לקרוא את מדיניות הפרסום שלנו בעמוד האודות, ולשלוח לנו מיילים לכאן: info@mekomit.co.il

כתבות ומאמרים המתפרסמים בערוץ מייצגים את כותביהם בלבד, ולא את דעות חברות וחברי "שיחה מקומית" או את דעות העורכים.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
silencej89sjf