הפיקוח על הפעוטונים: הממשלה מצפצפת, הכנסת חסרת אונים

חוק הפיקוח על מעונות לפעוטות היה אמור להכנס לתוקף ב-1 בספטמבר. זה לא יקרה לנוכח אדישות, אפסות ואוזלת ידה של ממשלת ישראל. והכנסת כה חלשה, שקצרה ידה מלהושיע

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בשבוע שעבר קיימה ועדת החינוך של הכנסת דיון אודות יישום חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות. החוק התקבל באוקטובר 2018 במטרה להסדיר את הרישוי והפיקוח על מוסדות הטיפול והחינוך לגיל הרך, מלידה עד שלוש. תקנות החוק היו אמורות להיכנס לתוקף באחד בספטמבר הקרוב, אבל זה לא יקרה מהסיבה הפשוטה שאין עדיין תקנות, אין מפקחים, אין הכשרה ואין תקציבים.

הדיון בוועדה, כפי שאציג מיד, חושף את אוזלת היד, האפסות והאדישות של משרדי הממשלה כלפי הגיל הרך, ולצידן את חולשת הרשות המחוקקת, שאין בידה כלים להניע את הממשלה ליישם את החוקים שחוקקה. כל הדיונים נדונו, כל החוקים חוקקו וכל התקנות תוקנו זה מכבר, והממשלה לא עושה כלום.

מצד אחד, תשמחו לדעת שחברי הכנסת לא נפלו בפח. בראשם יו"ר ועדת החינוך המנוסה, ח"כ יעקב מרגי, שבלשון חדה חשף את כל ניסיונות הטיוח של נציגי הממשלה. אולם מצד שני, הכנסת חסרת אונים למול כוחה של הממשלה. דברי היו"ר תועדו בפרוטוקול, וישכנו לבטח בארכיון המדינה, ואילו הפעוטות יאוחסנו גם בשנת הלימודים הקרובה במסגרות שאינן בהכרח איכותיות, במערכת פרוצה ובלתי מפוקחת.

איפה כיפת הברזל לילדים? הפגנה בדרישה לאכוף את הפיקוח על מעונות הגיל הרך (תומר ניוברג / פלאש90)

משרד העבודה: "אין לי תקנות להציג"

החוק שאודותיו נערך הדיון הוא חוק חסר ומיותר. אין בו הסדרה של המבנים והתשתיות של מוסדות החינוך לפעוטות, גם לא משהו אודות הכשרת הצוות החינוכי. אין בו תקינה של יחס מספר הילדים למטפלת, סטנדרט לתכנית חינוכית וטיפולית ואפילו לא תקציב, הוראות בטיחות או נהלי בריאות. המעט שיש בו נוגע לחובת משרד העבודה לנהל רישום ורישוי של מוסדות החינוך לגיל הרך.

ומה לגבי המעט הזה? יש פקידים בירושלים: "משרד העבודה והרווחה בשמונה החודשים האחרונים לא נח אפילו ליום אחד", הכריז ראש האגף. "אנחנו הקמנו צוות משימה […] מתכנסים בערך פעמיים בכל שבוע, אנחנו בשלב מאוד מתקדם". היו"ר מרגי הריח את המריחה ושאל: "תסביר לי מה זה שלב מאוד מתקדם". משיב הפקיד: "אין לי להציג תקנות […] אני מאמין שאנחנו נסיים לקראת אוקטובר". איך אוקטובר? אם התקנות אמורות להיכנס לתוקף בספטמבר!

היו"ר מרגי יודע שגם אוקטובר זה לא הסוף, שהרי אחרי שהמשרד "שלא נח ליום אחד" יתקן תקנות, יהיה הכרח להעבירן למשרד המשפטים לאשרור. אכן, מאשר הפקיד, "אנחנו מחויבים בתהליך, ואנחנו עושים אותו אחד לאחד". ומה יש לנציג משרד המשפטים לומר? "אנחנו לא קיבלנו טיוטת תקנות" הוא מסביר, אבל, אל תדאגו: "אני באופן אישי עוקב אחרי הדבר הזה, כי זה גם מעניין אותי". וכדי שלא נתבלבל את מי הוא משרת, הוא מוסיף: "אני יודע שמשרד העבודה עושה עכשיו תהליך מאוד מאוד רציני. אנחנו מחכים לתקנות". "לא נַעֲשָׂה כלום. שמענו שלא נַעֲשָׂה כלום" מסכם היו"ר מרגי בצער.

משרד החינוך: "צריך לבחון מחדש את המשמעויות"

רגע, אל ייאוש! יש עוד סיכוי. אחת ההמלצות שכולם מדברים בה, למרות שלא נכנסה לנוסח החוק, היא להעביר את האחריות על החינוך לגיל הרך ממשרד העבודה למשרד החינוך. "אני אגיד שמשרד החינוך מברכים […] שיש להעביר את האחריות על גילאי לידה עד שלוש למשרד החינוך", פותח מנהל אגף תקציבים במשרד החינוך את דבריו. "יחד עם זאת …". השרה יפעת שאשא ביטון מריחה את מה שאתם מריחים וקוטעת אותו: "אני לא רוצה עכשיו שאת כל צרות התקציב שלכם תטילו על הילדים". היא אולי לא רוצה, אבל זה בדיוק מה שקורה.

הפקיד החינוכי מסביר: ההצעה "מדברת על שדרוג משמעותי של מערך הפיקוח, על שירות ציבורי, מערך של ליווי, בקרה, רישוי – סטנדרט חינוכי ראוי". כמה כסף? שואלים הח"כים שהבינו מיד את בין השורות של "השדרוג המשמעותי". "בשעתו [2015] העלויות להעברת התחום הזה למשרד החינוך נאמדו במיליארדי שקלים", משיב הפקיד. "מדובר על מערך פדגוגי. זה לא בייביסיטר. […] כל הורה במדינת ישראל – זה מה שהוא רוצה עבור הילדים שלו". וכדי לסתום את הגולל סופית על אפשרות הישועה ממשרד החינוך, הוא מוסיף: "עברו מספר שנים מאז 2015, וצריך לבחון מחדש את המשמעויות".

התייאשתם? חכו! היה עוד פתרון. לפני שנתיים, באוגוסט 2017, חוקק "חוק המועצה לגיל הרך", שיש בו את כל הכלים להסדרת החינוך לגיל הרך. אולי משם תבוא הישועה? היו"ר מרגי מרגיע: "עד היום זה כלי ריק. הקמנו כלי יפה, ריק מתוכן". הפקידה הרלוונטית ממשרד החינוך מפרטת בלי בושה: "היו חבלי לידה. בחצי השנה האחרונה מה שאנחנו מנסים לעשות זה […] גיבוש המדיניות החינוכית והתכנית האסטרטגית. […] אז במשך החצי שנה הזאת הצלחנו להתכנס פעמיים – יש לנו בשבוע הבא ישיבה נוספת". שנתיים, שתי פגישות ועוד לא הגענו לשלב האסטרטגי.

בנשימה אחרונה של תקווה, ביקשו חברי הכנסת לדעת, כיצד יינתן רישיון למעונות הגיל הרך בראשון בספטמבר הקרוב. הרי כל מה שנדרש זה לבדוק היעדר רישום פלילי לצוות החינוכי. "כמה מעונות פנו אליכם כדי לקבל רישום פלילי עבור הצוותים?" שאלה בתום ח"כ קארין אלהרר. "אנחנו עכשיו בפיילוט […] יש סדר גודל של 120 פניות", השיב הפקיד. זאת לדעת: מספר העובדים שיש לבדוק עבורם רישום פלילי עד הראשון לספטמבר מוערך ב-100,000 איש ואישה. 120 בדיקות בשמונה חודשים זה לא בדיוק הבשורה שציפינו ממשרד "שלא נח ליום אחד". אז לשירות הציבור: כאן תוכלו לקרוא את הנוהל לקבלת אישור ראשוני למפעיל מסגרות לפעוטות בגילאי לידה עד שלוש, וכאן תוכלו לרשום את פרטי המעון שלכם לצורך קבלת אישור ראשוני.

הריח את המריחה. יו"ר ועדת החינוך, ח"כ יעקב מרגי (הדס פארוש / פלאש90)

איפה כיפת ברזל לילדים שלנו?

כדי למסגר את הדברים נכון: חוק פיקוח על מעונות נחקק כבר בשנת 1965. אמנם הוא מיושן, וכורך בלשון אחת מעונות לקשישים, לחוסים ולתינוקות, אבל חובת הרישוי, שזה המינימום הנדרש, כבר קיימת. איש לא ביצע אותה. גם תקנות יש. הנה כאן: תקנות הפיקוח על מעונות אחזקת ילדים במעון רגיל, משנת 1965. יש שם פירוט סביר לגבי מבנה המעון, השירותים שהוא צריך לספק כגון מטבח, חדר אוכל, חדר שינה נפרד מחדר פעילות ועוד. אפשר היה בוודאי לרענן דרך שגרה את התקנות במהלך השנים, אבל לומר היום שצריך לתקן תקנות חדשות מאפס, זה פשוט שקר.

לא רק זאת. בשנת 2004, בעקבות עוד מקרה של התעללות בפעוטות שהגיע לתקשורת, יזמו מספר ח"כים הצעה להעביר את התחום למשרד החינוך. משרד התמ"ת (דאז) נבהל, והושיב ועדה בראשות פרופ' מרים רוזנטל, שקבעה סטנדרטים ברורים להפעלת מסגרות חינוכיות לפעוטות. הכול יש בדוח רוזנטל: הסביבה הפיזית, הצוות החינוכי, גודל הקבוצה, התכנית החינוכית והטיפולית, נהלי בטיחות ונהלי בריאות. רק ליישם. לא יושם.

יפים דברי הסיכום של ענת דייגי, מקבוצת "הורים למען אחריות מלידה": "אין שום סיבה לא לאמץ את דוח רוזנטל. למה אנחנו עכשיו מתעכבים על חשיבה על תקנות?", ולגבי התקציב הוסיפה: "אף אחד לא היה שואל אם היה מדובר בכיפת ברזל. איפה כיפת ברזל לילדים שלנו?". היו"ר מרגי הסכים איתה, וסיכם את הישיבה באלה המילים: "הוועדה רואה בחומרה […] הוועדה תמשיך לעקוב". וזאת חולשתה של הזרוע המחוקקת, שקצרה ידה מלהניע את הממשלה לפעול וליישם את החוקים והתקנות הקיימים.

ח"כ קטרין שטרית מהליכוד שכחה לרגע איזה מפלגה אחראית יותר מכולן לביזיון הזה, והכריזה בביקורתיות: "מסכנים הילדים על הפוליטיקה שאתם עושים על הגב שלהם". אכן מסכנים הילדים שזאת הממשלה שהוריהם בחרו בה.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
התנחלות לא-חרדית מקבלת מימון ממשלתי של 3,632 שקל לשירותים חברתיים לתושב. תושב בעיירת פיתוח מקבל 2,326 שקל. שכונה במעלה אדומים (צילום: קובי גדעון / פלאש 90)

התנחלות לא-חרדית מקבלת מימון ממשלתי של 3,632 שקל לשירותים חברתיים לתושב. תושב בעיירת פיתוח מקבל 2,326 שקל. שכונה במעלה אדומים (צילום: קובי גדעון / פלאש 90)

מחקר: לאורך 20 שנה, ההתנחלויות הלא-חרדיות מקבלות הכי הרבה

דוח של מרכז אדוה בחן מה גודל ההשתתפות של הממשלה במימון שירותים חברתיים ברשויות. ההתנחלויות הלא-חרדיות במקום הראשון, עיירות הפיתוח מקבלות הרבה פחות, וההתנחלויות החרדיות במקום האחרון  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf