בואו נדבר על מיניות נשית בכיף

לא רק קורבנות: מיניות של נשים היא קודם כל דבר חיובי, שחשוב ללמוד וללמד. במקום בורות ובושה, ביום האישה בואו נעודד נשים להכיר את עצמן

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבות אורחות: טל תמיר ודנה וינברג

ביום האישה הבינלאומי אנחנו מורגלות לשלל כתבות המספקות מיני סטטיסטיקות מטרידות ולהתייחסות לנשים כקורבנות של אלימות, אונס ופגיעה מינית.

בחודשים האחרונים, גופן ומיניותן של נשים ונערות עולים תדיר לסדר היום הציבורי בשפע פרשיות המכונות "פרשות מין" ובהן מקרי הטרדה, תקיפה ואינוס בנסיבות חמורות על ידי מגוון רחב של מטרידים, מתחומי התרבות, האקדמיה, הפוליטיקה, הצבא והמשטרה. עצם העיסוק הציבורי בכך הוא חיובי במהותו ומעיד כמובן לא על היקפי התופעה (שהם תמיד רחבים הרבה יותר מהמסופר) אלא בעיקר על חוסר סובלנות מתהווה לתופעה ולניסיון להוקיעה.

לתפיסתנו בדרך לשינוי המבוקש הגיע הזמן להתחיל ולפתח שיח ביקורתי ואמיץ גם על היבטים חיובים של מיניות, שמציעים אלטרנטיבה למיניות נשית המכוננת סביב אלימות ופגיעה. העבודה שלנו ב"נשים לגופן" מציעה "לבוא בטוב" אל תוך השיח החינוכי והציבורי, ולעסוק באופן שוטף גם בטיפוח של מיניות בריאה.

> מה יתן חוק המלצרים למלצריות שמוטרדות ללא הפסקה?

צעדת השרמוטות, תל אביב, 9.5.2014 (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

צעדת השרמוטות, תל אביב, 9.5.2014 (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

שיח על מיניות הוא תמיד אישי ופוליטי כאחד. על פי רוב, השיח השגור על מיניות עוסק בעיקר בפגיעה, בפתולוגיות ובסיכונים, וחסרה התייחסות למיניות לא רק כהסכמה למעשה, אלא כרצון אמיתי, נלהב והדדי. השינוי המדובר הוא ברמה האישית – שיח עם נערות ונשים סביבנו, אך גם ברמה הפוליטית: הקצאת משאבים והכרה בחשיבות הנושא כחלק בלתי נפרד מכל תוכנית חינוכית.

עשייה מרובה וחריש עמוק בשטח הובילו אותנו לגילוי שנערות סובלות ממחסור רב במידע, ולתובנה שנדרשת אלטרנטיבה לשיח; שהניסיון למגר אלימות ופגיעה מינית לא יבוא רק מתוך הצבעה על השלילי, אלא גם מהצעה של החיובי, המיניות הבריאה.

קידום בריאות נשים ונערות, במובנה הרחב ביותר – כלומר היכולת לחיות ברווחה גופנית ונפשית – הוא המנדט העיקרי שלנו בעמותת נשים לגופן – المرأة وكيانها. אנחנו פועלות למעלה מעשור, ומפעילות את "מרכז המומחיות נערות לגופן", שבמסגרתו מתקיימות מדי שנה סדרות של סדנאות עם מאות נשים ונערות בעברית, בערבית, ברוסית ובאמהרית. אנחנו עובדות בעיקר עם אוכלוסיות מוחלשות מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית ובקצוות הגילים (נשים מבוגרות וקשישות מחד, ומאידך נערות, אימהות וכן נשות צוות העובדות עימן).

הנה כמה תובנות מעבודתנו בשטח לאורך השנים:

הסטנדרט הכפול: אין ספק שביום האישה 2016 ניתן לציין בסיפוק התקדמות במעמדן של נשים ונערות. אך ביחד עם כל צעד קדימה (בעיקר בנוגע לתעסוקה וחקיקה), אנחנו צועדות שני צעדים אחורה (בעיקר בכל הנוגע לגוף ומיניות). נערות חשופות לאינספור דימויים סקסיסטיים ומחפצנים, העושים שימוש בגופן ובמיניותן של נשים ונערות צעירות לצורך מכירה. הסטנדרט הכפול עליו דובר בשיח הפמיניסטי של המאה הקודמת, של האישה החסודה-המפתה, מועצם בעידן הנוכחי ומציב את הנערות במצבים מבלבלים: מסרים של שמרנות לצד מתירנות, השתקה לצד הצפה של מידע.

בכל הנוגע לקודים להתנהגות מינית המצופה מנערות ונשים, נראה שלא התקדמנו הרבה – נערות ונשים מצופות עדין להיות עם פרטנר אחד קבוע (חבר), או שיקוטלגו כ"זורמת/זונה". זאת בזמן שאצל בנים, גם היום, מי שמקיים יחסי מין בגיל מוקדם ועם מספר שותפות הוא עדין "כלי", בעל מעמד חברתי גבוה יותר.

שינוי של ממש בתפיסות של מיניות מחייב שיח ביקורתי על הסטנדרט הכפול והעלאת מודעות למשמעויות ולנגזרות שלו.

> "יחסים רומנטיים": הפרשנות הצבאית לאונס

לדבר על מיניות ללא בושה (מקור: נשים לגופן)

לדבר על מיניות נשית ללא בושה (מקור: נשים לגופן, רחלי גבריאל – עיצוב תעשייתי)

הבושה: גופן של נערות ונשים נתפס כמשמר את גבולות התרבות באמצעות ערכים כגון כבוד, בעלות, בושה, טומאה וצניעות, המהווים מסרים תרבותיים ודתיים מרכזיים. מיניות נשית נקשרת לאלמנטים של פרטיות, של הסתרה ("בית בושת", "מבושים"), וכאן גם באים לידי ביטוי הצרכים הקונפורמיסטיים שלנו: לא נרצה לדבר על מה שיציג אותנו כלא נורמליות, כסוטות. המחיר החברתי על כך הוא יקר מדי.

הבושה מאפיינת נערות ונשים באשר הן, אך אין ספק שהיא מוגברת בקבוצות אוכלוסייה שמרניות יותר. עבודתנו היא רגישה תרבותית, וככזו מצריכה להתמודד עם אתגרים תרבותיים בקבוצות השונות. בסדנאות על אנטומיה למשל, אנחנו מזמינות את המשתתפות לסיור המתאר את אברי האגן, סיור מהחוץ פנימה המבהיר את מבנה האנטומיה הנשית וכולל הסבר על קרום הבתולין, הדגדגן, הנרתיק, ושיח על הנאה מינית. עצם קיומו של שיח על מיניות הכולל התייחסות לקרום הבתולין, לאוננות, איננו טרוויאלי, ואנחנו מתאימות את תכני השיח ואת עזרי ההנחיה לקבוצה.

הבטחה שלא מתממשת: מאז ש"התגלתה" המיניות הנשית, עלו גם הציפיות. בקבוצות אוכלוסייה מסוימות נשים הרוויחו את הלגיטימציה להזדקק למין ולהתענג עליו, אך גם שם מרבית הנערות והנשים יגמגמו ויסמיקו בשיחה על עונג עצמי ואוננות ונראה שמדרגת הזיוף של האורגזמות רק התעצמה.

מחקרים מראים כי בין שליש לחמישית מהנשים לא נהנות ממין, וכן שרבע מהנשים לא הגיעו מעולם לאורגזמה. מצד שני יש מחקרים המדברים על כך שיש פוטנציאל מיני שווה ואף גבוה לנשים משל הגברים, ושהן יכולות לחוות מולטי אורגזמות.

שינוי התפיסה המתבקש הוא כי נשים אינן עוד "נותנות" או "מסכימות" למין, הן אינן כלי להנאת הגבר. מיניות בריאה היא גם החיפוש אחר "נשיות חדשה" – בטוחה בעצמה, בגופה ובמיניותה.

אני לא נהנית מזה כמו שחשבתי שאני אהנה, וזה מבאס כי חיכיתי לדבר הזה כל כך הרבה זמן. זה מדכא לראות את חבר שלי נהנה כל כך, שהוא גומר, וטוב לו, ואני פשוט… לא. ברור שאני שמחה שחבר שלי נהנה, אבל זה כבר הפך להיות מצב שכאילו אני עושה את זה בשבילו כי אני לא גומרת מזה, וזה לא מספק אותי. זה יהיה ככה כל החיים? שאני לא אצליח ליהנות מסקס? יש משהו שאני יכולה לעשות? (מתוך סדנה של נשים לגופן).

ידע הוא כח: בכל הקבוצות איתן אנו עובדות מדי שנה – השונות זו מזו באופן מהותי מבחינה תרבותית, דתית, הן בעברית והן בערבית – עולות שאלות החוזרות על עצמן: "מה זה דגדגן?"; "למה בנים לא רוצים לשים קונדום?"; "מה זה מין אנאלי?"; "איך עושים סקס כשיש ילדים בבית?"; "איך נראה מי שחולה באיידס?"; "אם עושים סקס 'על יבש' גם נדבקים במחלות מין?"; "רגע, תסבירי, כמה חורים יש לנו למטה?"; "לאן הולך הטמפון?"; "כשנקרע קונדום, לאן הוא הולך? הוא ייכנס לי לבפנים?"; "אפשר לעשות סקס בזמן מחזור?"

גם אם הנערות אינן מקיימות יחסי מין בפועל, הן סקרניות ומודאגות. השאיפה שלנו היא לייצר עבורן מקום לדבר, לשאול, ללמוד, עם מבוגרות משמעותיות, הפותחות בפניהן ערוצי תקשורת ומוכנות לחלוק איתן ידע, התלבטויות. שהרי אם הן לא מדברות איתנו, רבים הסיכויים שמי שמחנך אותן יהיו המסכים השונים אליהם הן נחשפות, וזה יכול להיות גם הפורנו, המהווה מודל להיכרות עם ה"מציאות".

> חסרות מעמד: הנשים שאין להן מה לחגוג ביום האישה

לבחון את עצמך, להכיר את עצמך (מקור: נשים לגופן)

לבחון את עצמך, להכיר את עצמך (מקור: נשים לגופן, רחלי גבריאל – עיצוב תעשייתי)

כן, גם להיזהר: כפי שציינו בפתיח, אין ספק שהסכנות שנהוג להזהיר מפניהן בהקשר של מיניות אכן קיימות. מחקרים מראים שאחת מכל שלוש נשים ואחד מכל שישה גברים עברו פגיעה מינית במהלך חייהם, ואלו נתונים חלקיים שכן הם מסתמכים על דיווח של נפגעות ונפגעים, וכמובן שלא כולן או כולם מדווחים.

במהלך השיח על מיניות חשוב לתאר גם נורות האזהרה, לציין את הנושא של הסכמה מפורשת ונלהבת של שני הצדדים המחייבת כל מעשה מינית, לחשוב מה לעשות במקרים בהם מופעל עליהן לחץ, לדבר על אמצעי מניעה וחשיבותם. נושא חשוב מאד בדור הנוכחי הוא שיח על סכנות ברשת והשימוש לרעה בטלפונים החכמים – סכנת הצילום במצבים אינטימיים ושליחת תמונות עירום. ראוי גם לציין במפורש כי העברת תכנים מיניים ופוגעניים ללא הסכמת הצד השני היא עבירה פלילית.

כן, וגם ליהנות, לבוא בטוב: מגע מיני הוא דבר מהנה למרביתנו. הוא מפעיל ומעורר את החושים, הוא מענג, הוא משמח. מותר לדבר עליו, מותר לגלות לבד מה עושה לנו טוב ולספר על זה לפרטנר או לפרטנרית שלנו. מותר לרצות אותו, מותר לעשות. כן, מתוך תחושה של רצון מלא ובחירה. ומתוך זהירות.

עקרון משמעותי בעבודתנו הוא "לבוא בטוב" אל הנושא. במקום גישה המדגישה איסורים וסיכונים, להציע ידע, הבנת הנושא והבטיו הבריאים. אנו מאמינות כי גישה זו מזמנת לקיחת אחריות, הבנה של מה נכון עבורי – תוך הבנה של רווחים ומחירים גם בהקשר התרבותי.

לדבר גם עם נערים

גוף, בריאות ומיניות של מתבגרות הם נושאים מושתקים, שאינם נופלים בחשיבותם מתחומי חינוך וידע בעלי נראות והסכמה חברתית רחבים. נושאים אלה הם חלק חשוב בהפיכתנו לחברה בריאה וטובה ושינוי מתבקש בדרך לצמצום תופעות של פגיעה ותקיפה.

ומילה לסיום על השלמת התמונה – העבודה המקבילה המתבקשת עם נערים. חינוך מיני אמור להיות מחויב לחינוך שני הצדדים. נערים, כמו נערות, זקוקים להכוונה. העצה הטובה ביותר היא – למרבה הפלא – אותה עצה הרלוונטית להורים לנערות: ליצור איתם מרחב בטוח, בו יוכלו להשיל את קליפות הגבריות והסטנדרטים החברתיים בהם הם נדרשים לעמוד על מנת להוכיח את עצמם ולחזור להיות הילדים שלנו: שלא בטוחים בדברים, שמותר להם לשאול, מותר להם לטעות, ומותר להם גם לא לרצות.

טל תמיר היא מנהלת מרכז ידע ופעולה בעמותת נשים לגופן ומורה לאזרחות ולמגדר. דנה וינברג היא מנכ"לית ומייסדת עמותת נשים לגופן .

> המאבק שלנו להכניס חרדיות לכנסת צריך את התמיכה שלכן

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
חבר הכנסת והמפגין הטרי בני גנץ על הבמה בהפגנת האופוזיציה (אורן זיו)

חבר הכנסת והמפגין הטרי בני גנץ על הבמה בהפגנת האופוזיציה (אורן זיו)

בני גנץ ואיימן עודה עמדו על אותה במה, והשמיים לא נפלו

במצב חירום, מול המהפכה האנטי-דמוקרטית שמתכנן נתניהו, או שאתה איתנו או שאתה נגדנו. אבל כדי לייצר "ברית יהודית-ערבית", יש צורך בהרבה יותר מהפגנה אחת. צריך לגבש שפה חדשה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf