בחירות בארה"ב: שעת מבחן לאגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית

הישג של השמאל הפרוגרסיבי יאלץ את המפלגה הדמוקרטית להתייחס לרעיונות שלו ברצינות, ויתן לו כלים למרר לטראמפ את החיים בקונגרס. הישג רפובליקני יתן רוח גבית לפופוליזם הטראמפי. ארבע הערות לקראת ההכרעה בבחירות בארה"ב

מאת:
השאירו תגובה
א א א

1.

טראומת הבחירות של 2015 עדיין טריה וחיה מאוד בקרב הדמוקרטים בארה"ב, בעיקר אלו הנמנים על קהילות המיעוטים ובכללם הקהילה היהודית. אז, כולם היו בטוחים שהילארי קלינטון עומדת לנצח, והתעוררו לתוך סיוט שמתגשם ונראה כמגיע משום מקום: דונלד טראמפ. לבחירות האמצע שמתקיימות עכשיו בארה"ב אף אחד כבר לא מגיע שאנן, ואף אחד לא רוצה להתנבא לגבי התוצאות.

בקרב קהילות המיעוטים בארה"ב, כמו גם בקרב הקהילה היהודית שרובה מצביע למפלגה הדמוקרטית (בשיעורים של יותר מ-70 אחוז) ורבים מהם נמנים על האגף היותר פרוגרסיבי בה – הפחד הגדול הוא שהרפובליקנים ישמרו על הכוח שיש להם עכשיו בקונגרס, או גרוע מכך – יצברו הישגים חדשים. במקרה הזה המסר שיעבור למיעוטים הוא שמרבית אזרחי ארה"ב מרגישים בסדר גמור עם מה שקורה במדינה מאז שטראמפ נבחר לנשיאות: הם תומכים בעליית מופעי העליונות הלבנה וההיפר-לאומיות, הם תומכים בניאו-נאצים שצועדים ברחובות, במעצר ובהפרדה של משפחות מהגרים, בשיח שסותר את הערכים הפלורליסטים והליברלים שאותם מייצגת ארה"ב, והם לא משנים את דעתם גם אחרי הטבח האנטישמי בבית הכנסת בפיטסבורג.

רבים מהיהודים האמריקאים מסתכלים על הבחירות האלו דרך הפריזמה של הקיום של המדינה שלהם, הבטחון האישי שלהם, ושל הערכים הפוליטיים והחברתיים שלהם. בניגוד למה שנהוג לחשוב בישראל – הם פחות מתעניינים כרגע בברית בין נתניהו וטראמפ. אנשים שואלים את עצמם מה זה אומר אם העם האמריקאי יביע אמון ברפובליקנים ויצביע להם שוב, במקום להיאבק בדברים שמבעיתים אותם. הם שואלים את עצמם כמה מאחיהם האמריקאים שותפים עדיין לרעיון הפלורליסטי של אמריקה, שבה יש מקום למיעוטים, ובכללם יהודים? האם הרעיון הזה עדיין בר-קיימא?

כל בחירות אמצע בארה"ב נתפסות כסוג של משאל עם על התמיכה בנשיא המכהן באותו זמן. הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ (גייג' סקידמור, פליקר CC BY-SA 2.0)

כל בחירות אמצע בארה"ב נתפסות כסוג של משאל עם על התמיכה בנשיא המכהן באותו זמן. הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ (גייג' סקידמור, פליקר CC BY-SA 2.0)

2.

הבחירות האלו מעמידות לראשונה את האגף הפרוגרסיבי-הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית במבחן הציבור הרחב. הפריימריז האחרונים מיקדו תשומת לב רבה במועמדים שמאתגרים את הממסד של המפלגה הדמוקרטית משמאל. חלקם גם הצליח לנצח בפריימריז והם פזורים ברחבי המדינה. השאלה כעת היא האם המועמדים האלו יצליחו לנצח את הרפובליקנים ולזכות במושבים שלהם ובכך להפוך למשפיעים יותר גם בתוך המכונה הפוליטית הדמוקרטית? ניצחון של מועמדים פרוגרסיביים ישלח מסר למפלגה שהגיע הזמן ללכת יותר שמאלה, לכיוון יותר סוציאליסטי, יותר רדיקלי.

ראינו את האנרגיה שברני סנדרס יצר סביבו בזמן הפריימריז, ולמרות זאת הוא לא נבחר. אצל רבים באגף הפרוגרסיבי היתה תחושה שהממסד המפלגתי עבד קשה כדי לחסום אותו, ויש גם כמה עדויות שמדובר ביותר מסתם תחושה. הם יכלו לעשות זאת כי הם הניחו שלסנדרס ותומכיו יהיה קשה לגייס תמיכה בקרב הציבור הרחב. אם עכשיו האגף הפרוגרסיבי במפלגה יצליח להגיע להישגים, אז הוא יוכל לעשות למפלגה הדמוקרטית בדיוק את מה שעשתה תנועת מסיבת התה (the Tea Party) למפלגה הרפובליקנית בעשור האחרון – למשוך אותה אחריו ולאלץ את שאר הדמוקרטים להתייחס אליו ולבוחרים שלו ברצינות.

יש הרבה דמוקרטים, בעיקר באגפים הפרוגרסיביים, שהיו רוצים לראות קונגרס דמוקרטי שהופך לגוש חוסם ומצליח להפריע לטראמפ בכל מה שהוא מנסה לקדם, למעשה בדיוק כמו מה שהרפובליקנים עשו לאובמה בשנים האחרונות של כהונתו. למשל, על ידי סירוב לשתף פעולה עם מינויים נוספים שלו לבית המשפט העליון – מה שהיה אחד ההישגים הגדולים מבחינת הנשיא הרפובליקני עד כה, והמדאיגים ביותר מבחינת כל השאר.

3.

כל בחירות אמצע בארה"ב נתפסות כסוג של משאל עם על התמיכה בנשיא המכהן באותו זמן. כלומר – אם המצביעים כועסים על הנשיא הרפובליקני יש סיכויים שהם יצביעו נגד המועמדים הרפובליקנים לקונגרס. במקרה הזה מדובר במבחן לטראמפ הן בתוך המפלגה שלו, והן בציבור הכללי. אנחנו רואים לאורך הקמפיין שיש מספר מתמודדים רפובליקנים שמקפידים להרחיק את עצמם מטראמפ ומהמסרים שלו, אבל יש מספר מפתיע של מועמדים, כולל אנשי קונגרס רבים שלפני שלוש שנים היו נגד טראמפ, שמתיישרים עם הקו שלו כי הם מבינים שהפופוליזם שלו עובד, לפחות ברמה מסוימת. בוודאי בתוך מהפלגה שלהם.

השאלה היא האם הם קוראים נכון את המציאות או שמדובר רק במיעוט מאוד קולני בתוך המפלגה הרפובליקנית שבאמת מאמין בכיוון שאליו טראמפ לוקח את המדינה ובהשקפת העולם שלו? האם רפובליקנים מתונים יותר ינצלו את הבחירות כדי להגיד לטראמפ שהכיוון אליו הוא לוקח את אמריקה לא מקובל עליהם ויבחרו לא להצביע כלל או אפילו להצביע  בעד הדמוקרטים?. כיום יש מעט מאוד פוליטיקאים רפובליקנים שנושאים משרות רשמיות ומוכנים לעמוד באופן פומבי נגד טראמפ. הבחירה של המצביעים הרפובליקנים תסמן גם להם באיזו דרך עדיף להם לנהוג בהמשך.

האם הדמוקרטים יצליחו ליצור גוש חוסם טראמפ בקונגרס? ברני סנדרס, מאי 2016 (Shelly Prevost CC BY 2.0)

האם הדמוקרטים יצליחו ליצור גוש חוסם טראמפ בקונגרס? ברני סנדרס, מאי 2016 (Shelly Prevost CC BY 2.0)

4.

לבחירות האלו ישנה השפעה סימבולית וגם מעשית עבור השמאל הפרוגרסיבי בארה"ב. ברמה הסימבולית, עצם האפשרות למאבק נגד מה שעושה ממשל טראמפ נותן לאנשים תקווה. תקווה שיש כלים לעבוד איתם, שניתן לשנות את המומנטום הפוליטי, שיש להם תמיכה בציבור. הישג דמוקרטי יאותת לאנשים שטראמפ אולי היווה מועמד מחאה עבור הרבה אנשים, נגד המיינסטרים, נגד הילארי וכל מה שהיא מייצגת, אבל יש עדיין מספיק אנשים במדינה שמאמינים בערכי הליבה שטראמפ מנסה להשמיד. עדיין ניתן להחזיר אחורה את הגלגל ולנסות לתקן את מה שכבר נהרס.

ברמה המעשית, בגלל האופן שבו בנוי הממשל בארה"ב, גם אם הדמוקרטים ישתלטו מחדש על בית הנבחרים (וזו התחזית האופטימית – יש סיכוי קטן מאוד שהם יצליחו לעשות יותר מזה ולקחת גם את הסנאט), ככל הנראה לא תהיה לזה השפעה על מדיניות החוץ האמריקאית. אבל לתוצאה כזאת יכולה להיות השפעה כפולה:

ראשית, שליטה בבית הנבחרים יכולה לשים את הדמוקרטים במצב שבו הם יוכלו לתפקד כאופוזיציה זריזה, אנרגטית ובעלת כוח. הם יוכלו לשים את טראמפ והבית הלבן באופן קבוע על הגריל. ליזום חקירות, לזמן מסמכים ואנשים, ולפעול כדי לחשוף רבות מהעוולות שהקונגרס הרפובליקני פשוט הרשה להן להתרחש בשנתיים האחרונות. החל ממדיניות הפרדת ילדים מהוריהם המהגרים, דרך נושאים של שחיתות ועד היכולת לוודא שהחקירה של החוקר המיוחד רוברט מולר נגד הנשיא לא נקברת.

שנית, מאחר וכדי להעביר חוק בארה"ב, שני הבתים של הקונגרס צריכים לאשר אותו, שליטה של הדמוקרטים בחצי מהקונגרס יכולה לתת להם את הכוח לחסום את האג'נדה של טראמפ. הם יוכלו להפריע למדיניות שלו ואולי אף לצמצם את הנזק שנגרם כתוצאה ממנה, גם אם לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור בנוגע לחלק מהדברים שכבר נעשו.

***

התיאוריה הפוליטית האמריקאית תמיד דיברה על כך שהדמוקרטיה היא יצור שביר במיוחד. אבל אמריקאים מהדורות שנולדו אחרי מלחמת העולם השניה, ובעיקר החדשים יותר,  ככל הנראה לא נחשפו מעולם לרגע שבו הדמוקרטיה שבה הם חיים, נמצאת במצב שביר. וזה מרגיש עבור רבים מהם כמו מבחן על הכיוון שבו הדברים יכולים ללכת, ברגע מפחיד כזה. האם זה יהיה רגע שבו ניתן למצוא תקווה לשינוי ותיקון, או רגע שיצביע על כך שהדברים עומדים להיות גרועים הרבה יותר?

מיכאל שפר עומר-מן הוא העורך הראשי של מגזין 972+.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אוסלו לא היתה טעות, אוסלו היה כישלון, יש הבדל בין השניים. פרופ' סרי נוסייבה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

סרי נוסייבה: טעיתי, אולי הציונות לא מסוגלת לעשות שלום

עשרות שנים היה סרי נוסייבה מעורב בשיחות עם ישראלים. עכשיו הוא עושה חשבון נפש. ערפאת, וגם אני - אומר נוסייבה - האמנו שדו קיום בין הציונות לתנועה הלאומית הפלסטינית אפשרי. אני כבר לא בטוח

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf