נציג הממשלה ניסה לשכנע את בג"ץ שחוק ההסדרה טוב לפלסטינים

באופן חריג נציג היועץ המשפטי לממשלה וארגוני השמאל מצאו את עצמם באותו הצד. האם בג"ץ יאפשר לימין לשנות את הכללים, ולספח בפועל את השטחים בלי לקחת עליהם אחריות?

א א א

הדיון שהתקיים אתמול בבית המשפט העליון בעתירות נגד חוק ההסדרה, שהושיב על המדוכה הרכב מורחב של תשעה שופטים בראשות נשיאת בית המשפט אסתר חיות, היה יוצא דופן לא רק משום ההשלכות הדרמטיות של החוק עצמו; אחרי הכל, לא בכל יום מוצאים את עצמם עורכי הדין מיכאל ספרד וחסן ג'בארין, מהבולטים בעורכי הדין לזכויות האדם בישראל, באותו הצד ביחד עם היועץ המשפטי לממשלה נגד הכנסת והממשלה. למעשה במהלך הדיון עמדתו של נציג היועמ"ש, עו"ד ענר הלמן, היתה כה נחרצת נגד הפרת זכויות האדם הכרוכה בחוק הזה, עד שניתן היה להתרשם שהוא אחד העותרים בעצמו. הלמן ייצג את עמדת היועמ"ש אחרי שזה סירב להציג את הממשלה ולהגן על החוק בבג"ץ בטענה שהוא חוק לא חוקתי. כן, עד כדי כך מופרך החוק הזה שאפילו מנדלבליט מתקשה להגן עליו.

משסירב מנדלבליט להגן על החוק, לזירה נשלח מטעם הממשלה עו"ד פרטי, הראל ארנון, שבהופעה מרשימה ניסה לסחוט כל טיפה מהלימון הרקוב הזה ממנו הסתייג גם היועץ המשפטי של הכנסת בדיון. בשורה התחתונה, רוב הדיון נסוב סביב שתי שאלות עיקריות: האם החוק הבינלאומי רלוונטי לעניין או שיש לבחון את החוק המדובר אך ורק בקונטקסט של החקיקה הישראלית עצמה, והאם החוק עומד ולו בתוך הקונטקסט של החוק הישראלי, גם בהתעלם מהדין הבינלאומי.

את השאלה הראשונה הזדרז ארנון להוריד מעל הפרק: כאן לא מדובר בפסילת החלטה מנהלית, טען, אלא בחקיקה של כנסת ישראל. "העותרים למעשה מבקשים מבית המשפט לתת יד להפיכה משפטית", טען. "העותרים מבקשים בשם נורמות חיצוניות להפוך את המדרג שהחברה הישראלית עיצבה לעצמה". יש בכך, טען ארנון, התפרקות ריבונותה של הכנסת.

גייס אפילו את הצדק החלוקתי לצידו. עו"ד הראל ארנון בדיון בבג"ץ נגד חוק הסדרה. (יונתן זינדל / פלאש 90)

גייס אפילו את הצדק החלוקתי לצידו. עו"ד הראל ארנון בדיון בבג"ץ נגד חוק הסדרה. (יונתן זינדל / פלאש 90)

אחרי שביסס את עמדתו כי הדיון בחוק ההסדרה אמור להתקיים אך ורק בתוך המסגרת החוקתית הישראלית עצמה, הפליג ארנון בטיעונים שנמשכו מעל שעה בהם שטח בפירוט נרחב את התכליות המרכזיות של החוק, לשיטתו. המטרה המידית של החוק, לדבריו, היא לקחת אחריות שלטונית על מצב שבו, בשל סיטואציה פוליטית מורכבת, המדינה דיברה שנים בשני קולות: מצד אחד עודדה התיישבות, למרות שהפעילות היתה נגועה באי-חוקיות כזו או אחרת, ומצד שני לא הסדירה את המצב. כעת עליה לקחת אחריות. ארנון הדגיש כי החוק לא נועד להכשיר הפקעת קרקעות לטובת הקמת התיישבות חדשה, אלא לפתור את המצב הקיים ויחול על קבוצה סגורה של מקרים.

מטרה מעניינת אחרת עליה הרחיב עו"ד ארנון היא "התכלית הכלכלית". אם בטיעון הקודם הפלסטינים כלל אינם פקטור והעניין הוא רק הסדרה של איזה מצב ביש שנוצר בין המתנחלים למדינה, הרי שכאן אנחנו למדים שהחוק בעצם משרת גם את בעלי הקרקע הפלסטינים, שנציגים לא מעטים שלהם ישבו באולם כשותפים לעתירה נגד החוק. "היישובים שפונו עד כה", אמר ארנון, "עומדים עד עכשיו ריקים. אין בזה כל היגיון כלכלי". כשהוא אמר את המילים האלה ראיתי את עו"ד מיכאל ספרד נע על הכיסא באי נוחות וממלמל "חוצפה".

אבל את עו"ד ארנון לא מעניינת השאלה מדוע בחלק מהמקומות לא הצליחו בעלי הקרקע לחזור אליה. "בחוק הזה יש מנגנון פיצויים נדיר בנדיבות שלו", הוא ממשיך. "במצב הנוכחי, המחזיקים בקרקע לא יכולים לממש את זכותם עליה וגם הבעלים לא נהנה. החוק מבטא הגינות שלטונית במובן של צדק חלוקתי". אני מקשיבה נדהמת לאופן שבו הוא מגייס את עולם המושגים הזה – אחריות שלטונית, צדק חלוקתי – לטובת הכשרה של גזל. בלי ספק, תושבי גבעת עמל וליפתא ישמחו לשמוע את מידת המחויבות החברתית של הממשלה.

כיאה לעו"ד פרטי שמייצג לקוח, שרק במקרה הוא ממשלת ישראל, עו"ד ארנון אוהב מאוד לדבר במונחים של יעילות. "מנגנון פשוט, יעיל וקל להפעלה" הוא קורא לחוק. במקום הליכים משפטיים של שנים על כל בית, אפשר להסדיר את הכל במכה – ומדובר, הוא הדגיש שוב, לא בהכשרת בניה חדשה אלא בבשר מבשרה של ההתיישבות. אני רואה את מיכאל ספרד שוב מתפלץ בכסאו. ובכלל לא מדובר בהפקעה, מרגיע ארנון, אלא הפקעת זכות השימוש בלבד ולא העברת בעלות, כלומר אנחנו בסך הכל מדברים על חכירה בתנאים מצוינים למחכיר. הוא נשמע כל כך משוכנע בטיעוניו עד שלבטח לא הבין כיצד זה שבעלי הקרקעות הפלסטיניים שישבו באולם לא מושכים את עתירתם בו ברגע ונופלים לזרועותיו בהכרת תודה.

מי שהצליח בכל זאת להאפיל אפילו על הטיעונים של ארנון היה נציגה של המועצה האזורית מטה בנימין, שזעק את זעקתן של "העגונות ביישובים שלא יכולות להתגרש כי אי אפשר לחלק את הרכוש בגלל מעמדו הלא ברור". כן, עד כדי כך.

עם האוכל בא לימין התיאבון

חסן ג'בארין (צילום אמל שופאני, עדאלה)

חסן ג'בארין (צילום אמל שופאני, עדאלה)

הראשון לפרק את הטיעונים של נציג הממשלה היה לא אחר מאשר נציגו של היועץ המשפטי לממשלה בדיון, עו"ד ענר הלמן. הלמן הסכים אמנם שהדיון צריך להתקיים בתוך הקונטקסט של המשפט הישראלי עצמו, אך הזכיר כי כאשר חקיקה ישראלית פוגעת בתושבים הפלסטינים בשטחים, הם מוגנים בחוק יסוד כבוד האדם. הלהט שבו דיבר נציג היועמ"ש על זכויות האדם של התושבים הפלסטינים היה כה גדול עד שלעתים לא היה ברור אם אכן בנציג של היועמ"ש מדובר או בעו"ד מהמשרד של ספרד.

אחת לאחת הוא הפריך את טיעוניו של ארנון, למשל הסייג לפיו החוק יחול רק במקרים בהם שווי הבניה הישראלית עולה על שווי הקרקע. "כל שני קרוונים שמקימים על גבעה נידחת שווה יותר מהקרקע ברגע שמשקיעים בתשתיות של חיבור לחשמל ולמים", הוא הזכיר. ולא, החוק לא בא להתמודד עם חשש של פינוי מסיבי של ישובים שלמים, כפי שניסה ארנון לטעון: כמעט כל העתירות שהוגשו עד כה, הוא הזכיר, לא מעט מהן על ידי מיכאל ספרד עצמו, הוגשו נגד בניה חדשה ולא נגד ישובים ותיקים כמו עפרה, למרות שהיא בנויה ברובה על קרקע פלסטינית פרטית. הלמן הדגיש שוב ושוב כי החוק יוצר הסדר גורף ולא מידתי, שהפגיעה הכרוכה בו היא כמעט אך ורק נגד התושבים הפלסטינים, ועל כן מדובר בחוק מפלה, גם נגד זכויות הקניין שלהם וגם נגד כבודם. מנהל מרכז עדאלה, עו"ד חסן ג'בארין שישב לצדו לא היה יכול לנסח את זה טוב יותר.

אפילו היועמ"ש מתנגד. דיון בבג"ץ נגד חוק הסדרה. (יונתן זינדל / פלאש 90)

אפילו היועמ"ש מתנגד. דיון בבג"ץ נגד חוק הסדרה. (יונתן זינדל / פלאש 90)

ג'בארין, בתורו, דיבר על הבעייתיות של החלת חוקים ישראלים על תושבים פלסטינים בשטח כבוש. "האם תושבי ג'נין צריכים לדאוג מעכשיו יום ולילה מה הכנסת מחוקקת כי היא הריבון, לטענת עו"ד ארנון, ולא המפקד הצבאי?", תהה ג'בארין. הוא הזכיר לשופטים כי בית המשפט הישראלי עצמו קבע כי שינוי הדין המקומי בגדה ייעשה אך ורק בהתאם לדין הבינלאומי. ההתעלמות מהחוקים הבינלאומיים והסתמכות על חוקי המדינה אינה עומדת בשום מבחן. "גם ההגנה של אייכמן היתה 'עשיתי הכל לפי החוק הגרמני'", הוא הזכיר. "יש שתי מערכות המוכרות כלגיטימיות ואין שלישית: המשפט הלאומי של כל מדינה, ודיני הכיבוש על פי החוק הבינלאומי. שיטה שבה עם אחד קובע לעם אחר ללא מגבלות זה כבר קולוניאליזם מוצהר. מה שעו"ד ארנון אומר זה שעד עכשיו פעלנו לא בסדר ועכשיו אנחנו באים להסדיר את זה בחקיקה. זאת בדיוק ההגדרה של אפרטהייד – עיגון ההפליה בחוק".

עו"ד מיכאל ספרד (אורי לנץ / פלאש 90)

עו"ד מיכאל ספרד (אורי לנץ / פלאש 90)

בעוד חלק ניכר מהדיון עסק בשאלת הזכות לקניין של הפלסטינים, עורכת הדין סוהאד בשארה מעדאלה ביקשה להתעכב דווקא על הפרת כבודם. "יש קשר הדוק בין קניין וכבוד", היא הזכירה לבית המשפט. "על כבוד אי אפשר לתת פיצויים. יש כאן אלמנט מובהק של השפלה – לוקחים ממני כי אני פלסטיני, בכפייה, תחת כיבוש, ובדיון המשפטי אני נעלם. לוקחים ממני ונותנים ליהודי. זה ביזוי של כבוד". עו"ד בשארה גם סירבה להתרשם מהאחריות השלטונית שרואה עו"ד ארנון בחוק. "לא ראיתי את האחריות השלטונית הזו באום אל-חיראן, במקום שבו התושבים גם לא פלשו לקרקע בניגוד למתנחלים אלא התיישבו בו באישור".

לבסוף, עו"ד מיכאל ספרד החזיר את הדיון לשאלת התקפות של החוק הבינלאומי ממנה ביקש עו"ד ארנון לחמוק. הפרדת המערכות המשפטיות – זו הישראלית הריבונית בתוך שטחי ישראל, וזו הצבאית תחת הדין הבינלאומי בשטחים, היא מה שמסדירה מבחינה חוקית את המצב. אם ישראל מפסיקה לפעול בשטחים מכוח סמכות התקנות הבינלאומיות ומחילה שם את חוקיה, היא במשתמע מספחת את השטח. "אי אפשר גם להגיד 'לא סיפחנו, לא שינינו את נורמות הבסיס', וגם לומר 'אנחנו לא מוגבלים על ידי החוק הבינלאומי'. כי אחרת מה מקור הסמכות?!"

במובן מסוים, ההערה הזו של ספרד מסכמת את השורה התחתונה של הדיון על החוק: האם בג"ץ יאפשר למדינה לספח דה פקטו את השטחים מבלי הצורך לספח אותם דה-יורה ולהתמודד עם ההשלכות הבינלאומיות של האקט. בפועל, ישראל הלא עושה כבר יותר מחמישים שנים ככל העולה על רוחה בשטחים תוך הפרה בוטה של החוק הבינלאומי, כולל פשעי מלחמה מובהקים כגון גירוש קהילות ילידיות, בנייה והרחבה של התנחלויות, ועוד. אבל עם האוכל בא התיאבון, וכעת כבר לא מסתפקים בשינוי המציאות על ידי הצבת עובדות בשטח מדי יום, אלא רוצים לשנות את הכללים עצמם שיכשירו את הפשעים הללו, כדי להיפטר מהגיבנת המציקה של הצורך להגן על הגזל בבית המשפט בכל פעם מחדש. ככה זה מרגיש, כנראה, כשאין את האומץ לבלוע, אבל גם לא את הרצון להקיא.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
התנחלות הר גילה (חגי מטר )

ומה עם חיבור חלקה הדרומי של הגדה עם זה הצפוני, פונקציה שבאופן טבעי ירושלים היא זו שהיתה אמורה למלא? התנחלות הר גילה, סמוך לירושלים (צילום: חגי מטר )

להביט על מפת הגדה בעיניים פקוחות, לא מתוך משאלת לב

הטענה לפיה די בפינוי של פחות מעשרת אלפים משפחות מתנחלים בגדה כדי לאפשר פתרון מדיני מתעלמת מהמציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית בשטחים, כמו גם מעמדת הפלסטינים עצמם. כן, המתנחלים יפסידו לבסוף, אבל צריך להפנים את המחיר המאמיר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf