בחזרה למצפן של המזרח התיכון

בין ביקורת על מדיניותו של ארדואן, ולפני כן על מורסי במצרים, לבין תמיכה בהפיכה צבאית קיים מרחק גדול. העקרונות שצריכים להנחות אותנו בקביעת עמדה הם רצון העמים - הסורים, המצרים, הכורדים, התורכים - וחופש הבחירה שלהם

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: עלא חליחל

מאז שהמהפכה הסורית הפכה לזירת התכתשות בין גורמים עולמיים ומקומיים, כולם בעלי אינטרסים ואג׳נדות שונות, תורכיה הרשמית של ארדואן הפכה להיות שחקן מרכזי בעולם הערבי והמוסלמי. זאת לאחר שנים בהן שמה את יהבה בחזית האירופאית, ולאחר ניסיונות בלתי פוסקים להצטרף לאיחוד האירופאי, תוך הימנעות-בכוונה מלבחוש יתר על המידה בעניינים צבאיים ופוליטיים באזורנו.

לאחר כישלונה של תורכיה בחזית זו והבנתה שאין ביכולתה להצטרף לאיחוד האירופי כחברה רשמית (כמדינה מוסלמית גדולה – אין הסבר אחר, לא מהבחינה הכלכלית ולא מבחינה פוליטית), פזלה תורכיה שוב אל כיוון המדינות הערביות והמוסלמיות, מנסה – לדעתי – לרקוד על שתי החתונות: להרוויח שוב מעמד פוליטי-צבאי באזור כפיצוי על כישלון ניסיון ההתקבלות כשחקן מרכזי בזירה האירופאית, ולנסות לנצל את הרווח האסטרטגי הזה כ"דלת כניסה" עתידית נוספת למשא ומתן על הצטרפות לאיחוד האירופאי. הפעם, אם זה יקרה, יהיה זה ממקום חזק ומשפיע יותר, כמעצמה המקשרת בין מזרח למערב. זו אותה "דלת" שמשמשת ככרטיס המשחק הבלעדי דרכו ישראל משחקת עם המערב האמריקאי והאירופאי.

> לא "רצון העם": הצבא הוא ארגון עם אינטרסים משלו

כדי להשיג את שני היעדים האלה החליט ארדואן לרכב על גל המאבקים האזוריים – גל שהתחיל במהפכה המצרית והמשיך מאז ללוב, תימן, סוריה ועיראק. אלא שמאז שלקחה תורכיה את ההחלטה האסטרטגית להפוך לשחקן אקטיבי ומוביל במשבר הסורי, היא ביצעה מספר טעויות, טקטיות בחלקן – כמו ניהול המאבק בסוריה והפיכתו לעימות פתוח מול איראן ורוסיה על ידי יצירת ברית עם כל זרמי ההתנגדות הדאעשיים, ואסטרטגיות בחלקן – כמו אלו הקשורות בהימור של ארדואן על כך שעמי ערב וכל מתנגדי אסד יכירו בנוכחות התורכית המתחדשת ויסכימו לקבל אותה ככוח משפיע.

טעויות מצטברות אלו, ביחד עם התערערות מאזני הכוחות – במיוחד האצת ההתערבות הברוטלית של פוטין ובמקביל התרחקות מסוימת של אובמה (שניהם היוו את השחקנים הבולטים שחירבו את המהפכה הסורית העממית והלגיטימית) – הפכו את תורכיה לזירת התגוששות פנימית. מצד אחד דאע״ש כועסים על ויתורי ארדואן האחרונים מול הרוסים, מצד שני ישנו העניין הכורדי, ומצד שלישי בחינה מחדש של העוינות כלפי נוכחותה של ישראל באזור. מהלך זה נעשה בהשפעה רוסית ברורה, השואפת לנרמל את הנוכחות הישראלית דרך שלל צעדים בולטים בשנה האחרונה, בהם התיאום הבטחוני בין רוסיה לישראל בסוריה ובמקומות אחרים, ויצירת שותפויות טקטיות בין ישראל ומספר משטרים ערביים. על כן, אין מנוס מלהצביע על ביצועיו הבלתי מספקים של ארדואן באזור בשנים האחרונות – בחזית הסורית ובשימור משטר מורסי במצרים – מתוך שיקולי תועלת אישיות לו ולמפלגתו, ולשיקולים פוליטיים פנימיים הקשורים יותר ביציבות פנים-תורכית.

> שכם, השיבה של אבי ומותו של הנער שאהבתי

בשמאל מתגעגעים לימי השלטון הצבאי? ניסיון ההפיכה הכושל בתורכיה (Eser Karadağ CC BY-ND 2.0)

בשמאל מתגעגעים לימי השלטון הצבאי? ניסיון ההפיכה הכושל בתורכיה (Eser Karadağ CC BY-ND 2.0)

אך תורכיה לא לבדה, ולא ניתן לחסוך ביקורת גם על המדיניות המשפיעה של קטאר, סעודיה, איחוד האמירויות ואיראן. אך בשל מורכבות היחסים הבין-מדיניים והמקומיים, גיוון וריבוי האינטרסים אפילו בין בעלות ברית מאותו צד, שאין מקום לדון בה במאמר זה זאת במיוחד כאשר לוקחים בחשבון את החוסר הגדול במידע והיעדר שקיפות של מספר צדדים רב מדי, לא בקלות ניתן לגזור דין על כל צעד והתפתחות פוליטית באזורנו.

אולם, בין הביקורת על המדיניות התורכית ובין התמיכה בהפיכה הצבאית, שניסתה לשלוט בממשל ובחוקה בכוח הזרוע, קיים מרחק רב כל כך, שרק מי שאיבד את מצפנו הפוליטי או המוסרי יצליח לגשר עליו. מי שלא רואה זאת בוחר להתחפר בעמדה הקלה בה בחר: שחור או לבן. התחפרות זו היא הסיבה לאובדן המצפן, שמלכתחילה לא היה לחלק מהצדדים שהודיעו שהם דוחים את המהפכה הסורית כבר בתחילתה, כשזו הייתה עממית ובלתי אלימה בחודשים הראשונים, וכשמפגיניה שימשו כמטרות נוחות לקליעי אסד הבעת׳יים.

על המצפן להיות ברור ועקבי, והיצמדות אליו לבטח גם עלולה להוביל להסקת מסקנות סותרות בעיני רבים, אך בואו ננסה לרגע להסכים כי המצפן הפוליטי והמוסרי הוא רצונותיהם של העמים וחופש הבחירה שלהם. אם נסכים על מצפן עקרוני זה, נצליח לאמץ מספר עמדות:

1. אי קבלת ההפיכה נגד מורסי בקהיר ודרישה לחזרתו לשלטון, למרות אי הסכמות איתו ועם מפלגתו.

2. דחיית כל התערבות חיצונית באזורנו, בין אם זו התערבות אמריקאית או רוסית או אירופאית או איראנית, תוך התעקשות על ערך זה (למרות כל מיני עמדות וצדדים והתגיסויות דמגוגיות לצד זה או אחר, שאנחנו שומעים במחוזותינו). דרישה זו כוללת את המשבר הסורי, על שלל רבדיו, ותמיכה בכל פיתרון אליו יצליחו האופוזיציה וההנהגות העממיות להגיע עם השלטון, גם אם מדובר בפיתרון חלקי (הדבר חל על מתנגדי ותומכי השלטון כאחד).

3. תמיכה בדרישת הכורדים להקמת מדינה עצמאית עם חופש בחירה מלא על רצף אדמותיהם בעיראק, סוריה ותורכיה, מתוך ההנחה כי אנו מתנגדים לגבולות שהאימפריאליזם נוסח סייקס פיקו כפה עלינו.

4. דחיית כל הפיכה צבאית אלימה נגד שלטון נבחר דמוקרטית, בתורכיה ובמקומות אחרים, כסוג של מצפן אסטרטגי בלתי משתנה שאינו מושפע מתנודות ושינויים אחרים.

כלומר: תמיכה בחזרתו של מנהיג איסלאמיסטי למצרים והשארת השלטון החילוני בתורכיה; דאגה לסורים ועמם ושמירה על שלמות סוריה אל מול ויתור על חלקים ממדינה ערבית קיימת לטובת הבטחת החופש לכורדים כעם מקופח ונרדף לשנים ארוכות; התנגדות למדיניות האמריקאית האמביוולנטית עם חלק מהמדינות באזור, במקביל לאותה התנגדות חריפה נגד רוסיה ומדיניותה במקביל.

לסיכום, אסור להתכחש לעובדה כי יתכן ולמניע הראשי מאחורי ניסיון ההפיכה בתורכיה היה הקשר ישראלי: ההסכם המתגבש בין תורכיה לישראל והחתירה לנורמליזציה כלכלית, פוליטית וצבאית מלאה – עניין אותו דוחים כאחד זרמים עממיים ואליטסטיים רבים בתורכיה. כלומר, ניסיון זה ניזון מכל ההתפלגויות וההשלכות האזוריות סביב תורכיה, ואין לראות בו כמאבק מקומי עם אג׳נדה וגורמים מקומיים בלבד. חובה לציין כאן בבירור כי השאיפה התורכית לנורמליזציה עם ישראל לא פחותה מזו הרוסית. בשל כך עלינו להתיחס אליה לפי אותו מצפן פוליטי-מוסרי: רצונות העמים וחופש הבחירה שלהם.

> חיילים ירו עליך סתם? נחרים לך את המכונית ונשלול לך את אשרת העבודה

עלא חליחל הוא סופר ועיתונאי.
הפוסט פורסם במקור בערבית באתר קדיתא ב-16 ליולי ותורגם על ידי רמי יונס.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נתניהו ניסה לשלוף שפנים מהשרוול, ובמקום זה הוציא רק דגים סרוחים. נתניהו בנאומו אתמול במרכז הליכוד (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

נתניהו ניסה לשלוף שפנים מהשרוול, ובמקום זה הוציא רק דגים סרוחים. נתניהו בנאומו אתמול במרכז הליכוד (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

כן, נתניהו, אני רוצה את עודה וטיבי ליד הטלפון האדום

הנאום של נתניהו אתמול היה שטוף בהסתה וגזענות, אבל הוא גם לימד על ההיסטריה המוחלטת שהוא מצוי בה. יחד עם זה, היה לו רעיון מצוין: להתייעץ עם הח"כים הערבים. זה יעשה לנו רק טוב

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf