בין הערבית של ליברמן לערבית של הפועל שכתב בוקר טוב ונעצר

צעיר מהנגב נעצר בגלל שהמשטרה לא הבינה את האירוניה בסטטוס שכתב, במשפטה של דארין טאטור מתווכחים בשאלה למה התכוונה המשוררת, ועכשיו מסתבר שאפילו ברכת בוקר טוב פשוטה בפייסבוק אנחנו לא מבינים. כשהערבית פוגעת בלכידות החברתית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

פרשת מעצרו של הפועל הפלסטיני בגלל ברכת הבוקר-טוב שלו שתורגמה בטעות ל"לפגוע בהם" מדגימה במשהו את עומק התסביך הישראלי ביחס לשפה הערבית. אפשר לתהות איך לעזאזל ייתכן בכלל מצב שבו שפת המרחב, השפה שבה מדברים מיליוני אנשים באזור שבו אנחנו חיים והשפה הילידית של הארץ, הפכה לכל כך איזוטרית ואקזוטית עבורנו עד שאפילו ברכת בוקר טוב פשוטה אנחנו כבר לא מסוגלים להבין ונדרשים לשירותיו הקלוקלים של תרגום הפייסבוק, שעשה בברכה שמות. אבל במבט שני, אפשר גם לראות שזוהי תוצאה של מהלך מכוון היטב שנועדה להפקיע את תכליתה של הערבית ככלי לתקשורת בין בני אדם, כשפה האוצרת היסטוריה, תרבות וזיכרון, למשהו שונה לחלוטין.

כדי להבין את ההיגיון של המהלך הזה צריך אולי לחזור לנימוקי הצעת החוק שהגישו בזמנו חברי כנסת מהליכוד, ישראל ביתנו והבית היהודי, לבטל את מעמדה של הערבית כשפה רשמית בישראל. בין היתר נאמר שם: "קבלת הצעת חוק זו תתרום ללכידות החברתית במדינת ישראל ולבניית הזהות הקולקטיבית הנחוצה לגיבוש אמון הדדי בחברה ולשימור ערכי הדמוקרטיה".

> בגלל הסכם הפיוס הפלסטיני: ארדן רוצה לחלק יותר נשק לאזרחים

שלט בגוש עציון, 2011 (גרשון אלינסון / פלאש90)

שלט בגוש עציון, 2011 (גרשון אלינסון / פלאש90)

"הלכידות החברתית" שהחברים האלה מציעים מתחילה בהפקעת השפה של עשרים אחוז מאזרחי המדינה (ושל עוד מיליוני נתינים תחת שליטתה), וסימונה כמכשול. הערבית מפריעה לנו להתלכד!

אבל הדבר המעניין באמת הוא שגם אלה העומדים מאחורי הצעת החוק לא מעלימים את הערבית, אלא מבקשים לנשל אותה ממהותה ולהפוך אותה למשהו אחר. כשליברמן מתגאה בזה שהוא היחיד ש"באמת מדבר ערבית", הוא מתייחס לערבית כמושג מופשט המסמל כוח ושליטה. הערבית הופכת בפיו לאגרוף, לשוט. כשמירי רגב מטיחה בחנין זועבי מעל במת הכנסת בערבית עילגת "רוחי לע'זה ח'אינה!" ("לכי לעזה בוגדת"), היא הופכת את הערבית לאמצעי של השפלה. כלומר הערבית מופקעת בשלב הראשון מדובריה הילידיים, אחר כך מבני הדור השני והשלישי של היהודים שזאת היתה שפתם (כמו רגב עצמה), ואחר כך מנוכסת על ידי אויביה כאמצעי של דיכוי.

במבט ראשון אפשר היה להבין את הנימוק להצעות לביטול מעמד הערבית כשפה רשמית כרצון לכלול את הציבור הערבי באותה "לכידות חברתית" מיוחלת, שכביכול נמנעת בגלל חוסר שליטה של האזרחים הערבים בעברית טובה דיה. האמת היא כמובן שכתמיד, גם הסיפור הזה הוא סיפור פנים-יהודי בלבד. הערבית איננה מהווה מכשול בפני הכללת הציבור הערבי באותה התלכדות מדומיינת, אלא מכשול בפני השליטה המוחלטת של האתנוקרטיה היהודית בשפה שבה מדברים פה, גם קונקרטית וגם סמלית.

לכן ערבית שנמצאת מחוץ לקונטקסט הזה היא איום שההגמוניה הישראלית פחות ופחות מבינה או רוצה בכלל להבין. לא רק כאשר מדובר בשיר של משוררת צעירה שהיה צריך להצעיד עבורו שורה של מומחים לספרות ערבית כדי לעמוד על כוונתו, או סטטוס סאטירי של צעיר שהשלטון בחר לפרש בדיוק, אבל בדיוק ההיפך מכוונתו המקורית, או צמרמורת האימה שלמדנו לפתח למשמע קריאת אללהו אכבר; עכשיו אנחנו כבר מתקשים להבין ברכת בוקר טוב פשוטה בפייסבוק.

על הצד האופטימי אפשר לומר שאנחנו אמנם הופכים במהירות מסחררת לקריקטורה גרוטסקית ועצובה, אבל לפחות קריקטורות אפשר להבין גם בלי שפה מילולית בכלל, שלא תפריע לנו חלילה להתלכד חברתית ולשמר את ערכי הדמוקרטיה.

> אף אחד כבר לא יוכל להתעלם מהפלג הירושלמי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
למה לא פרסמת ביוגרפיה? (צילומים: סטפן רוהל/קרן היינריך בל, תומר נויברג/פלאש90, אקטיבסטילס)

למה לא פרסמת ביוגרפיה? (צילומים: סטפן רוהל/קרן היינריך בל, תומר נויברג/פלאש90, אקטיבסטילס)

ההיסטוריה הסודית של המאבק הפמיניסטי נגד הכיבוש

למה נשים לא כותבות ביוגרפיה? איך זה להיות "אויבת העם"? האם לאמהות יש תפקיד במאבק? בעקבות "נאילה והאינתיפאדה", יולי נובק יצאה לדבר עם זהבה גלאון, עו"ד לאה צמל והעיתונאית ענת סרגוסטי, מהנשים שעומדות עשרות שנים בחזית המאבק בכיבוש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf